יום ראשון, 29 ביולי 2018

התנצלויות

תבינו, בלוג חדש גורם לי להרגיש התפרצות של מרץ ושל רעיונות ופתאום יש לי המון מה להגיד בנושא של הבלוג והמון רעיונות שיפור ויזואליים (והוא לגמרי צריך את זה) בקיצור נולד תינוק קטן וצרחן שמעסיק את אימא יותר מדי זמן. ולכן פוסטשישי המובטח לא פורסם אלא פוסט ראשון.

זה כיף לכתוב בלוג בשמי האמיתי (וגם קצת מפחיד) וזה כיף להרגיש שיש לי המון מה להגיד בנושא שהוא ההתמחות המקצועית שלי.

אבל אבל ושוב אבל, זו לא הפינה הנוחה שלי. פתאום אני עובדת עם טיוטות. פתאום אני מוחקתכותבת ופתאום אני קולטת שצריך לקצץ כי הפוסט ארוך מדי ובדיוק כשאני ב"זון" של הכתיבה ילד רטנן טוען שהקלדה שלי מפריעה לו לישון.

כן, צריכה חדר משלי ורצוי עם מנעול.
אבל עד אז...

פוסט שני בבלוג המושקע ועוד פוסטים ורעיונות לפוסטים מתחממים בקנה ומחכים לשעתם אבל זמן שקט לכל זה אין.

ואף על פי כן נוע תנוע. האח הגדול הביישן שפה והאח הקטן והחשפן.





יום רביעי, 25 ביולי 2018

קבלו את הבלוג החדש

קבלו את בלוג הקריאה החדש והפחות אנונימי שלי.

כי יש פלטפורמה ביקום שעוד לא ניסיתי ברצינות. לא במקום הבלוגים הקיימים אלא בנוסף. זו הזמנה להצטרף למסע החדש והפחות אנונימי. שם יבקרו יותר אנשים שמכירים אותי בחיי האמיתיים אז אשמח אם לא יוזכרו הבלוגים האחרים.

יום שישי, 20 ביולי 2018

דברים שאני צריכה


אני צריכה חדר משלי ושקט, הרבה שקט פנימי וחיצוני כדי להשלים את כל מה שאני רוצה לעשות. כדי לכתוב וכדי לסדר לי את הכתיבה ואת הראש.
אני צריכה קרירות.
אני צריכה לישון כמו שצריך.
אני צריכה ים והרבה ממנו אבל שקט בלי המון  אדם כזה שרואים בתמונות באינסטגרם.               
אני צריכה שיבשלו לי אוכל טעים.
אני צריכה להפסיק להסתכל ברשתות החברתיות כי אני רואה חיים מופלאים בלי מאמץ מהסוג שאין לי.
היה שבוע עמוס בטרדות וקשיים מינוריים שבושה אפילו לקרוא להם קשיים אבל היה לי ממש קשה לשאת את השבוע הזה.
ונקודות האור גם הן היו. מפגש משמח ומעולה של המועדון שהגעתי אליו עם מעט מאד כוח ואחרי רופא שיניים אבל התלבשתי יפה ובאתי והיה ממש כיף ובעיקר הרגשתי שיש לי חברות לכייף איתן שזה ממש טוב . אחרי המפגש נסעתי עם הטרמפ שלי ודיברנו כמעט שעה ליד הבית. מעט מאד שינה אבל הרגשתי כאילו הסוללה הריקה מתמלאת.
בכלל השבוע היה מלא חברות יום למחרת נפגשתי עם שתי חברות בנפרד שלא ראיתי המון זמן.
הייתה לי גם שיחה חברית מקצועית שגם שימחה אותי מאד.
אז יהיה בסדר.






יום חמישי, 12 ביולי 2018

לקחת את הבאסה בסבבה



השבוע היו לי המון התרוצצויות בעיקר בגלל שן שהתחילה להציק ולהזכיר לי שמזמן לא הלכתי לרופא השיניים שלי. מזל שהרופא מקסים ויודע להרגיע אותי כי עכשיו אבקר אצלו יותר בגלל שתי סתימות שהתפרקו.

גם בתוך הבאסה הזאת אפשר למצוא כמה נקודות חיוביות וירושלמיות כי שמרתי נאמנות לרופא הירושלמי שלי.

הכיסא של הרופא ממש ממש נוח לשנ"צ ובכלל התחשק לי להחליף את המיטה שלי בכיסא רופא שיניים. הפעם זו הייתה רק בדיקה אז לא היה קידוח שיפריע את שנתי (רק חפירות על הנכד המחונן שלו אבל זה רגיל). 

