יום חמישי, 30 באוגוסט 2018

סיכום שבועי שהוא גם סיכום תקופה


על אף ההתחייבות שלי לכתוב פוסט כל שבוע אני שמחה  ששברתי אותה ודילגתי על שבוע מתוך הבנה שזו לא תקופה רגילה.
זו הייתה תקופה של שבירה שגרה טוטלית בעבודה שמאד היטיבה איתי. היום חותם את התקופה . עברנו לעבוד בחדר אחד וזה אפשר לנו מצד אחד להיות ממש יעילות ולסגור דברים בלי שיקטעו אותנו ומצד שני זה גם נתן תחושה של נינוחות ושל ביחד שבדרך כלל לא מתאפשרת לנו. אפילו אכלנו יחד צהריים בגינה והיה ממש נחמד.
קצת מתגעגעת לקהל ולעבודה הלא טכנית שדורשת מחשבה אבל יצא טוב כי הגעגוע התחיל בסוף התקופה.
חוץ מזה חגגתי לנן יום הולדת 12. פעם אחת כמו סיפרתי לכם בהרכב המצומצם של שלושתינו. פעם שניה בחברת ההורים והסבים שלי וזה היה מאד משמח שהצליחו לבוא וקל נורא כי קניתי הכול. אני יותר ויותר מרגישה שזכיתי בפייס כי בשבוע האחרון אני שומעת על מוות בטרם עת שחתם שנים של סבל. כל זמן שאני לא במקום הזה אני מרגישה שזכיתי.

חוץ מזה הייתי בכנס מיתופיה מה שאומר לפגוש הרבה אנשים אינטליגנטים במקום אחד ולשמוע הרצאות מעולות והשנה גם לאכול אוכל מופלא כמו העוגה הזאת שהייתה פרשנות חופשית לעוגת יום ההולדת שהאגריד אפה להארי פוטר.עוגה מושחתת ומטורפת.עם תועפות חמאה ובירה וכן מרכיבים אקזוטיים משהו. 


נן פגש את המחנך שלו והתלהב ממנו כמו שלא התלהב אף פעם. הוא נשמע כמו אדם שמאד מכבד את הילדים ופונה אליהם בגובה העיניים. הוא מורה צעיר יחסית ויודע גם להציב גבולות ומצד שני להיות נגיש אליהם ואת כל זה אני אומרת על סמך מה שנן אמר לי. התחלה אופטימית מאד.
ועדיין יש הרבה דברים שאני לא מגיעה אליהם ואני קצת במשבר קריאה וקצת במשבר כתיבה ומרגישה שחסר לי ה"חדר משלי הזה שוולף מדברת עליו". ואין לי גם ימי חופש לקחת. בקיצור משהו שאצטרך לחשוב עליו במהלך החגים.
עוד משהו שחסר לי זה שהות בטבע. היינו בכל מיני אטרקציות ומוזיאונים וקניונים ואני חושבת שהשנה זה היה במינון שפוי והגעתי לנקודה של עצבים מעצם המחשבה על ביקור בעוד מקום מתחנף לילדים ולא משנה כמה הוא תרבותי או מדעי. אם נן ירצה ללמוד על מכניקת הקוונטים אני מאמינה שהוא פשוט יעשה את זה בלי עידודו הנמרץ של מוזיאון כזה או אחר. זה לא היה מוזיאון גרוע. הייתי בנקודה של פשוט מספיק.
נן הכיר לי את "דןקטור הו" ואני נהנית מחד ומבועתת מכמות הפרקים שיש להשלים מאידך. הוא הצליח במבצע של חופש גדול ובינג'ים היסטריים לסיים את כל העונות של משפחת סימפסון. מדובר בטירוף. אבל אני שמחה על כך שיש יותר ויותר סדרות ששנינו יכולים ליהנות מהם. אולי זה גם תורם למשבר הקריאה. לאחרונה יש לנו גם שיחות כנות יותר ותחושה של קרבה אז זה שווה הכול.

הנוף מהמקום הזמני שלי



יום שבת, 18 באוגוסט 2018

חופשה


אני כל כך שמחה שעשינו את החופשה הזאת באילת. אמנם אילת נתפסה אצלי כמקום שהתקלקל על ידי תיירות מוגזמת. התכלת של הים והורוד של ההרים היו יכולים להישאר כמו שהם. עם זאת אני מודה שזה מאד נוח ונחמד שהעיר כל כך מכוונת אליך כתיירת. זו הייתה חופשה רגועה ונפלאה. בילינו כמעט יום שלם בריף הדולפינים ובזכות זה שאנחנו משכימי קום באופן טבעי (גם בחופשה) בילינו שם המון . בעיקר במים. אני כל כך אוהבת ים שקט והיה ממש כיף לקבל את הנשיכות הקטנות של הדגים שממש התאהבו ברגלים שלי ורק שלי. נן נהנה לצלול ולראות אותם מתכבדים.
נן פוגש דולפין אילתי

נן גם התנסה לראשונה בפדיקור דגים.לא שהיה צריך את זה עם העור הרך שלו.


חוץ מזה נן שלנו בן 12 וביום הולדתו שלו נסענו לתל אביב לחנות הקומיקס האהובה עליו ועשיתי עוגת יום הולדת חסרת יומרות כדי להוסיף ממד טקסי והיה נחמד לנו רק שלושתינו.


