יום ראשון, 4 באפריל 2021

התחנה הבאה בחיים

 

יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים  מגיעים לתחנה הבאה.

פסח היה קשה מאד, שבוע לפני פסח חמותי אושפזה ומצבה הבריאותי לא טוב. היא אמנם שוחררה לסדר אבל אנחנו בתהליך אבחון כשכבר ברור לנו שאנחנו נכנסים לתוך תקופה קשה ממש ובנוסף גם מצד אבי הלא ביולוגי המצב לא טוב כי הוא בתהליך דמנציה.

אני מוצאת את עצמי בתפקיד חדש של חלק מכוח התמיכה כשאני לומדת את תפקידי ומנסה להיות רגישה למה שכל אחד צריך. וזה עבד טוב עד יום אחד של קריסה רגשית ומלא בטריגרים כולל שכנה שנפטרה

ועכשיו אני בונה את עצמי מחדש כי אין ברירה וכי המציאות הקשה תימשך לאורך זמן וכי חשוב לי להיות מעולה בזה כי האנשים חשובים לי וגם האגו שקשור לאישיות הטיפולית שלי דורש את זה.

אנחנו עוד לא בקושי האמתי אלא בבלבול של חוסר הודאות וכן התחושה באופן כללי היא מצד אחד של סרט רע ומצד שני אנחנו ממש לא היחידים בסרט הזה. החברים סביבי באותו שלב אם לא בשלבים יותר מתקדמים של הטיפול בהורים והטיפול בילדים והצורך לתחזק את מה שנקרא חיים.

אבל מצד שני יש לי כוח תמיכה אדיר ואני יודעת לבקש עזרה ויודעת לשתף חברות ומוקפת בהרבה אנשים טובים כך שאני גם מרגישה מבורכת.

ביום של ההתמוטטות הרגשית כתבתי פוסט מבואס בפייסבוק בו לא פירטתי את הסיבות אבל כתבתי שאני בתקופה מחורבנת ואשמח לשמוע מכל אחד מה עושה לו טוב. קיבלתי המון תגובות ופניות אישיות ושיחות טלפון והצעות מופלאות והרגשתי כאילו יש לי יום הולדת.

עדיין הרגשתי ממש רע בתחילת היום אבל הצלחתי לאסוף את עצמי לשוטט לבד בתל אביב ולנהל שיחות טלפון עם חברות. היה יום יפה והשמש ייבשה לי את הדמעות והנזלת (אני מקוררת כל השבוע) ואז הרגשתי הרבה יותר טוב.

עוד מעט יום הולדת ואני לא מתכננת לו כלום כי אני לא יודעת איפה נהיה כשיהיה לי יום הולדת. קיוויתי השנה לחגוג יותר גם כפיצוי על יום ההולדת המינורי שהיה בשנה שעברה (בו חזרתי לעבודה אחרי סגר ארוך) אבל הסתגלתי לאפשרות שזה יהיה סתם יום רגיל אלא אם תהיה אפשרות לחגוג ומצב רוח לחגוג. ומצד שני אפשר לחגוג גם בתאריכים אחרים. או שלא.

מוזר שאני בכלל חושבת על זה עכשיו.

ומצד שני אנחנו נזכרים בטיולים שעשינו והטבע נפלא ויש הרבה דברים קטנים שמשפרים לי את מצב הרוח ואני מניחה גם שכשתהיה שגרה למציאות החדשה נדע יותר איפה עומדים (בעירבון מוגבל).

הלוואי שיהיו לי כוחות להעביר ולתת, הלוואי שאדע להיות חזקה כשצריך ולמצוא את המקומות להיות חלשה .

יום רביעי, 17 במרץ 2021

רענון ושינוי

 

מסיימת שבוע תובעני במיוחד. אני אמנם רגילה לנקודות האלה בזמן שהשחיקה מורגשת יותר וגם בעבודה שלי רגילים ויודעים להכיל את זה, כולל הבוסית החדשה (שנה וחצי בתפקיד) שבתחילת הדרך אמרתי לה שיש תקופות כאלה מזל שיש בקרוב חופש שיאזן את המצב. אני יודעת שהכי מפריע לי בתקופות האלה כשלא רואים אותי ואת הצרכים שלי והמודעות לזה גרמה לי להיות קשובה בעצמי יותר לצרכים שלי ולשים גבולות כשצריך. השיא היה מרצה שביקשה בהתראה אפסית הדרכת ערב ואני פשוט נתתי לה תאריך אחר שיותר התאים לי. עם מרצה אחרת הגעתי לפשרה וקבענו בשעה הרבה יותר נוחה לי. אני מגלה את הצד בו אני קצת נהנית להיות הקורבן אבל בשנים האחרונות אני מבינה כמה להקרבה הזאת אין טעם ושאני יכולה עדיין להיות טובה ומוערכת בתפקיד אם אחשוב על עצמי.

