פוסט יום חמישי

השבוע פרגנתי לעצמי יום שוטטות בתל אביב. היה כיף להיות עם עצמי אבל קצת התבאסתי שלא קבעתי מראש עם חברתי החיפאית שאני ממש מתגעגעת אליה. זה התחיל בתספורת ממש מוצלחת אצל ספרית שראיתי עליה ביקורות טובות. נראה שאאמץ אותה. גם ככה אני מסתפרת פעם בכמה חודשים.

קניתי סימניות מעולות ויוקרתיות במקום הטישו וכרטיסי הרכבת. יש לי אוסף מפואר ביותר של סימניות ויום אחד אצלם אותו. קניתי את הסימניה בחנות היפנית היפהפייה ליד כיכר רבין. יש שם המון דברים מיוחדים ומאד קשה לי לא לקנות שם את כל החנות. . אגב אחלה ספר לרכבת. קליל במידה ושנון במידה.

כל העיר לבשה דגלי גאווה וזה היה כיפי וחגיגי לראות. 



ראיתי גם את ההתחלה של דוכני שבוע הספר. לא סגורה שאלך השנה. לאחרונה הגזמתי בקניית הספרים ולמרות שהבטחתי לחבורת שבוע הספר שאגיע זה לא יסתדר עם תקופה מאד עמוסה בעבודה וקולגה בחופשת עיד אל פיטר.

העצים בתל אביב מטורפים ונראים כמו משהו שמישהו חזק במיוחד סרג.

השבוע היה לי בולמוס קריאה: קראתי את "הלב של גברת קליין" שהתחיל מעיק ממש. אישה עסוקה שחוטפת התקף לב ולא קולטת שזה התקף לב. אח"כ משפחתה לא יודעת לתת לה את התמיכה שהיא צריכה אז היא בורחת מהבית וחיה בגפה תקופה ממש ארוכה בלי שמשפחתה תדע. קצת מופרך הייתי אומרת אבל הספר בסוף שיפר את ההרגשה.

טוליו בתקופה סופר עמוסה בעבודה ומביא עבודה הביתה. בהתחלה ממש שנאתי את זה אבל יש בי חלק שהשלים עם זה ואפילו גאה בו שהוא משקיע כל כך הרבה מעצמו. הוא למעשה בונה לו נישה חדשה  בעבודה וזה דורש לא מעט אבל זה מובן. אני שמחה שיש לי את הכוחות להכיל את זה.

נן כבר מרגיש בחופש וקורא מתחת לשולחן בשיעורים ועדיין מעצבן אותי שאין תכניות קונקרטיות לחופש.

גיליתי שיש לי ממש מעט ימי חופש בעבודה וזה גם כן מעצבן אותי וגורם לי לקנא במורות (החלק היחיד בשנה בו אני מקנאה במורות).

הציעו לי להתראיין לתכנית בגלי צה"ל על מצב הספריות והסתבר שאני לא מתאימה כי אני כבר מזמן לא ספרנית בספרייה ציבורית. מה שכן גיליתי שאני כבר  18 שנה במקצוע. זה מטורף לחשוב על זה. אם כי אני שיניתי מספר פעמים תפקידים ויש גיוון רב ועדיין זה ותק ותק.

חגגנו בקטנה יום הולדת לאבא שהוא בעלה של אמי והגבר שגידל אותי. החגיגה הסתכמה בעוגה יפה של רולדין וכרגיל אין לי מושג מה לקנות לו מתנה.


כן, אני יודעת זה רביעי בערב מבחינתי זה כבר חמישי :)

תיירות של שגרה

להיות במצב תייר זה משהו ששואפים עליו ויעידו על כך התורים בנתב"ג. זה לא אומר כמובן שתיירות היא כולה כיף אבל ברגע שעברת את מסלול הייסורים של שדות התעופה והטיסות והנחת את המזוודות במלון מגיע השלב הזה של לחקור את הסביבה החדשה.

אני פחות מתחברת לתיירות של "להספיק" ודווקא נחמד עם ההליכה האיטית (כילדה קראתי לזה "הליכה של שבת") וההתבוננות בסביבה, דבר שביום יום אנחנו שוכחים לעשות. וגם אוכל מיוחד במסעדות או בדוכני רחוב.

