יום שני, 22 ביולי 2019

האישה שנכנסה לי ללב


היה הייתה פעם ספרנית שעל השולחן שלה היו ערימות ספרים חדשים שחיכו לילדים שהיא ידעה שיעריכו את זה. היא הייתה מצליחה לנהל ספריית ילדים מסודרת שתמיד אפשר היה להתמצא בה גם כשהייתה שוקקת ילדים. היא גידלה ילדים ואולי הספיקה גם להשאיל ספרים לילדיהם. היא הייתה בקיאה בספרות ילדים ותמיד קראה ולמדה עוד וזאת למרות שעברית היא לא שפת אמה. היא הייתה ספרנית נשמה שאהבה את המקצוע בכל ליבה והרגישו את זה בכל פעולה שעשתה.

היא גם הייתה אישה אוהבת ומסורה. היא (ניסתה) ללמד אותי לרקוד בערב אחד שקט בחנוכה, היא תמיד הביאה עוגת שוקולד אגוזים אלוהית ביום הולדתה והיא הייתה הראשונה מהעבודה שבאה לבקר את הבן שלי כשנולד.

היא הייתה איתי בשמחות וזכרה גם להתקשר אלי ביום הולדתו שנים אחרי שעזבתי ולקבל עדכונים על חיי ולעתים היינו אפילו מצליחות להיפגש בכנסים. היה לה חיוך זורח והיא תמיד דיברה בשמחה ואהבה על בתה ועל המשפחה שהקימה.

הודות לפייסבוק נשארנו בקשר מסוים  היום ראיתי בפייסבוק שלה שהיא איננה והלב שלי נשבר.

טניה היקרה אני כל כך מקווה שטוב לך במקום בו את נמצאת. משהו ממך נשאר בלב שלי וגם ההבנה שהרבה אנשים משמעותיים בחיי יום אחד לא יהיו. יום אחד גם אני לא אהיה. ואני לא באמת מצליחה להפנים את זה.

יום שבת, 20 ביולי 2019

תריס





נראה שהמילה הכי מתאימה לתאר אותי היא אמביוולנטיות.
אני מרגישה שקיימים בי צרכים סותרים והצורך שלי בחברת בני אדם מתחרה בצורך שלי להיות לבד.
זה לא מובן מאליו  בשבילי שיהיו לי חברות בסביבתי הקרובה שאני יכולה להיפגש ולדבר איתן שעות ושממשיכים להיות לנו תחומי עניין משותפים. אני מרגישה שזכיתי שרוצים את קרבתי ושאני מצליחה לתפקד טוב גם בקבוצה חברתית גדולה (וזה ממש מנוגד לקווי האופי הבסיסיים שלי). אני אוהבת בי את הסקרנות לבני אדם שמניעה אותי ומובילה אותי למקומות מעניינים.

ודווקא עכשיו בקיץ, עונה של פתיחות וקלילות וים אירועים חברתיים עלה בי הצורך להתבודד. להקשיב יותר לקול הפנימי, להתחבא קצת ואני פשוט לא מצליחה לעשות את זה. היה נחמד אם היה תריס שמאפשר לפתוח ולסגור את עצמי לפי הצורך.

יש פה גם משהו שקשור ליחס בין קריאה לכתיבה. יש לי תקופות של שטף קריאה ואפס כתיבה ונראה לי שגם פה . במונחים שלי מזמן לא כתבתי פה פוסט. הכתיבה שלי נעשית מודעת לעצמה וזה פוגע בספונטניות.
אתמול קראתי בבולמוס קראתי שניים וחצי ספרים בסופ"ש אחד (גם קשיי שינה תרמו לכך).

קראתי את "שריקה באפלה" של אמה הילי שדי נפל על המקום שלי כאם לנער מתבגר (רק ששם זו נערה ) וזה בצירוף הידיעה שאין לי שליטה רבה על מה שהנער שלי יהיה בסופו של דבר ומה שאנחנו מספרים לעצמנו על הילדים שלנו לא בהכרח נכון ומונע מהחרדות שלנו. אני אוהבת לקרוא ספרים שמהדהדים אותי כך שזה היה בסדר. קראתי אותו בהדרגה אבל בשקיקה בעיקר בגלל הכאב הנלווה.
קראתי גם את "אמא של הים" של דונטלה פייטרנטוניו והוא היה עצוב אבל בצורה יותר פשטנית כך שיכולתי לשאת אותו ואפילו נהניתי מקריאה קולחת. בגדול זה מסוג הספרים שגורמים לך להרגיש בת מזל שלא חווית דברים מהסוג שהגיבורה חוותה: עוני, רעב והרבה הזנחה ותוקפנות סביבה.

ולסיום בגלל נדודי שינה קראתי את "מוטל בן פייסי החזן"  של שלום עליכם ושמחתי לגלות שהוא עדיין מצחיק אותי. מצבי מצוקה יכולים להיות חומרים טובים לצחוק.

וכמה דברים שאני עושה כדי שיהיה לי טוב:

לובשת חצאית שיש לי כבר 16 שנה ומגלה שהיא עדיין חביבה
מגייסת את המשפחה לניקוי המרפסות כדי להכין לי מרחב פרטי קיצי ומשמח.
מתחילה שוב בפרויקט 100 ימי אושר אבל שולחת אותו לעצמי במייל







יום רביעי, 3 ביולי 2019

חזרה לשגרה המלצות ועוד


עוד עדכונים מהחיים ובסוף המלצות (שנכתבו לפני הנסיעה אבל עכשיו משחררת).

