יום רביעי, 17 במרץ 2021

רענון ושינוי

 

מסיימת שבוע תובעני במיוחד. אני אמנם רגילה לנקודות האלה בזמן שהשחיקה מורגשת יותר וגם בעבודה שלי רגילים ויודעים להכיל את זה, כולל הבוסית החדשה (שנה וחצי בתפקיד) שבתחילת הדרך אמרתי לה שיש תקופות כאלה מזל שיש בקרוב חופש שיאזן את המצב. אני יודעת שהכי מפריע לי בתקופות האלה כשלא רואים אותי ואת הצרכים שלי והמודעות לזה גרמה לי להיות קשובה בעצמי יותר לצרכים שלי ולשים גבולות כשצריך. השיא היה מרצה שביקשה בהתראה אפסית הדרכת ערב ואני פשוט נתתי לה תאריך אחר שיותר התאים לי. עם מרצה אחרת הגעתי לפשרה וקבענו בשעה הרבה יותר נוחה לי. אני מגלה את הצד בו אני קצת נהנית להיות הקורבן אבל בשנים האחרונות אני מבינה כמה להקרבה הזאת אין טעם ושאני יכולה עדיין להיות טובה ומוערכת בתפקיד אם אחשוב על עצמי.

 

יש לנו טקס יומי משפחתי לשבת ולראות את מותק בול באמצע. אני כל כך נהנית מזה ומעצם הידיעה שיש לי סדרה מצחיקה לצפות בה בסופו של יום. שלושתנו אוהבים אותה וזה נחמד גם הצפייה המשותפת. לא היה לנו את זה הרבה זמן.

 

חמותי המסכנה במצב בריאותי לא כל כך טוב ויש עליה הרבה סטרס אז היא התקשרה אלי לבקש שאכין את הסדר. הכול טוב ויפה רק שטוליו הוא זה שמבשל אצלנו כבר כמה שנים והוא עדכן אותם בכך אבל הם לא מצליחים להפנים עובדה זו. כמובן אין לו בעיה לבשל ולהכין אבל משעשע את שנינו שהיא פונה אלי בעניין.

(בסוף אני אקבל את המחמאות על הבישולים שלו)

 

הגינה של הבניין מלאה בפרחי כובע נזיר שכנראה זרעתי. ועוד מעט גם האפונה הריחנית מתחילה לפרוח וזה כל כך מגניב לראות את כל הירוק הפראי הזה מתמלא בפרחים כתומים. שכנתי ששותפה לשיגעון הגינון  שלי גילתה עוד פרחים מגניבים. בשנה הבאה אזרע פרגים. כל כך אוהבת את הפרח הזה והוא מאד מתקשר לי עם שדות פרגים שראינו בטיול בספרד וגם באיטליה.

 

אני כל כך אוהבת את הנוף שבדרך לעבודה ותמיד תאורת הבוקר עוד יותר מיפה אותו. זו תקופה יפה ומלאה ירוק ולפעמים אני חושבת שאם הייתי באותה נסיעה בחו"ל הייתי ממש מתפעלת מהנוף. אני מתגעגעת לנסיעות לחו"ל ולהפתעות שמקום חדש מביא אתו ומצד שני יש לי חיבה למוכר.

 

התחלתי לשמוע פלייליסטים בספוטיפיי שמגוון אנשים מהרשתות החברתיות יצרו ושיתפו וזה נחמד להיחשף לטעמים מוסיקליים אחרים וגם קצת מרענן את הקיבעונות המוסיקליים שלי. הטעם המוסיקלי שלי מאד אקלקטי ובכל זאת אני בסופו של דבר נתקעת על שירים שאהבתי ושומעת אותם עד שנמאס לי. אני גם אוהבת לשמוע מגוון ביצועים לאותו שיר.