אימצנו נוהג שראינו אצל תיירים יפנים להביא בובה קטנה ולצלם אותה בשלל סיטואציות תיירותיות. הכירו את קיקו ניקו.
נרגש מהנוף האילתי


וזה הנוף מהחדר במלון
בחופשת בטן גב


מודה שהאינטנסיביות של להיות יחד הייתה לי קשה לפרקים והיום הרגשתי רווחה מסוימת לטפל בענייני החופש (בישול וכביסה) ולהיות קצת עם עצמי.
כמו כן קראתי המון. לא האמנתי שהספקתי שלושה ספרי. התחלתי ב"שמיטה" של אסתי הלפרין מימון שהיה קצת מדכדך אבל מאד התחברתי לתיאורי החיים בחברה קונפורמיסטית שאת לא מתאימה לה.הגיבורה היא לסבית שחיה בהתנחלות ומתאהבת בתלמידתה שהתייתמה באותה שנה מאמה.  המשכתי ב"היום יהיה שונה" של מריה סמפל על יום בחייה של מאיירת שהפסיקה לעבוד בעקבות עבודתו של בעלה הרופא  היא מגדלת את בנה החמוד ומשתגעת מהחברה הבורגנית בה היא חיה ומהנשים סביבה שלא עובדות ולא מוצאות תכלית לחייהן.  היא קיבלה מקדמה לספר שמתאר את הסיפור המשפחתי שלה  אך הטיוטה הראשונית נקברה והיא תקועה. הספר מתאר יום בחייה עם שלל אירועים שמעמתים אותה עם עברה ועם כל מה ששמה בצד בחייה.  אותו גמעתי בלילה חסר שינה בלל הרוחות המטורפות שיללו בחוץ ובגלל שלא הייתי חכמה מספיק לוודא שהדלת למרפסת סגורה הרמטית. אבל ספר מעולה ומזמן לא הייתה לי חוויית קריאה רציפה כמו זו.

השלישי היה "לפני שאלך" של קולין אוקלי. ספר שמתאר בקלילות מצב איום ונורא של אישה צעירה שעומדת למת בסיבוב השני של הסרטן והיא מנסה למצוא לבעלה האהוב שידוך. הוא היה  מצחיק לפרקים וכמובן גם עצוב והעביר לי את הזמן בשדה התעופה לאחר שהטיסה כמובן התעכבה.

וכך למרות טירוף החופש הגדול ואילת בפרט ולמרות החום המטורף היה לי ממש כיף.



יום ראשון, 12 באוגוסט 2018

השבוע שהיה

היקום שלח לי כמה ימי עבודה רגועים במקום מואר וסימפטי ועם חברה נעימה.
הספקים ממש טובים היו לי וגם תחושה שהראש סוף סוף מתנקה ודברים מתבהרים.וזה מה שאני רואה מחלוני.



אני אתגעגע לתקופה זו ואולי בשלב מסוים היא תימאס עלי אבל כרגע זה מושלם.
וממחר אני בחופש. מחר יום לעצמי ושאר הזמן עם המשפחה.

יום רביעי, 1 באוגוסט 2018

סיכום שבוע

(התאהבתי בפורמט הזה של כתיבה סדירה ואני מרגישה שהוא ממש נכון לי)
השבוע קלטתי באופן מוזר שהשמחה חזרה לחיי. לא היו שינוים משמעותיים או דרמטיים אבל פתאום שוב יש לי כוח לאנשים ואת הסקרנות הטבעית הזאת של  להקשיב להם ולדבר איתם ושוב חזר הרצון ללמוד דברים חדשים והמרץ והתנועה. מטפל השיאצו הנפלא שלי אומר שהגוף שלי צריך תנועה ולקח לי זמן להבין את ההבדל בין ימים נמרצים של עליה וירידה במדרגות (בעבודה שלי יש לי המון הזדמנויות לעשות את זה) לבין ימים של ישיבה שלפעמים נכפית עלי כשיש לי הרבה אנשים לשבת איתם ברצף אם כי זה קורה פחות ופחות.
היום קמתי ב 5:45 וכמעט נפלתי מהמיטה מהפתעה כי זה לא שכיוונתי שעון לשעה זו. קמתי באופן טבעי עם רצון לקום. מה נסגר איתי?
שמתי לב גם שהצורך שלי בשליטה על חיי וחיי אחרים פוחת משמעותית. נן מאושר מזה שיש לו יותר מרחב ודווקא אז הוא רוצה יותר את קרבתי.
היום תקבלו גם שיר וגם תמונה.

חברתי ואני יצאנו להליכה והייתי חייבת לעצור ולהתפעל מהעץ הזה. בסוף אחרי כמה צילומים וגם סלפי עם חברתי וחברה נוספת שהצטרפה אלינו התחלנו את ההליכה המאד נמרצת כי לחברה השלישית יש מנוע טורבו בגוף.
חזרתי אדומה ולוהטת (כמו העץ) וממש ממש שמחה.


זה שיר שאני מכירה מיליון גרסאות שלו ועדיין דה לה כרמלה הצליחו לעשות לו ביצוע משגע.

סוף שבוע מבורך

פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...