יום חמישי, 31 במאי 2018

פוסט יום חמישי


השבוע הזה תפס אותי עם מעט מאד סבלנות לאנשים. הגענו לתקופה הקשה בעבודה שגורמת לכך שלמרות שיתוף הפעולה הטוב בצוות אני נשחקת עד דק ומגיעה לסוף השבוע עם הלשון בחוץ.
הבית שלנו מלא נמלים והם הגיעו אפילו לחדר השינה וזה גרם לי לזנוח את העקרונות שהנחו אותי עד כה לחכות שהבעיה תיעלם ולהזמין מדביר.
וחוץ מזה גיליתי כרגיל שכדאי לי להקשיב עד הסוף לאנשים , כרגיל בדרך הקשה ועם הרבה קרבנות בדרך (מגזימה כהרגלי).
וחוץ מזה רבתי עם תלמידה שעברה את הגבול במהלך ההדרכה שעשיתי ואח"כ התעצבנתי על עצמי.
שבוע לא קל אבל הנה, הוא נגמר.
גמרתי את "אושר למין האנושי" שהוא ספר מדליק על בינות מלאכותיות שמנסות לשדרך בין זוג בקצוות השונים של העולם. זה היה בדיוני אבל לא נראה כל כך רחוק מהמציאות. תהיה סקירה.
קבעתי תור למספרה עם ביקורות טובות בתל אביב ואני לוקחת לי יום התאווררות והתאוששות מהעבודה.
דווקא בחזית המשפחתית יש שיפור ופחות נקודות חיכוך. מתחילה להרגיש שיפור אצל הילד שלי ואולי גם אני למדתי לשחרר.

השיר של הצמד Ibeyi   הוא שיר המקלחת המועדף עלי. מדובר בצמד אחיות ממוצא קובני (משמעות השם הוא תאומות ביורובה). 




יום שני, 28 במאי 2018

זיכרונות מוסיקליים


אחד המעשים הרומנטיים ביותר שעשו לי היה להכין לי קלטת עם אוסף שירים אהובים או שירים שהאהוב רצה "להכיר לי". גם טוליו הכין לי קלטות כאלה ואחר כך דיסקים.

בעברי הרחוק יותר היה לי ידיד שהכיר לי את דיוק אלינגטון ואת ז'ואאו ז'ילברטו וסטן גץ. היינו יושבים יחד על הדשא בגבעת רם ומעבירים בינינו דיסקים אהובים עם הקטעים האהובים יותר מסומנים.
Caravan של אלינגטון הוא אחד הקטעים האהובים עלי.
(הביצוע מהסרט whiplash )



והיום יוטיוב מאפשר את השיתוף היפה הזה בקנה מידה רחב יותר עם חברים וזרים ומה שיותר יפה זה שהוא מכיל גם אמנים חובבים ואמנים בתחילת הדרך והרכבים חד פעמיים.


משתפת שיר יפהפה שמשלב מוסיקה ערבית ופלמנקו. לצערי לא הצלחתי לגלות את שם ההרכב אבל הוא מופיע בערוץ שנקרא VEO Flamenco שמכיל הרבה קטעים מוצלחים.




יום חמישי, 24 במאי 2018

אנשים שגרמו ללב שלי לפעום - כל אחד בנפרד שווה פוסט אבל הם התכנסו לפוסט אחד


חודש מאי שעומד להסתיים היה מאד אינטנסיבי. בפרט שבועיים מסוימים בו. הפוסט הזה מלא באנשים שגרמו ללב שלי לפעום ואני שמחה להגיד שהמפגשים האלה הם מתנה גדולה שנותנת לי עוד כלים לחוות את העולם. המשותף לכולם הוא כישרון גדול לצד נגישות גדולה לאנשים וצניעות טובה ולא מסרסת. 


האירוע הראשון היה אירוע תרבות שהוא גם אירוע זיכרון. חברת טוויטר שלי (ושל רבים אחרים) סוניה ברשילון. מתרגמת מוכשרת, שנונה ומיוחדת (וגם המון דברים אחרים) נפטרה לפני שנה מסרטן. השנה הקימו אירוע מיוחד לזכרה שכלל הרצאות בנושאים שקשורים לתרגום באוניברסיטה העברית. מעבר לחזרה לכור מחצבתי (שני תארים וגם עבדתי שם תקופה משמעותית בחיי וזה גם מקום ההיכרות שלי ושל טוליו) היו הרצאות מרתקות על סוגיות שקשורות לתרגום ומקום המתרגם בתרגום. הועלו שאלות פילוסופיות מעניינות לגבי הסתירה בין הצורך של המתרגם להביא מעצמו את היצירתיות, הידע והיכולות שלו לבין הצורך שהתרגום יהיה שקוף וירגיש כמו מקום. לי עברון שהיא  מתרגמת ומשוררת ואישה נפלאה וגם חברה שלי נתנה הרצאה נהדרת בנושא וזו פעם ראשונה ששמעתי אותה מרצה.

