בין חופשים

אני עלולה להתרגל לקטע הזה של חופש רודף חופש. למען האמת חופשת פסח, מוצלחת ככל שתהיה כבר גרמה לי להתגעגע לעבודה ולקצת פעילות. השבוע וקצת האלה היו די והותר בשבילי.

בכל זאת היו הספקים יפים. שני טיולים. אחד עם חברים לכרמל. הרבה ירוק ופריחה וגם הרבה מטיילים אבל נחמדים. הילדים רצו קדימה. הם כבר משתדלים להתנתק מאתנו ככל האפשר וזה מתאים גם לנו כי אפשר לשוחח בצורה נורמלית בלי קטיעות והפרעות.

הטיול השני היה רק של שלושתנו. הוא היה ליער חולדה כלומר ממש קרוב אלינו והמטרה האמיתית שלו הייתה להגיע לשדה פרגים יפהפה שאחת מחברות הפייסבוק שלי התצלמה שם עם משפחתה כמה ימים קודם. לא מצאנו את השדה אבל אז טוליו העלה השערה הגיונית שהשדה נחרש ואכן ראינו שרידי פרגים לשדה המפואר. עדיין טבע עושה לי טוב במיוחד כשהוא עדיין ירוק.

חוץ מטיולים קראתי המון. ברצינות, שברתי שיאי קריאה ובטלה וזה היה מושלם. בין הספקיי: סווינג טיים של זיידי סמית' שהיה ככה ככה. הספר של אליסון פירסון "כמה קשה זה כבר יכול להיות" שכתבתי עליו בבלוג השני ושם הקריאה טלטלה אותי בין חרדה להזדהות וגן של התחלות חדשות  של אבי וקסמן שהיה יפהפה ועשה לי חשק לטפל בעציצים.
וקצת לפני החג קראתי ספר שעוסק במשפחה בלילה הסדר. בתוך הבטן של הדג/טלי כהן צדק וגם עליו כתבתי סקירה.

זרעתי פרגים ועוד צמח מטפס עם פרחים כחולים ששכחתי את שמו וגם ביקשתי מסבתי ייחורי גרניום. המרפסת שלה מופלאה בימים אלה ויש לה אוסף גרניומים מרשים. מתה על חוסר היומרה של הגרניומים.

וכך החופש הסתיים. נפרדנו מהשרקן שנן מכנה אותו "שמעון המסרק" (על שם אוזניו הבולטות ופרוותו הפרועה). ממש נהניתי מנוכחותו. טוליו קצת פחות. ועכשיו נן עצוב בגלל הפרידה.

חוץ מזה מגלה שטוליו מעורב בענייני בית הספר ברמה שהוא מיהר לתפוס את השוקו ברשימת הדברים שצריך להביא למכירות כיתה ו' וגם את השעה הרצויה לאסיפת הורים וזה בלי שאמרתי לו.הוא מעולה.

אז חזרתי לעבודה וכבר בשעות הראשונות היו המון פגישות וזה דווקא היה נחמד ועזר לי לחזור לעניינים. מה גם שגיליתי שהרבה מהעבודה נעשית אצלי בקלות ובצורה אוטומטית וזה גם קצת עצוב כי זה משעמם.

ולכן אני עושה בשבוע הבא הדרכה באנגלית. לאתגר את עצמי וגם כי ביקשו.

ומדריד מחכה לנו מעבר לפינה. למעשה זה טיול מז'אנר הטיולים בשביל נן כי היינו במדריד כמה פעמים אבל לראשונה אבלה חצי יום לבד וזה אומר שאגיע למוזיאון. עוד לא החלטתי איזה. בפראדו הייתי. מתלבטת בין מוזיאון סורויה (בארץ מכנים אותו סורולה אבל זו טעות) שטרם ביקרתי לריינה סופיה שהייתי ואהבתי.

וגם יומולדת. 43. מתחילה להרגיש את סימני הגיל ולמרוח מסיכות פנים בערב.