הוא ממוקם ממש במרכז העיר (ירושלים) מה שאומר כריך ב"שרגא" בית קפה שאני זוכרת מימי כסטודנטית בתלפיות ומאז עבר לרחוב ינאי. הבעלים שלו נחמד מאד והכריכים שלהם משובחים.אני לא טבעונית ואיכשהו כמעט תמיד מזמינה כריך טבעוני כי הם פשוט ממש טעימים.

מרי פופינס כנראה השתלטה על נחלת שבעה




משם  לנחלת שבעה שהשתנתה מאז שהייתי נערה משוטטת אבל יש שם פלאים כמו  Jaim'e. חנות שזה מחדל איום ונורא שעוד לא פירגנתי לה. זו חנות מלאה ביופי ופריטים מקוריים שלילך, בעלת החנות מוצאת. החנות כולה מה שהיא אוהבת ויש חפיפה רבה בין מה שהיא אוהבת למה שאני אוהבת. מדבקות ומחברות וספלים של מומינים וכרטיסי ברכה מקוריים וסבונים עם ריח נהדר בקופסאות יפהפיות ותיקים ותכשיטים ואם לסכם אז היא מזכירה לי את הילדה שהייתי וכמה חבל שלילך בערך נולדה כשהייתי ילדה אז עוד לא הייתה החנות. מחדל שלא צילמתי את החנות אף פעם אבל יש לה בלוג.

ואם תראו דוגמאות של דברים שקניתי אצל לילך תבינו שנשארתי ילדה.










 קניתי את נורת'אנגר אבי כמעט בחינם בזכות הטבת חברת מועדון והעובדה שהספר היה במבצע.וזה הג'יין אוסטן הראשון שאני נהנית ממנו.הוא מצחיק אותי ויש בו נקודות כל כך מדויקות על האופי החברתי של בני האדם שלמעשה מרוכזים בעצמם. דבר לא השתנה.



החיים זימנו לי עוד שוטטויות. הנן שלי הוזמן לסבתא של בן של חברים שלנו מה שנראה לי נדיב מאד וגם מחמיא. הכול טוב ויפה אבל זה חיסל לי יום עבודה מה גם שהייתי צריכה לעשות צילום שיניים במקום אחר כי בסניף הקרוב המכונה התקלקלה אבל בסופו של דבר נן ואני הרווחנו ארוחת בוקר כיפית ודשנה. נן הרוויח שיעור ערבית (ושוקולד) מהקולגה המופלאה שלי  ואני הרווחתי רבע יום שוטטות בתל אביב שהיה קשוח במיוחד בגלל לחות בלתי אפשרית  אבל אותה לחות מחורבנת דחפה אותי לתוך חנויות ממש מגניבות. חשבון הבנק פחות התלהב מהעניין. צעיף יפהפה, שלוש חולצות, סדין זוגי (מחנות שמתמחה בשינה, מוטיב חוזר בפוסט הזה ולא בכדי) ושתי סימניות של "הפולניה" לאוסף הסימניות המפואר שלי שיום אחד יזכה לפוסט.



הפסקת חשמל מפתיעה בערב הייתה הזדמנות לאוורר את אוסף הנרות רק שבסוף הבית הריח כמו כנסייה.ישבנו קצת במרפסת (תזכורת לעצמי: לטפל בהזנחה שפושה שם כדי להפוך אותה למקום ראוי לישיבה).מקלחת בחושך גמור בגלל שפחדתי להכניס את הנרות לחדר האמבטיה.בכלל נרות ואש מלחיצים אותי. לדעתי זה משהו בתת המודע הקולקטיבי המשפחתי או אפילו גלגול קודם בהנחה שיש כזה.ועם הלחץ יש לי אוסף נרות שצובר יפה אבק ורק בחנוכה הוא זוכה לעדכנה מסוימת.


הבלגן מסביב מעיד על כך שלא היה זה ערב רומנטי 




 ובסוף כולם ישנו חוץ ממני שחיכתה בדריכות לחשמל שיחזור והרגיעה בוואטסאפ את השכנה שהייתה על סף התמוטטות עצבים. לפחות יצאתי שימושית למשהו.


הפוסט הבא יכלול מחשבות על הכתיבה בבלוג שעלו בי בעקבות כנס בנושא בלוגים אישיים שעשתה יונית צוק. הפתעת המאה הייתה לגלות בכנס שהיא השתמשה גם בפוסט מהבלוג שלי כדוגמא למשהו. לא זוכרת למה אבל הייתי גאה. וחוץ מזה פגשתי חברה מחוג חברתי אחר וגיליתי שממש לא אכפת לי שידעו על הבלוג. ובכל זאת אני תוהה לאן מועדות פני. אז זה פוסט לא מגובש אבל אני מודיעה עליו פה כתזכורת לעצמי לעשות את זה. אשמח לתובנות שלכם.

