יום חמישי, 7 בדצמבר 2017

פרידה שהיא גם התחלה חדשה

 כבר 13 שנים שאני חלק מעולם הבלוגים. בהתחלה רק קראתי והתפעלתי מכמות האנשים המגניבים שיודעים לכתוב שקיימת בעולם ואז יום אחד הבנתי שגם לי יש מה להגיד והתחלתי לכתוב בלי לחשוב יותר מדי על כך שגם אותי קוראים.
פתחתי בלוג בשנה של מהפכים בחיי. עבודה חדשה, היריון חדש, נישואים וקניית דירה. בשנה אחת הפכתי מנערה לאישה וזאת למרות שהייתי כבר בת 30. הרבה דברים התבהרו בשנה זו .
אני כותבת בלוג כבר 12 שנה ובטוחה שהכול יישאר לנצח כי זה אנושי להדחיק מוות ולפני כמה ימים אני מגלה שגם פה אין נצח. ישראבלוג. הפלטפורמה שהייתה הבית הוירטואלי שלי ושל רבים אחרים תיסגר. בכל זאת 12 שנה עוזרות לאדם לקבל פרופורציות לחיים אז הבנתי שאני מתחילה להיפרד מחלק דיגיטלי מסוים מחיי. 12 שנה כי זו דרכו של עולם אבל ברור לי שהפרידה  תהיה יפה.
ובכמה ימים האלה אני מגלה הפתעות מגניבות כמו הידיעה שהקהילה הנאמנה של הבלוגרים שהייתי חלק ממנה ממשיכה להיות קהילה ושרבים ורבות מחברי הפייסבוק  שלי שאת חלקם פגשתי גם מחוץ לבלוגוספירה נשארים.
והשיא היה שבעקבות יוזמה נפלאה של מעיין אלכסנדר הספרייה הלאומית תגבה את התכנים של ישראבלוג שאני וחברי חלק מהיוצרים שלהם מתוך הבנה שאנחנו משמעותיים. זה ריגש אותי ממש .והחזיר אותי לרגעים משמעותיים בישראבלוג בהם גיליתי שקוראים אותי גם בלוגרים שאני מאד מעריכה את כתיבתם ושהתקשורת פה רב כיוונית.
המון דברים טובים יצאו לי מהכתיבה בבלוג כולל עבודה, חברויות רבות, חשיפה לתחומי עניין שונים וגם הכרה ביכולת שלי לספר את הסיפור שלי.
הבלוג הזה יתחיל כתזכורת לרגעים מתוך אותם 12 שנים משמעותיות וימשיך אותן אבל  צריך להתחיל מהתחלה.
עכשיו אני בתהליך איסוף פוסטים והיזכרות במי שהייתי. בדאגות שהיו לי וגם ברגעים השמחים.  והבנה שאני אישה אחרת היום ושהיו עדים לתהליך שהפך אותי למה שאני היום.
אז ג'וליאנה החדשה תיפרד החודש מהישנה ואז תפגשו אותי היום.


פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...