יום שבת, 22 בדצמבר 2018

השבוע שהיה

אחרי שלושה שיעורים ברצף נסעתי לשוק וישבתי במקום קטנטן על גזוז פטל ומשהו בפיתה. 


החורף מזמן לי מראות כאלה. אמנם קר ורטוב אבל לא יכולתי להתאפק.

כמה כיף שהשלכת נמשכת אל תוך החורף.
תקופה לחוצה בעבודה ואני מתחילה להרגיש אותה על הגוף שלי. סוף השבוע מגיע ממש בזמן אם כי הוא מלא במשימות חיים שלנו ומה שיפה שגם של נן. אחרי אסיפת הורים שהראתה לנו כמה מעורבותנו עדיין נדרשת, מה שעצבן אותי מאד.מה שעוד כואב לי זה שאני מרגישה שאני מכלה את כל מאגרי האמפתיה על העבודה ואז למשפחה שלי לא נשאר.
אחד הדברים שאני אוהבת הוא האפשרות לצלם יופי  ברגע שאני רואה אותו. זה עוזר לי לפעמים להירגע ולהיות יותר נוכחת ברגע. מפתיע אותי לגלות את הצילומים האלה ולזכור שגם זה קיים.



יום שבת, 15 בדצמבר 2018

פוסט חנוכה




כרגיל הכתיבה הוזנחה לטובת דברים אחרים שלא ברור לי מהם. אירועים משפחתיים שהם משמחים בדרכם אבל דורשים המון אנרגיות בעיקר כדי לגייס שיתוף פעולה מבני משפחתי הגרעינית. תוסיפו לזה תחושה של עייפות מחברת בני אדם ורצון עז להיות עם עצמי לבד, מה שמנוגד לחלוטין לרוח החג ולמפגשים שהוא מזמן.
החג קצת שחרר אותי מהעבודה. נתתי לעצמי לגיטימציה לעשות לעצמי יום כיף בתל אביב. הכול טוב ויפה אבל יום כיף עם עצמי בתל אביב כולל הליכות מרובות ובאופן בלתי מפתיע הנעליים שאני חורשת עליהן נקרעו בעיתוי מושלם ברכבת . מזל שהתחנה הייתה בעזריאלי וכך הצטיידתי בנעליים חדשות ויפות שבסופו של דבר עשו לי פצע איום ברגל.
אבל המשימה שנתנה לי את הלגיטימציה לנסוע לבד לתל אביב הושלמה וקניתי שמלה יפה וזולה לבר המצווה של האחיין שלי. גיליתי חנות מגניבה עם מוכרת שעושה לעצמה את הפלייליסטים וכך הכרתי את "ראיתי ציפור רבת יופי" של  נתן זך בביצוע סוזן ופראן (רק עכשיו גיליתי שזה של נתן זך ולא דליה רביקוביץ).


וחוץ מזה אכלתי במעדניה מפונפנת ושתיתי את הקפה השווה בעולם ובעיקר הלכתי המון ונשמתי מלוא הריאות את האוויר התל אביבי שהיה קצת פחות מפויח.
ולמחרת ראיתי את "רפסודיה בוהמית"  שבאופן מוזר שמעתי לא מעט אנשים שקוראים לו "רפסודה בוהמית". החלק הכיפי בסרט היה שהקהל שר את השירים. זו הייתה הקרנת עובדים מיוחדת וגיליתי כמה מהעובדים משתייכים לשנתונים דומים לשנתונים שלי. זה היה סרט די מיופייף למען האמת אבל פה המוסיקה והתיאטרליות של "קווין" והשחקנים עשו את העבודה.
וגם בר מצווה לאחיין שלי . בימים כתיקונם צמד המילים "בר מצווה" מספיק כדי להכניס אותי להתקף חרדה כי זה מתקרב גם אלינו וזה קצת מעמת אותנו עם מה שאנחנו. משפחה קטנה ודי חילונית  ושונאת טקסים שצריכה להרים טקס . היחידה שמוטרדת מזה זו אני כי טוליו ונן היו מוותרים על כל העניין ונוסעים לאנשהו. אה, גם אני שונאת טקסים ומודעת לציפיות מאתנו.
אחותי ובן זוגה דתיים ומשפחה גדולה וסופר מוכשרת עם ילדים שמנגנים בכלי נגינה שונים, אחד מהאחיינים שלי שולט בציור וגרפיקה ברמות מעוררות השתאות והוא בן 17  והם חיים ביישוב והצליחו להרים הפקה של מופע אומנותי של האחים וקטעי הקראה וגם אחיו של גיסי ומשפחתו עשו להם שיר חמוד (אנחנו הפארשים לא הכנו כלום). למעשה אחותי עשתה את הרוב והיא באמת אדם מוכשר ותקתקני ואני מעריצה אותה על זה.
ברור לי שבבר מצווה של נן זה יהיה אחרת. לא ברור לי עוד מה ואיך אבל אני חייבת להוביל את זה איכשהו. מרשה לעצמי עד אפריל להיות משותקת מחרדה ואחר כך נראה לאן זה יוביל.

חנוכה עדיין שם אותי במקום די טוב.יש אווירה חגיגית באוויר. עובדים פחות שעות ואני מאלה שאוהבות סופגניות ולביבות ובדרך להיראות אחת כזאת וגם מזג האוויר מתנהג בהתאם ומפנק בגשם ובאוויר הנקי שאחריו ובעיקר המון ירוק . 


טיול שבת לנחל חדרה

אחד היתרונות הגדולים של הכתיבה על דברים הוא שזה מנסח לי מה חסר לי וכך כשכתבתי לחברתי שמזמן לא יצאנו לטיול וכשהבנתי שמדובר בשבת שמשית גררתי את טוליו ונן לטיול שבת.
טוליו שיתף פעולה אבל לנן היה קשה לצאת מאיזור הנוחות שלו. הוא כבר לא הילד שבא איתנו לכל מקום אבל הכרחתי אותו ונראה שבסוף הוא נהנה.
נסענו לנחל חדרה, מקום שהייתי בו לפני שנים בטיול של העבודה. למעשה היינו בחוות חפציבה אבל זכרתי שאמרו לנו ששווה להגיע בעונת הנדידה ולראות את הציפורים אז זה היה הטריגר, חבל של סיפרו לנו שעונת הנדידה כנראה בסופה. ראינו רק ציפור מים שחורה שמיהרה להכניס את ראשה למים. טבלן? קורמורן? לא סגורים.
השהות בטבע עשתה לכולנו טוב. זה היה הזמן שלנו ביחד בעוד שבבית כל אחד בענייניו. זה היה טיול קליל ולא מסובך מדי. קצת בוצי אבל הבונוס היה הרבה ירוק, שמש נעימה ותפוז קצת חמוץ שקטפנו מהעץ כי מישהי שכחה להביא מים.
בכלל בסופ"ש הנוכחי הצלחתי להיפגש עם חברה לקפה, לישון הרבה אחר הצהריים ובכלל לנוח. כנראה שהייתי ממש זקוקה לזה.





נן החליט שלחתול קוראים חגי. הוא היה שמח לאמץ אותו אבל מדובר בחתול מתנשא שהוא כנראה חלק מהמקום.

יש ילדים שכל בול עץ הוא הזדמנות להפגין את שיווי המשקל המדהים שלהם.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...