 

בדקתי תרגילים של תלמידים שלי והיה מוזר לראות איך משהו שהיה כל כך ברור לי דרך העיניים שלי נתפס שונה דרך העיניים שלהם והם הציגו דרך חשיבה שונה לגמרי .מצד אחד מסורבלת יותר ומצד שני פשוט חשיבה אחרת. אני מלמדת תחום שהנכון לא נכון הוא פחות העניין וזה היה נקודה מעניינת למחשבה בשבילי  לראות איך אפשר לעשות דברים בצורה אחרת.  מה שמעניין היה שזה חזר על עצמו.  הם כן הבינו את מה שלימדתי אבל הייתה שם חשיבת יתר. אולי הם חשבו שלא יכול להיות שזה כל כך פשוט ויש פה איזה תחכום. אני כותבת לכל אחד בנפרד את הדרך שאני חשבתי עליה אבל מציינת שזו לא טעות מצדם אלא חשיבה מסוג שונה.


כבר יש לי חמניות אבל עוד לא צילמתי



נראה שעניין הלחשוב על דברים בצורה אחרת חוזר על עצמו בפוסט הזה.

יום שבת, 13 במרץ 2021

עדכונים חדשים

 

בזמן האחרון לא מצליחה למצוא את השקט ואת הזמן לכתוב. התחלתי שוב את התקופה הזאת בה התחושה היא שכולם צריכים אותי ובסמסטר זה אני גם מלמדת קורס כך שמספר המחויבויות המקצועיות שלי רק גדל. מתחילה להרגיש שהמציאות האטית יחסית של הקורונה משתנה ועכשיו הכול נהיה קדחתני ומלא מחויבויות . חזרתי להתעמל  וזה ממש קשה לי אבל אני מתעקשת עם עצמי לעשות גם את זה כי המציאות המקצועית שלי גורמת לכך שהגוף שלי ללא תנועה שעות ארוכות ואני גם אוכלת לא מסודר ויש התקפי אכילה רגשית כך שאני יכולה להתייחס לתקופה זו כתקופת הסתגלות ואני תוהה כמה זמן היא תימשך וקצת מתגעגעת למרווחי הזמן של פעם וגם למריחת הזמן של פעם  וקצת כועסת על עצמי על זה כי הקורונה הביאה אתה הרבה רע לכולם ואני פריווילגית דיי להתייחס לתקופה הזאת כהערת שוליים וכקוריוז.

עוד חודש ומשהו יהיה לי יום הולדת וכבר נשאלתי איך אני רוצה לחגוג אותו. אנחנו לא כל כך טובים בחגיגות ובהפתעות והמסורת היא שבדרך כלל עושים את מה שבעלת השמחה מבקשת והיה לי קשה לענות מה ישמח אותי.

אני מרגישה שאיבדתי את יכולת התכנון לטווח ארוך יותר מאשר לשבוע הקרוב. אני יודעת אילו דברים משמחים אותי – משתלות, חנויות בגדים, חנויות ספרים, טבע, ים, מדבר, תספורת טובה אבל בני משפחתי פחות בקונספט ואני כן רוצה לחגוג אתם.

דווקא היו לי כמה קניות טובות מרחוק של דברים שהרבה זמן רציתי אבל התאפקתי מלקנות בגלל רצון להימנע מקניות אימפולסיביות.

רומן גרפי מספרד של Agustina guerrero   על מסע ליפן. מכנסיים עם הדפס חתולים מבד רך ונעים. וחוץ מזה פתחו בקניון דוכן שוקולד ממש שווה אז מדי פעם אני מתפנקת בפרלין ובקפה.

יש כמה דברים נחמדים בקורס שאני מלמדת ובעיקר שמדובר בכיתה קטנה אבל קשה יותר ליצור אינטימיות בזום. יש לי כמה אתגרים ואני מאד בוחנת את עצמי ביחס לתלמידים שלי ובעיקר ביחס למתקשים אבל מתייחסת לזה כאל תהליך למידה שלי . אני יודעת שהם מאד מנסים ואז אני מזכירה לעצמי שבפילאטיס אני התלמידה המתקשה ושלמורה לפעמים היה קושי להכיל את זה שההבנה שלי אטית בהשוואה לאחרים. אני מבינה יותר את הקושי של המורה מולי ומצד שני מבינה את התסכול של התלמידים שמאד מנסים אבל קשה להם יותר. אני מחויבת לכל התלמידים וזה לפעמים מלכוד וצריך לבחור כמה להתעכב על הקושי הנקודתי שספציפי לאחד מהם.

