יום שלישי, 26 במרץ 2019

תנועה

אני מרגישה שחסרה לי תנועה בחיים. אני מתכוונת לזה פיזית ומטפורית. אני מרגישה תחושת כבדות שמקרקעת אותי וקצת התנהלות של שגרה ומעט עשייה וזה מעצבן אותי למרות שכעס עצמי אף פעם לא מוביל לשום דבר.
לא ברור לי לגמרי איזו תנועה אני רוצה בחיים, אם יותר פעילות מחוץ לבית, גופנית ואחרת, יותר מפגשים עם אנשים, יותר ניסיון לעשות דברים חדשים, בישול ועוד.
זו התקופה הזאת בשנה של לפני יום ההולדת שבה אני מרגישה את הכובד הזה ואת האכזבה מעצמי על שלא מצאתי את הדרך שתעבוד לי. הדרך שתאפשר לי את המרחב ליצור , ליזום, למצות את פוטנציאל החיים שאני מוקפת בו. אני מוקפת באנשים מעולים וספרים מעולים וטבע מעולה והחיים שלי כרגע פחות תובעניים (לכאורה).
אני יודעת שהתחושה הזאת תעבור לי, אני יודעת שהיא מושפעת מעונת המעבר שתמיד מקשה עלי מבחינה נפשית, ועם זאת יש בה גם יופי. הטבע ממש מפנק עכשיו והגשמים התדירים מאפשרים פריחה נהדרת.

אבל עוד לא מצאתי את האיזון בין הדברים וכרגיל אמשיך לחפש.


אני לא זוכרת מתי ראיתי כלניות יחד עם דם המכבים. היה לי הרושם שדם המכבים הקדים הפעם.


השיזף הזה נמצא בכניסה לבניין בעבודה שלי ובתקופה הזאת הוא יפה במיוחד



יום שני, 11 במרץ 2019

מבוגרת אחראית


תמיד לפני שטוליו נוסע לחו"ל לנסיעת עבודה אני נתקפת בסוג של חרדה. אולי זו חרדת נטישה או תסביך עמוק יותר ואני מדגישה שהוא חסר בסיס לחלוטין. טוליו כיר את זה ומרגיש חרא אבל אחרי שהוא נוסע אני מתחילה להתאזן. ואני כל פעם מחדש שוכחת את זה. משהו לא פתור בי.
בינתיים אחרי יומיים שהוא בחו"ל אני מרגישה שלמדתי כמה דברים חשובים:
לא הכול חשוב. אני תמיד משקיעה המון אנרגיה בענייני בית הספר של נן ובתפעול השגרה כשש לא חייבים לעשות את זה. אתמול נסעתי לתל אביב בשביל זמן לעצמי שהתארך מעבר לכל פרופורציה בגלל התחבורה הציבורית האיומה ובגלל שכנראה שחוש ההתמצאות שלי נפגע או שסתם זו הייתה נסיעה קצת מיותרת אבל יצאתי מזה עם תספורת יפה שרק חלק מסביבתי שמים לב אליה אבל אני שמה לב והיא אחלה. כן, זה לא יעיל במיוחד לבחור ספרית בתל אביב אבל זו עוד סיבה לנסוע לשם. הפעם לא שוטטתי הרבה כי הזרת שלי עדיין כואבת.
השורה התחתונה היא שהבוקר היה ממש רגוע כי לא מיהרתי וזה היה נחמד גם עם נן. כשחזרתי ממש מאוחר הכנתי לנן פסטה וממש תקתקתי את זה למרות שהייתי הרוסה מעייפות. קלטתי שכשאני בתפקיד המבוגר האחראי הבלעדי אני מתפקדת נפלא כי אני יודעת שאם לא אעשה דברים הם לא ייעשו. גם לא הקפדתי על שעת השינה ונן ואני הסתלבטנו לנו והיה ממש כיף לחפש בובות פופ באינטרנט (יש בובת פופ של רות ביידר גינסבורג*, הידעתם?), לשחק "ארץ עיר" וסתם להיות יחד.
*למדתי מיהי השופטת רות ביידר גינסבורג לפני שבוע כשקראתי ביקורת על ספר הילדים עליה וראיתי טריילר של הסרט עליה ויומיים אחר כך ראיתי את סרט התעודה עליה. מגניב שאישה שעשתה דברים כל כך משמעותיים בחקיקה לטובת זכויות האישה ושוויון בין המינים בארה"ב הופכת למותג. ראוי שישמעו עלה.
שכחתי לציין שאני משתתפת בגמד ענק הפייסבוקי ושלחתי חבילה מהממת לענקית שממש מצאה חן בעיני והחבילה מאד שימחה אותה אז מבחינתי כבר היה שווה להשתתף. זה משחק מדליק. אני שמחה שלא קיבלתי בין הראשונים כי ממש כיף לצפות לחבילה.
חוץ מזה גיליתי סדרה מצחיקה וחכמה master of none  שבמרכזה קומיקאי אמריקאי ממוצא הודי. הסדרה עוסקת בעניינים יומיומיים לכאורה כמו הורות, חברות, ילדים ועוד והיא מאד מהנה. אני מנסה לחסוך בפרקים.
לונדון מחכה לנו ויש טיסה ומלון וזה ממש עומד לקרות. התכנית עדיין מתגבשת אבל אני כל כך שמחה שזה לא יתמסמס לנו כעוד אחד מהרעיונות שאני מתחילה בהתלהבות גדולה והם דועכים להם.
ועוד חדשות, התחלתי לכתוב יותר באנגלית, גם כשאני לא חייבת אבל זה ממש נחמד שגידלתי תחושת מסוגלות .  אני מרגישה שזה שריר שצריך לאמן וזה מגניב ממש כשאני מגלה שאני מתנסחת לא רע גם באנגלית. היום קיבלתי קבוצה בהתקלה שהייתי צריכה לספר להם על האוסף אמנות בספרייה (שאני יודעת עליו ממש מעט), האחראית על קשרי החוץ עם מוסדות אקדמיים איכשהו תמיד שוכחת להגיד שעומדת לבוא קבוצה ואני צריכה לאלתר אבל אני מגלה שממש לא אכפת לי לאלתר ולתת הדרכה לא מושלמת. לפעמים אני חושבת כמה השנים האחרונות לימדו אותי על היכולות שלי. לפעמים עשיתי שיעורים שלמים עם מערכות שלא עבדו או כיתות מורכבות וצלחתי אתגרים אמיתיים וזה עשה לי טוב. אז עכשיו האנגלית. אולי עוד כמה שנים יהיה לי אומץ להצטרף למשלחת. פעם זה נראה לי מופרך ועכשיו כבר לא.
לפני הנסיעה של טוליו לקחתי אותו ואת נן לטבע הקרוב אלינו וגילינו שיש המון רקפות וגם כליל החורש פורח. סיימנו בגלידה וכולנו יצאנו מרוצים.



וחוץ זה יש פוסט גם בבלוג הקריאה שלי





פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...