תבינו, בלוג חדש גורם לי להרגיש התפרצות של מרץ ושל רעיונות ופתאום יש לי המון מה להגיד בנושא של הבלוג והמון רעיונות שיפור ויזואליים (והוא לגמרי צריך את זה) בקיצור נולד תינוק קטן וצרחן שמעסיק את אימא יותר מדי זמן. ולכן פוסטשישי המובטח לא פורסם אלא פוסט ראשון.
זה כיף לכתוב בלוג בשמי האמיתי (וגם קצת מפחיד) וזה כיף להרגיש שיש לי המון מה להגיד בנושא שהוא ההתמחות המקצועית שלי.
אבל אבל ושוב אבל, זו לא הפינה הנוחה שלי. פתאום אני עובדת עם טיוטות. פתאום אני מוחקתכותבת ופתאום אני קולטת שצריך לקצץ כי הפוסט ארוך מדי ובדיוק כשאני ב"זון" של הכתיבה ילד רטנן טוען שהקלדה שלי מפריעה לו לישון.
כן, צריכה חדר משלי ורצוי עם מנעול.
אבל עד אז...
פוסט שני בבלוג המושקע ועוד פוסטים ורעיונות לפוסטים מתחממים בקנה ומחכים לשעתם אבל זמן שקט לכל זה אין.
ואף על פי כן נוע תנוע. האח הגדול הביישן שפה והאח הקטן והחשפן.