בטח שמתם לב שיום העדכון של הבלוג עבר לשישי.











יום חמישי, 5 ביולי 2018

סיכום שבוע

יש שלב כזה שצריכים לעבור וזה השלב בו הבן שלך נתקל בתמונות מילדותך. קיבלתי אלבומים שנשארו אצל סבתא רבא שלי ובהם תמונות מכל מני שלבים בחיי. היו לי כמה שלבים שנראיתי ממש מזעזע וגם שנאתי להצטלם. שילוב של אופנת אייטיז מזעזעת ואימא שחשבה שהיא יכולה לספר אותי בבית ועוד שלל טעויות אבל היו לי גם זיכרונות חמודים משם כמו חולצה עם זברה שזכרתי שמאד אהבתי וכמובן סבתא רבא שלי שהייתה מאד נוכחת בחיי.
היה משהו טוב בזה שהבן שלי ראה חלקים אחרים ממני יפים ופחות יפים. הוא ראה את תהליך הפיכתי מטרול לאדם והיו גם תמונות בהן הייתי ממש יפה (ולא ידעתי אז שהייתי כזאת, קלאסי).

ומשום מה כבר לא היה אכפת לי מתמונות הכיעור עם משקפי הזוועות ובגדי הכיעור כי ידעתי שיהיה טוב.

כשאני נמצאת לפני חופש אני תמיד חושבת על הניצול המקסימלי שלו ומצד שני אני לא בטוחה אם אני לא מפספסת את הרעיון של חופש שמאפשר מרחב של זמן לא לעשות כלום. לקחתי לי יומיים חופש שהיו צורך כמעט הישרדותי. את יום החופש הראשון ביליתי עם נן. הלכנו לסרט שהיה די מטופש "הצילו כיווצתי את ההורים" סרט גרמני מדובב ולא עפנו ממנו אבל היינו ביחד.
למחרת נן נסע עם חבריו לתל אביב לבקר בחנות קומיקס. הם אמנם הוסעו לשם ע"י אמו של החבר אבל הסתובבו עצמאית והוא קנה חוברות קומיקס באנגלית מה שהיה חיובי גם מבחינתי. הוא הודה לי על הגמישות והאמון שנתתי בו.
אני לעומת זאת נסעתי לתל אביב . התחלתי את הבוקר עם מאפיה שוודית בדרום העיר בשם FIKA
המשמעות של השם היא הפסקת קפה והמאפה שלקחתי היה מושלם. אחר כך ביקרתי ב"מגדלור" חנות ספרים קסומה וגם טיילתי בנמל ת"א. דווקא לא הרבה קניות אבל הפעם נסעתי יחסית הרבה באוטובוסים בגלל החום והעייפות. היו לי כמה רגעים קסומים וגמרתי לקרוא את "תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי" שהוא ספר שמשלב הרבה הומור עם חיים קשים ברוסיה הסובייטית. אני ממש לא יכולתי לעזוב אותו.

אתמול ראיתי את "היום בעוד שנה" תכנית שמקצרת תהליכים ומאפשרת לראות בהילוך מהיר תהליך שעבר אדם שהחליט לשנות משהו דרמטי בחייו ומה באמת קרה. היה שם זוג מרגש ביותר על אשה שבאופן מסתורי איבדה את יכולת הדיבור. לא מצאו סיבה לכך. בתקופה זו היא הכירה את בן זוגה שאהב אותה כמו שהיא והם החליטו יחד שתוך שנה היא משיבה לעצמה את יכולת הדיבור. היא ניסתה כל מיני טיפולים והצליחה לשפר את המצב ולדבר. אמנם בקושי אבל לדבר. האופטימיות האינסופית במצב קשה להחריד, האהבה ללא תנאי והקבלה של ההצלחה החלקית והסבלנות היו נותני השראה וגרמו לי להבין שאני אוכל לעבור את התקופה הקשה שאני נמצאת בה שיש בה הרבה חוסר ודאות ושאלות ושינוים ואני אשה שמטבעה נוטה לתרחישים הגרועים ביותר. זה קורה בעיקר בזירה המקצועית ולא בזירה האישית (למזלי!).

היום הייתי אופטימית יותר והבאתי דובדבנים לעבודה כדי לשפר את מצב הרוח הירוד הכללי וזה היה נחמד.

דברים שעושים לי טוב בתמונות.



החבר החדש שלי מ"המגדלור"





לחלוץ נעליים, לשכב על הדשא ולהסתכל על השמיים.


ללכת לאיבוד במקום ג'יפה וקצת מפחיד בתל אביב ולהתקל שם ביופי.






תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...