בערב הזה הופיעה גם רונה קינן, חגי , בן זוגה של סוניה מופיע אתה והיא קשורה אישית למשפחה. אני מאד אוהבת את רונה קינן בלי קשר והקול שלה הוא אחד הקולות העמוקים והחודרים. זמרת מעולה.
החלק האישי על סוניה היה מרגש מאד והרגשתי את ההחמצה בכך שהקשר שלי אתה לא יצא מגבולות הטוויטר ושאר הרשתות החברתיות. היו בה הרבה חלקים שהייתי כל כך שמחה להכיר.
אולי זה לקח לחיים לא לדחות הזדמנויות לחברויות בגלל השגרה האפרורית.

כאן ייכנס שיר של רונה קינן. קסיוס. זה השיר ש"הכיר לי" אותה. מאלבום של לחנים וביצועים ליונה וולך. 

הייתי גם באירוע ספרותי במוזיאון בית התפוצות שכלל שיחה של אשכול נבו עם ניקול קראוס. דווקא את "יער אפל" לא כל כך אהבתי אבל השיחה הייתה מעניינת ונגעה במקום של יהודי ארצות הברית ביחס לישראל. אהבתי במיוחד את המחשבה שישראל היא כאילו יקום מקביל בשבילם אם אבותיהם היו מהגרים לישראל במקום לארצות הברית והם נוטים לפלרטט עם רעיון החיים בישראל.
אחר כך הייתה סדנת כתיבה קטנטנה על כתיבה הומוריסטית עם הסופר ליאור אנגלמן שכתב את "לא מפסיקים אהבה באמצע" ספר יפהפה ורגיש. הוא התגלה כאדם נחמד וכיפי.הסדנה הייתה המונית יחסית אבל בכל זאת יצאתי עם משהו כתוב (לא אפוי עד הסוף) ומחברת יפהפיה.

ולקינוח, הופעה של שי צברי. זמר עם גוף גדול שמשמש אצלו כמו תיבת תהודה. הוא עלה לבמה בשיא האנרגיה ולאט לאט הגביר עד הסתובבות בקהל. הוא מהזמרים שמצטיינים בקשר עם קהל ויש לו גם קול מיוחד וסגנונות מגוונים בקיצור, הופעה מעולה.

וכאן ייכנס ביצוע נפלא של שי צברי לשיר של לאונרד כהן. 

כמה ימים אחר כך הייתי  בכנס טלדן שעסק הרבה בנושאי רשתות חברתיות, כתיבה ושיווק עצמי ומרגישה שלקחתי ממנו המון רעיונות. הכתיבה השבועית היא אחד מהם. החשק להשקיע בבלוג חזר וזה לא מעט בזכות הרצאה של יעל כרמי שהיא בלוגרית ומנחת סדנאות כתיבה. זה כיף לגלות שלמרות שאת מנהלת בלוג כבר 12 ומשהו שנים יש לך מה ללמוד

אחד השיאים של אירועי מאי מבחינתי היה מפגש של מועדון הקריאה שלי עם רות עפרוני שכתבה את "שנת השועל". מדובר בספר שהוא ממואר שמתאר שנה בחייה בה היא מחליטה לכתוב. בעלה יוצא לשנת שבתון בארה"ב והספר הוא מסע הכתיבה שלה. נראה שהספר שווה פוסט נפרד בבלוג הקריאה שלי. עפתי עליו ולא הייתי היחידה. וזה כיף לגלות ש"הפתעה" גם הסופרת היא אישה מגניבה להפליא מלאת הומור ומעניינת וההנאה הייתה הדדית.

חוץ מזה טוליו נשלח מטעם העבודה לסביליה (מספר שבועות לאחר שחזרנו מספרד). הוא חזר היום ובמקום ללכת לישון שטף כלים.  השבוע היה מתיש גם כי בתזמון מושלם חלק מהאירועים חלו בו וגם כי נן זיהה את כל הפרצות בשגרה המוכרת וניצל אותן בענק (עשה בינג' על הסדרה  פלאש עד חצות) אבל בסופו של דבר הצלחתי להשתלט על הכאוס המוחלט ששרר בחלק מהימים. וטוליו חזר (בידיים מלאות מרציפן שאני אוהבת)  לבית די מסודר ולחיבוק ממני ומנן.