חוץ מזה בבדיקה שגרתית רופא השיניים שלי גילה שאני צריכה לעשות כתר בעקבות סתימה גדולה מתפרקת. זה אומר שלושה ערבי יום ראשון אצלו  לשמוע על נכדיו המחוננים. הוא איש מתוק וגם יודע לעבוד בעדינות ולתת לי את תחושת השליטה שאני צריכה על הכיסא אצלו כך שזה לא סבל איום ומנחם אותי שסמוך אליו יש בית קפה ממש חמוד וטעים אז בונה על זמן איכות שלי עם הקלוריות בשני ימי ראשון הנותרים.

במרפסת יש פריחה גדולה של כובע נזיר וגיליתי שגם הפרחים ממש טעימים. האפונה הריחנית מתחילה להתייבש טרם פריחה אבל בגל זאת צצו כמה פרחים ואני מתה לשפץ את המרפסת אבל יכול להיות שזה יהיה חלק משיפוץ כולל של הבניין אז מחכה עם זה.

מתכננת נסיעה לתל אביב ביום שבו יהיה לי חופש לפני פסח. צריכה להמציא גם סיבה פרקטית כמו מתנות לחג אבל זה זמן ממש כיפי.

 

 

פוסט ישן טרום אביבי

 

מזג האוויר הקצת משוגע שעיכב את החזרה לשגרה היה יפה ומדאיג בו זמנית. מדאיג בעיקר בגלל שזה מחריף את מצב האיטום של הבניין ואני כוועד אמורה לטפל בזה אבל זה כל פעם נתקע מסיבות שלא תלויות בי.

אבל בסופ"ש יצאה השמש ואני יצאתי לצעוד וממש נהניתי מהטבע הנפלא. אני מרגישה ממש מבורכת שיש לי כל כך הרבה טבע סביבי ואמנם קצב ההליכה שלי הרבה יותר אטי כיום אבל עצם זה שהתחלתי לצעוד בשבתות בבוקר כהרגל זה כבר המון בשבילי. כמו כן הודעתי למורה לפילאטיס שאני חוזרת והיא שמחה מאד ואני חשבתי שכרגיל תקעתי לעצמי עוד משהו ללוז ועוד פעילות גופנית אבל אז אמרתי לעצמי שאני חייבת לשפר את המצב בגופני שלי  שכן כיום כל הזמן נתפסים לי שרירים ואני משמינה וקצת נמאס לי מזה וגם מההתנשפויות.

בגזרת הנטפליקס,

חיסלתי את 10 אחוז, סדרה אהובה ומשמחת מאד וזה קצת ביאס אותי כי לא תהיה עוד עונה אבל  תמיד אוכל לחזור לפרקים (נטפליקס כבר הציעו לי לחזור לעונות הקודמות) וחוץ מזה אני באמצע בריג'רטון ונהנית מכל רגע.

כמו כן צפיתי בסרט "אכפת לי" שהיה מטריד וממש לא קומדיה כמו שאמרו על אישה עבריינית שמנשלת קשישים מירושה  עד שהיא מסתבכת עם הקשישה הלא נכונה. משאיר תחושה מבאסת.

בגזרת הספרים:

"זרע רע" של מרגרט אטווד. מרצה אחת המליצה לי עליו וכשממליצים לי על ספר אני לוקחת אותו אבל לא ממהרת לקרוא אותו. גיליתי שהוא ממש מוצלח. על במאי מפורסם שהודח מתפקידו והופך למורה לספרות ודרמה של אסירים ומביים את "הסערה" של שקספיר ועל הדרך מתכנן נקמה במי שנישל אותו מתפקידו.

וגם

"אולי כדאי לך לדבר עם מישהו " של לורי מור על פסיכולוגית במשבר. אני מתה על תיאורים מחדרי הטיפול ועל סיפורי טיפולים ופה היא מתארת את הניואנסים בקשר בין המטפלת למטופל ומה עובר על המטפלת והיא עושה את זה נפלא.

 

הספקים לא רעים בהתחשב בכמות הפגישות והזומים שלא עובדים במהלך היום. כמה כיף לחזור לעבודה.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...