יום שבת, 25 בינואר 2020

אחרי 4 ימי חופש


אחרי 4 ימים רצופים של חופש אני מרגישה נפלא. עשיתי שני שיעורי בוקר בפילאטיס, הלכתי לספרייה, התפנקתי בארוחת בוקר בקפה מול הבית, קראתי במיטה ספר ממש כיפי (קוביות של אושר של אנה אסטבי) ומצאתי את עצמי  גם עושה כל מיני דברים בבית כמו לבשל מרק עגבניות ולכבס . דברים שלא מהנים כלשעצמם אבל כשעושים אותם בנינוחות בלי למהר זו השפעה אחרת.

קניתי לי מזרן יוגה ואני מתרגלת נשימות בבית. זה מוזר שדווקא החלק הפשוט לכאורה של נשימה נשיפה לא עובד אצלי כל כך ואני מנסה לנרמל את הנשימה ולהפוך אותה למשהו פחות לחוץ. יש עוד הרבה עבודה אבל תרגלתי פעמיים.

ביקרתי בספרייה העירונית שממש קרובה לבית. אני פחות נזקקת לה כי יש לי גישה לרוב מה שאני רוצה ושכחתי כמה זה כיף פשוט לבקר שם.

חוץ מזה קניתי מכנסי ג'ינס מושלמים ופיג'מה רכה ומחממת והפתיע אותי כמה זה שימח אותי. כנראה כשקנייה מדויקת ומתוכננת זה יכול לשמח הרבה יותר מקנייה ספונטנית סתמית.

והלכתי עם נן לטקס ההשבעה של האחיין שלי בלטרון. אמנם היה קור מבאס אבל נסענו דרך שדות יפים וממש שימחתי את האחיין שלי ואת אחותי בכך שהגענו. זו הייתה הזדמנות משמחת להתראות והשתדלתי להרגיע את הצדדים המוטרדים שלי מכל מה שמריח צבא וצבאיות ומלחמה ולהתייחס לזה כאל טקס מעבר.
זה מוזר לראות את האחיינים שלי הופכים לגברים צעירים (ומוצלחים!) ואחד מהמקומות בהם אני מרגישה אשמה זה התפקוד שלי כדודה שמאד לוקה בחסר. מבאס שאין את החמולתיות הזאת שהופכת את כל בני המשפחה לחלק פעיל בחיי כולם. אנחנו לא משפחה כזו למרות האהבה הרבה שלנו. אני מכירה אחיות שמדברות על בסיס יומיומי. יש לי חברות שמדברות עם אימא שלהן על בסיס יומיומי. במקרה שלי אם אני מצליחה פעם בשבוע זה הישג.

החמים שלי מציינים יום נישואין 51. למעשה אם לא גיסתי שזכרה והביאה עוגה מיוחדת שאפתה לא היינו מציינים את זה בכלל כי גם הם לא ממש מציינים ימי נישואין. גם לנו היה יום נישואין וגם אנחנו לא עשינו עם זה כלום.  אולי כי החתונה עצמה הייתה אפיזודה  "בשביל ההורים" ולא חגיגת אהבה ובכל זאת אני אוהבת את בן הזוג הלא חגגן שלי ושמחה על החיים אתו אז זה לא באמת חשוב.

בשורה התחתונה ארבעה ימים של חופש ויצאת הרבה יותר רגועה ומרוכזת ופחות בתחושת רדיפה אחרי עצמי. גם רגשות האשמה שלי המשפחתיים שלי שוככו.
כנראה שכדאי לעשות את זה יותר.



מזג אוויר נוראי אבל איזו שקיעה!  שאריות של אנשים ובוץ מטקס ההשבעה בלטרון.





העציץ מבר המצווה של נן באוגוסט שרד אצל החמים שלי עד עצם היום הזה

4 תגובות:

  1. איזה כיף של פסק זמן! ממש התאים לך עכשיו.
    בהחלט כשהיום פנוי אז גם מטלות היום יום יותר מהנות.
    ספריות וחנויות ספרים הם בשבילי כמו חנות ממתקים באמת.
    באמת חבל שאת לא בקשר הדוק יותר עם אחותך ובניה, אבל החיים הם כאלה שלא מספיקים.
    עם גיסתי (הספר עסוקה) למדנו להסתפק בהודעות וואטסאפ פעם בכמה ימים ולפעמים מצליחות לדבר בטלפון בסופ"ש, וכמובן כשמתאפשר אנחנו מזמינים אותם לששי בערב ואז באמת אפשר לדבר כולנו ביחד.
    אל אמא שלי אני מתקשרת כל יום - אבל יש לי זמן. מניחה שלו היתה בארץ כשעוד עבדתי הייתי מתקשרת אליה מהדרך (בבוקר או אחה"צ) כמו שנהגתי לעשות לחמי וחמותי, לחברות וכו.
    בתי גם מנסה להתקשר אלי כמעט כל יום אבל לא תמיד מתאפשר.
    כיון שנן בן יחיד תוכלי להחליט אם את מרשה לו להיות קרבי או לא. אבל באמת חשוב להקדיש לזה הרבה מחשבה - מה הוא ירצה וכו. לא פשוט.
    בני היה קרבי וגם קצין, ואפילו הספיק להשתתף ב"עופרת יצוקה" תוך כדי הלימודים - אבל אז המשיך את לימודיו בארה"ב ומאז הוא שם. מבחינת המילואים זו הקלה גדולה לנו כמובן....אבל לו היה בארץ הוא היה משרת במילואים ומשתתף במבצעים כמו כולם. לא פשוט בכלל.
    גם אצלנו לא עושים טררם גדול מימי נישואים אבל מדי פעם אנחנו חוגגים בקטן...מסעדה או סופ"ש...בדרך כלל גם אנחנו מאושרים מזה שיש לנו זה את זו ביום יום ולא חייבים חגיגות דרמטיות. מזל טוב לחמייך.......
    השורה התחתונה ממש נכונה. בשנותי האחרונות בעבודה ירדתי לארבע ימי עבודה בשבוע. שאר הזמן עבדתי מסביב לשעון וגם בבית בלילות (מהמחשב) וגם בחופשות....זה היה מטורף. אבל ביום החופשי שלי הייתי עם T (שעבד בסופ"שים ויום ראשון היה היום החופשי היחיד שלו) ולא ויתרנו על זה. אני מאמינה שעבודה של 4 ימים בשבוע שמרה על השפיות שלי בשנים המטורפות האלה. יום בשבוע.........מומלץ בהחלט.

    השבמחק
    תשובות
    1. נראה לי שאאמץ את עניין ההודעות. זה נחמד שיש קשר כלשהו. בבוקר אין לי כוח לדבר עם אף אחד. אני ממש לא טיפוס של בוקר. משתדלת בימי שישי אבל אלה ימים עסוקים לצד הדתי. נושא הקרבי הוא באמת שאלה ואני תוהה אם אשתמש בזכותי להגביל אותו או אתן לו לבחור את דרכו (התחושה שלי שלא ילך לכיוון קרבי אבל זה יכול להשתנות עוד המון פעמים בפרט שאנחנו גרים בסביבה שמאד מעודדת את זה). לצערי לעבוד 4 ימים בשבוע לא יסתדר לי בגלל התפקיד וגם כי זה ויתור על המון זכויות שמקבלים רק במשרה מלאה.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...