היה לטוליו גם יום הולדת אבל הוא אדם שלא אוהב לחגוג אז חגגנו במינימום אצל ההורים שלו כי איא פשר לכפות חגיגות על אדם שלא אוהב לחגוג.קצת באסה אבל שמחה שהוא בחיי.


התמונה הזאת צולמה מזמן במרס כשעוד היה קריר ונעים אבל אם מדברים על קסם אז גם זה קסם.




יום חמישי, 17 במאי 2018

תיירות של שגרה


להיות במצב תייר זה משהו ששואפים עליו ויעידו על כך התורים בנתב"ג. זה לא אומר כמובן שתיירות היא כולה כיף אבל ברגע שעברת את מסלול הייסורים של שדות התעופה והטיסות והנחת את המזוודות במלון מגיע השלב הזה של לחקור את הסביבה החדשה.
אני פחות מתחברת לתיירות של "להספיק" ודווקא נחמד עם ההליכה האיטית (כילדה קראתי לזה "הליכה של שבת") וההתבוננות בסביבה, דבר שביום יום אנחנו שוכחים לעשות. וגם אוכל מיוחד במסעדות או בדוכני רחוב.
יובל אברמוביץ' שכתב את סדרת ספרי הרשימה ועוסק באופן כללי בנושא הגשמת חלומות וצמיחה אישית (טרם קראתי) , שחקן מנחה ועוד המון דברים פתח קבוצת פייסבוק: "ההתנתקות-להיות תייר בחיים שלך" שעוסקת בדיוק בזה. למה לשמור את כל הטוב הזה שבלהיות תייר  רק לפעם פעמיים בשנה (או פחות) שאנחנו בחו"ל.
הקבוצה זוכה להצלחה גדולה ואנשים מתארים שם את רגעי התיירות שלהם בחיי השגרה. השינוי המחשבתי הזה מאד התאים לי והתחלתי גם אני לכתוב ולצלם רגעים כאלה בהם הסביבה המוכרת מפתיעה, משמחת, מרגשת.

תיירות יום יומית אצלי היא משק עפאים- בית הקפה המתוק שליד העבודה שלי שהוא גם מעדניה. זו שחיתות קטנה שאני מרשה לעצמי. מדובר בבית קפה שנמצא בבית עתיק שפעם היה בית מרקחת (ואני עוד זוכרת אותו כי זה לא היה כל כך מזמן) וכיום הוא מקום חמוד להפליא עם קפה משובח. גם הצוות של המלצריות והמלצרים מהמם וכולם יודעים להכין לי את הקפה שאני אוהבת בספל שאני אוהבת. חלק מהמלצריות הן גם סטודנטיות במכללה והקשר מתפתח מעבר לקשר לקוחות רגיל. לא תמיד יש הרבה מקום ולפעמים אני לוקחת אבל זה עוגן נחמד לתחילת היום.
זו גם ממש בריאות נפשית בשבילי לבקר שם ולעצור רגע את מרוץ הבוקר לעבודה.








עוד רגעים של תיירת הם הגן הבוטני הקטן והחמוד שבמכללה, יש שם עצי תות שלצערי אני לא היחידה שגילתה ופינות שקטות וגם הרבה אפונה ריחנית ושיח לואיזה ואני קוטפת קצת לאגרטל קטנטן שאני שמה על שולחני וגם לבקבוק המים שלי.
בחורף יש שם רקפות ובאביב תורמוסים, יש שילוב יפה של צמחים מתורבתים עם צמחים פראיים וגם גינה שנחמד לשבת לידה כשאין עומס.




במרחק כמה תחנות ברכבת הקלה יש את שוק מחנה יהודה ושם אני מרגישה לגמרי בבית.אני מגיעה לשם לפעמים בבקרים לפני העבודה. כשאני מביאה נענע למטבחון המשותף כולם יודעים שהייתי בשוק. לפעמים אני מתפנקת בכריך עם גבינות של באשר שהם מרכיבים לי במקום  לארוחת צהריים (סטארט אפ) וכמובן פירות וירקות טריים. Shooktherapy.יש לי כמה חנויות ודוכנים שמכירים אותי.