תמיד אחרי חזרה מחופשה יש תחושה שהמציאות מתנפלת עליך וכל מה שנדחה ל"אחרי החופשה" לא נעלם בניגוד למה שקיוויתי שיקרה.

היום הראשון של החזרה היה אופורי. התקבלתי בשמחה בעבודה וזה הזכיר לי כמה אני נהנית מהעבודה שלי ומשמעותית שם אז יצאתי ממנו די שמחה.

וביום למחרת אסיפת דיירים שבסופה מצבור פרוייקטים שאני אצטרך להוביל כולל צביעה של איזור החניה שתיעשה במשותף עם השכנים כדי לחסוך כסף ושיפוץ חזית הבניין כי זה שאטמנו את הגג לא הספיק.

אסיפת הדיירים הייתה אצלי בבית ונמשכה הרבה מעבר לרצוי כי יש מספר אנשים שיודעים הכול בכל עניין ואנשים שרוצים לדחוף נושאים אחרים לדיון. בגדול יש שיתוף פעולה ושכנים באמת מקסימים כך שאין לי זכות לקטר.
(אני כבר 5 שנים ועד בית!)

וחוץ מזה עייפות שלא נגמרת ותחושת חוסר מנוחה כללית. איזור התליה בארון התמוטט עלי וזה אומר עוד נושא שחייבים לטפל בו במיידי. 

ענייני בר מצווה לא סגורים, מה שמתחיל להטריד. וזה עוד משהו שאני חייבת אבל לא בא לי להתעסק איתו. 

ובתוך זה גם דברים נחמדים: נסיעה לספרד שבן הזוג תכנן שהיא למעשה בשבילו אבל אני זרמתי עם זה (עוד לא קרה שחזרתי מחופשה לתוך תכנון חופשה נוספת), סרטים כיפים שאני עומדת לגרור חברות ללכת אליהם, וגם עוד כל מיני שוברי שגרה בעבודה.

ועכשיו להמלצות

קולנוע

ראיתי בטיסה את "סיפור אחר" של אבי נשר ומאד אהבתי את ההסתכלות שלו על ההורות ועל המקום הבטוח לכאורה של הורה שיודע הכי טוב מה טוב לילד שלו ולא משנה הגיל ועל תהליכים שהורים עוברים כשהם מגלים שזה לא בהכרח המצב.

ראיתי עם נן את "אלאדין" ואת "צעצוע של סיפור 4". 
אני ממש עפתי על אלאדין שהיה צבעוני ומאד אסתטי והשחקנים יפים. והשירים שהזכירו לי את הסרט הישן הנהדר שראיתי בגיל 19. הג'יני של ויל סמית' מאד שונה מזה של רובין ויליאמס אבל נהדר בדרכו. 
נן שונא מחזות זמר אז הקטע של השירים פחות דיבר אליו אבל הוא נהנה מהאקשן.
(לא אגיד שלא היו בו תופעות של ניכוס תרבותי וראייה סטריאוטיפית משהו על תרבות המזרח אבל הוא היה מהנה אז לא אשבית שמחות).

צעצוע של סיפור היה חביב ומצחיק. אהבתי את הצעצוע החדש שעשוי ממזלג חד פעמי ונמשך לפחי זבל. וגם את הסיום שלו והיו בו קטעים מעוררי מחשבה על הביטחון שצעצוע נותן לילד.יכול להיות שכדאי יהיה לעצור בסרט הזה.


מוסיקה


התאהבתי במחמוד. הזמר האיטלקי של האירוויזיון. זה שיר סוחף שמספר סיפור ויש לו קול מעניין ואני מוצאת את עצמי מאזינה לשירים אחרים שלו. יש גם משהו שמרתק אותי בסיפור של הרב תרבותיות שהוא מייצג כבן לאם מסרדיניה ואב ממוצא מצרי.

ריאיון:

קליפ

גלידה

גיליתי את ה"Mochi" גלידה טבעונית יפנית שטעימה לי. היא אמנם שווה את משקלה בזהב ובאה בשישה כדורים של גלידת קוקוס מצופה בעלי אורז. המרקם שלה כיפי (ניסיתי רק את טעם הקוקוס והתה הירוק).
ואני בכלל לא טבעונית...


טלוויזיה

גיליתי סידרה אוסטרלית מגניבה שאמנם ג'וליאנה של ראשית ימי הבלוג הייתה מתחברת אליה יותר 
the letdown - האכזבה . היא מספרת בצורה קורעת על קשיי ההסתגלות של אם טרייה.בשבילי היא מהווה הסתכלות אחורה לתקופה קשה שמספקת הרבה רגעים אבסורדיים ומצחיקים ( דוגמא מהסדרה האם שכמעט מתפתה לקנות סמים מסוחר סמים רק כדי לא להזיז את האוטו שחנה בשטח שלו כי אז הילדה תתעורר, בהמשך היא מקבלת ממנו עצות לתנוחת הנקה יעילה).

אשמח להמלצות על ספרים קלילים, סרטים קלילים וטלוויזיה קלילה כי איבדתי את היכולת לעכל דברים כבדים ובא לי אסקפיזם טוב.










פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...