 

יש לנו טקס יומי משפחתי לשבת ולראות את מותק בול באמצע. אני כל כך נהנית מזה ומעצם הידיעה שיש לי סדרה מצחיקה לצפות בה בסופו של יום. שלושתנו אוהבים אותה וזה נחמד גם הצפייה המשותפת. לא היה לנו את זה הרבה זמן.

 

חמותי המסכנה במצב בריאותי לא כל כך טוב ויש עליה הרבה סטרס אז היא התקשרה אלי לבקש שאכין את הסדר. הכול טוב ויפה רק שטוליו הוא זה שמבשל אצלנו כבר כמה שנים והוא עדכן אותם בכך אבל הם לא מצליחים להפנים עובדה זו. כמובן אין לו בעיה לבשל ולהכין אבל משעשע את שנינו שהיא פונה אלי בעניין.

(בסוף אני אקבל את המחמאות על הבישולים שלו)

 

הגינה של הבניין מלאה בפרחי כובע נזיר שכנראה זרעתי. ועוד מעט גם האפונה הריחנית מתחילה לפרוח וזה כל כך מגניב לראות את כל הירוק הפראי הזה מתמלא בפרחים כתומים. שכנתי ששותפה לשיגעון הגינון  שלי גילתה עוד פרחים מגניבים. בשנה הבאה אזרע פרגים. כל כך אוהבת את הפרח הזה והוא מאד מתקשר לי עם שדות פרגים שראינו בטיול בספרד וגם באיטליה.

 

אני כל כך אוהבת את הנוף שבדרך לעבודה ותמיד תאורת הבוקר עוד יותר מיפה אותו. זו תקופה יפה ומלאה ירוק ולפעמים אני חושבת שאם הייתי באותה נסיעה בחו"ל הייתי ממש מתפעלת מהנוף. אני מתגעגעת לנסיעות לחו"ל ולהפתעות שמקום חדש מביא אתו ומצד שני יש לי חיבה למוכר.

 

התחלתי לשמוע פלייליסטים בספוטיפיי שמגוון אנשים מהרשתות החברתיות יצרו ושיתפו וזה נחמד להיחשף לטעמים מוסיקליים אחרים וגם קצת מרענן את הקיבעונות המוסיקליים שלי. הטעם המוסיקלי שלי מאד אקלקטי ובכל זאת אני בסופו של דבר נתקעת על שירים שאהבתי ושומעת אותם עד שנמאס לי. אני גם אוהבת לשמוע מגוון ביצועים לאותו שיר.

 

בדקתי תרגילים של תלמידים שלי והיה מוזר לראות איך משהו שהיה כל כך ברור לי דרך העיניים שלי נתפס שונה דרך העיניים שלהם והם הציגו דרך חשיבה שונה לגמרי .מצד אחד מסורבלת יותר ומצד שני פשוט חשיבה אחרת. אני מלמדת תחום שהנכון לא נכון הוא פחות העניין וזה היה נקודה מעניינת למחשבה בשבילי  לראות איך אפשר לעשות דברים בצורה אחרת.  מה שמעניין היה שזה חזר על עצמו.  הם כן הבינו את מה שלימדתי אבל הייתה שם חשיבת יתר. אולי הם חשבו שלא יכול להיות שזה כל כך פשוט ויש פה איזה תחכום. אני כותבת לכל אחד בנפרד את הדרך שאני חשבתי עליה אבל מציינת שזו לא טעות מצדם אלא חשיבה מסוג שונה.


כבר יש לי חמניות אבל עוד לא צילמתי



נראה שעניין הלחשוב על דברים בצורה אחרת חוזר על עצמו בפוסט הזה.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...