אני מרגישה קצת כמו סוס שמתקרב לאורווה. יוני הוא חודש עמוס ומלא
בפעילויות , חלקן טובות אבל העומס הזה מייסר.
יותר מדי אנשים סומכים עלי ונשענים עלי. יש לי נטייה להעמיס.
מינימליזם בשבילי זה אי רחוק ושקט שאני לפעמים רוצה להגיע אליו אבל רחוקה ממנו.
יולי מתקרב וזה חודש בו אני מרשה לעצמי לשחרר לשחרר לשחרר ולהגיד לבני היקר שזה החופש שלו אז שהוא
יתכנן אותו. שום סידורים שום עניינים. יש לי חברה שהמוח שלה כבר בתחילת יוני עובד
על תכנון החופש לבן שלה. גם היא חווה את הפער הלא צודק והבלתי נתפס בין ימי החופשה
שלהם לאלה שלנו אבל היא מתכננת.
ואני נותנת לבן שלי מתנה מעולה. מרחב להשתעמם.
השבוע הבנתי את זה אז אני מקבלת בסלחנות את התחושות הקשות של סוף
יוני. ככה זה כל שנה ושנה.
אני מוקפת באנרגיות לחץ. תקופת סוף השנה היא תקופה לא פשוטה לסטודנטים
וחלקם מרגישים אבודים בתהליך כתיבת העבודה. אני מצליחה לעזור להם ומשמח אותי
שעדיין יש לי אתגרים אחרי תקופה שחשבתי שקל לי מדי בעבודה.
ויש גם כמה סטודנטים שבאים לספר לי שהעבודה שלהם הצליחה ושקיבלו ציון
טוב וזה כל כך משמח אותי ואני גאה בהם.
הייתה לנו אורחת בספרייה מפרויקט ארסמוס. ספרנית פולניה מקסימה
שמפריכה את כל המיתוסים על פולניות. תחום ההתמחות שלה הוא ספרות איראנית והיא
יודעת לדבר איראנית ועוד שפות קרובות. היה ממש כיף ופתאום חשבתי שממש יהיה לי כיף
לבקר בווארשה. כמו כן היא חיזקה אצלי את הביטחון באנגלית שלי. חשבתי שהיא החלידה
וגיליתי שכושר הביטוי שלי באנגלית השתפר פלאים. אולי בשל העבודה הרבה עם טקסטים
באנגלית.
בא לי לשכלל את יכולת הכתיבה שלי באנגלית אבל עוד לא שם.
השבוע הייתי גם יעילה ופתרתי לעצמי כמה בעיות טכניות מעצבנות שדחיתי
הרבה זמן בלי סיבה.
סופ"ש קצת עמוס אבל ניפגש עם חברים שלא ראינו תקופה (החברה
המתכננת) ואני לוקחת את נן למופע סטנדאפ של רשף לוי. מופע של גדולים.
ומונדיאל, מצאתי את עצמי נהנית ממש מהמשחק של ספרד פורטוגל. הייתי בעד
פורטוגל למגינת לבם של בני משפחתי. נן היה חצוי כי הוא אוהד ריאל בימים כתיקונם
כלומר, רונלדו. הייתה דרמה יפה על המגרש שסיפקה לי יכולת לדבר עם יותר אנשים
בעבודה על נושא כדורגל וגם עם הבחור מהמכולת.
זה הנוף שאני רואה כשאני יורדת מהאוטובוס בדרך הביתה. זה עוזר לי לדמיין שאני חיה בכפר.