יובל אברמוביץ' שכתב את סדרת ספרי הרשימה ועוסק באופן כללי בנושא הגשמת חלומות וצמיחה אישית (טרם קראתי) , שחקן מנחה ועוד המון דברים פתח קבוצת פייסבוק: "ההתנתקות-להיות תייר בחיים שלך" שעוסקת בדיוק בזה. למה לשמור את כל הטוב הזה שבלהיות תייר  רק לפעם פעמיים בשנה (או פחות) שאנחנו בחו"ל.

הקבוצה זוכה להצלחה גדולה ואנשים מתארים שם את רגעי התיירות שלהם בחיי השגרה. השינוי המחשבתי הזה מאד התאים לי והתחלתי גם אני לכתוב ולצלם רגעים כאלה בהם הסביבה המוכרת מפתיעה, משמחת, מרגשת.

תיירות יום יומית אצלי היא משק עפאים- בית הקפה המתוק שליד העבודה שלי שהוא גם מעדניה. זו שחיתות קטנה שאני מרשה לעצמי. מדובר בבית קפה שנמצא בבית עתיק שפעם היה בית מרקחת (ואני עוד זוכרת אותו כי זה לא היה כל כך מזמן) וכיום הוא מקום חמוד להפליא עם קפה משובח. גם הצוות של המלצריות והמלצרים מהמם וכולם יודעים להכין לי את הקפה שאני אוהבת בספל שאני אוהבת. חלק מהמלצריות הן גם סטודנטיות במכללה והקשר מתפתח מעבר לקשר לקוחות רגיל. לא תמיד יש הרבה מקום ולפעמים אני לוקחת אבל זה עוגן נחמד לתחילת היום.

זו גם ממש בריאות נפשית בשבילי לבקר שם ולעצור רגע את מרוץ הבוקר לעבודה.

עוד רגעים של תיירת הם הגן הבוטני הקטן והחמוד שבמכללה, יש שם עצי תות שלצערי אני לא היחידה שגילתה ופינות שקטות וגם הרבה אפונה ריחנית ושיח לואיזה ואני קוטפת קצת לאגרטל קטנטן שאני שמה על שולחני וגם לבקבוק המים שלי.

בחורף יש שם רקפות ובאביב תורמוסים, יש שילוב יפה של צמחים מתורבתים עם צמחים פראיים וגם גינה שנחמד לשבת לידה כשאין עומס.

במרחק כמה תחנות ברכבת הקלה יש את שוק מחנה יהודה ושם אני מרגישה לגמרי בבית.אני מגיעה לשם לפעמים בבקרים לפני העבודה. כשאני מביאה נענע למטבחון המשותף כולם יודעים שהייתי בשוק. לפעמים אני מתפנקת בכריך עם גבינות של באשר שהם מרכיבים לי במקום  לארוחת צהריים (סטארט אפ) וכמובן פירות וירקות טריים. Shooktherapy.יש לי כמה חנויות ודוכנים שמכירים אותי.

השוק לפני 8 בבוקר נראה אחרת. פחות עומס, חלק מהחנויות סגורות וחלק נפתחות. ויש לו כל מני הפתעות שוות: דוכן קפה שנמצא במרכז השוק עם הקפה המשובח בעולם ועוגות קנלה. לאחרונה הוסיפו מקומות ישיבה, זו נקודת התורפה של המקום כי חביות משמשות ככסאות (יש כמה כסאות נורמלים שתמיד תפוסים) מוסיקה טובה תמיד כי יש לבריסטות שם טעם מעולה (האם זה תנאי קבלה?) ופעם כשהגעתי ממש מוקדם ראיתי שני עובדים של המקום מתחבקים . רומנטיקה שמשאירה חיוך לכל היום.הכרטיס לא משקף את צריכת הקפה האמיתית שלי.

וחנות פיצוחים ותבלינים שווה ממש (על רחוב יפו) עם שתי מוכרות אחיות חמודות שגם עושות קפה מצוין (בחירה קשה).אני פוקדת אותן בעיקר בעונת הערמונים כי יש להן ערמונים מדהימים וגם מחמאה על מה שלבשתי באותו יום.

אני טובה בלהיות תיירת בחיים שלי. כשירושלים לא מספיקה לי אני נוסעת לתל אביב אבל זה נושא לפוסט נפרד.