השוק לפני 8 בבוקר נראה אחרת. פחות עומס, חלק מהחנויות סגורות וחלק נפתחות. ויש לו כל מני הפתעות שוות: דוכן קפה שנמצא במרכז השוק עם הקפה המשובח בעולם ועוגות קנלה. לאחרונה הוסיפו מקומות ישיבה, זו נקודת התורפה של המקום כי חביות משמשות ככסאות (יש כמה כסאות נורמלים שתמיד תפוסים) מוסיקה טובה תמיד כי יש לבריסטות שם טעם מעולה (האם זה תנאי קבלה?) ופעם כשהגעתי ממש מוקדם ראיתי שני עובדים של המקום מתחבקים . רומנטיקה שמשאירה חיוך לכל היום.הכרטיס לא משקף את צריכת הקפה האמיתית שלי.



וחנות פיצוחים ותבלינים שווה ממש (על רחוב יפו) עם שתי מוכרות אחיות חמודות שגם עושות קפה מצוין (בחירה קשה).אני פוקדת אותן בעיקר בעונת הערמונים כי יש להן ערמונים מדהימים וגם מחמאה על מה שלבשתי באותו יום.

אני טובה בלהיות תיירת בחיים שלי. כשירושלים לא מספיקה לי אני נוסעת לתל אביב אבל זה נושא לפוסט נפרד.




יום שלישי, 15 במאי 2018

שדרוג מיצוב ועיצוב בבלוג והחלטות הועד המנהל של הבלוג


בתקופה האחרונה המחוייבות שלי לבלוג התרופפה. אני מניחה ששמתם לב שאני לא פה כבעבר .
זה לא שאני לא רוצה, זה לא שאני לא יכולה.
זה פשוט השגרה, הדבר האפרורי הזה שמקבל נקודות של צבע וגורם לכך שאני אעדיף באופן מוזר להכניס כביסה למכונה מאשר לכתוב או לחלופין לריב עם הילד על שיעורי הבית שמשום מה אף פעם לא נעשים.
ומצד שני יש את כל שוברי השגרה שבחלקם אני מעוניינת (יום כיף עם חברות בתל אביב) ובחלקם פחות(ילד שמוזמן לאלף בת מצוושיות וגם נעקץ ע"י פשפשים באחת מהם כמובן בדיוק כבן הזוג בחו"ל כי תמיד קורים דברים כשהוא בחו"ל).
אז אוקיי געגוע לשגרה ומצד שני כמה אפשר לכבס לתלות ולריב על שיעורי בית ולהרגיש שהחיים המשעממים שלך הופכים להיות כדור שלג של שעמום שהולך וגדל.

ואז קול קטן אומר שלי: אבל את עושה דברים, את קוראת ספרים (לעתים), את מצליחה לעשות את הלא ייאמן וללכת ליום כיף עם חברות בתל אביב ואז כמה ימים אחר כך ללכת לכנס בתל אביב ואז להתפרע בשופינג פיצוי נפלא וגם לאכול גלידה ולצלם המון תמונות וגם לנהל שיחה מעניינת עם סטודנט לעיצוב על פרויקט הגמר שלו בחנות הסופר מעוצבת שמשכה את לבך. חיי אינסטגרם נפלאים שכאלה שהם גם שלי .

אז סיכמנו, כולם עושים כביסה ורבים עם הילדים על שיעורי בית ומוזמנים לאירועים מרתקים פחות או יותר וחלק גם כותבים על זה.

ואני רוצה להיות בחלק שכותב על זה וגם מצלם את זה כי מאז שהמצלמה בסלולרי שלי מתפקדת כל כך טוב אני מייצרת גם תוכן מצולם.

אה, ויש לי קהל קוראות ואולי קוראים נאמן שמלווה אותי ומגיב ואפילו סולח לי על ההידלדלות של הכתיבה שלי.
אז למען אותו קהל (למענכן ולמענכם) ולמעני כי הכתיבה היא אני החלטתי שאני צריכה מסגרת כתיבה ואצלי מסגרת כתיבה היא החלטות מנהליות. אחת לשבוע נשמע לי טוב.

אז ההתחייבות הבלתי כתובה הופכת לכתובה.

  • 1.      פוסט מדי יום חמישי. אם אני אגסוס מאבעבועות שחורות או אהיה בחו"ל אודיע מראש.
  • 2.      יותר תמונות
  • 3.      יותר סקירות ספרים בבלוג הקריאה(כל יום ראשון).
  • 4.      יותר המלצות על מוסיקה שווה שנתקלתי בה, חנויות שוות להשאיר בהן את הכסף שלי ואירועי תרבות.



ובינתיים המלצה לסיפתח תסתכלו למעלה. לפעמים יותר יפה שם (התמונה צולמה מעל הג'יפה של מה שהיה כיכר דיזנגוף).

נתראה ביום חמישי J












פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...