יום חמישי, 27 ביוני 2019

לונדון


חזרנו מלונדון ואני גאה בעצמי על הטיול הזה. הרגשתי שם שאני סוף סוף נושמת.
הטיול לא היה בשבילי ובאמת ניסיתי להתאים אותו לנן ולא הכול היה מושלם אבל התמונות יפות ואני מקווה שבסוף יישארו הזיכרונות היפים ממנו .
לטייל בחו"ל ולהיות כל הזמן יחד ולדעת להכיל את הרצונות והתסכולים ולהוביל למקומות המהנים לונדולנסות להעביר את הרגעים הקשים.
ופה אני מביאה את הרגעים המשמחים שלי מהטיול הזה.
אוויר צלול והרבה ירוק שתוקף אותך מרגע היציאה מתחנת התחתית.
בכל נקודה ברחוב שומעים מגוון שפות ורואים מגוון עצום של לאומים. סוג של נקודת מפגש בין לאומית.
שיחה מגניבה עם בחור פלסטיני בריטי , מעצב תיקים שממש משקף את לונדון , הוא שמע עברית ויזם שיחה. יש לו גם יהודים ונוצרים במשפחה והוא  אדם סקרן עם סיפור משפחתי מעניין. הוא כל הזמן חזר על המקריות בחייו שהובילה אותו להיוולד, סבו שהיה קרוב מאד לפיצוץ במלון המלך דוד, אביו שמכר מנות דם כדי להמשיך בטיול וכך פגש את אמו. בקיצור שיחה של קרוב לשעה ובסוף לא קניתי תיק אבל נפרדנו כידידים.
שיחה כיפית  בטיוב עם ספרדייה שחיה שנים בלונדון ומשום מה החליטה לפתוח איתי בשיחה.
בכלל נהניתי מאד מהנסיעות בטיוב בעיקר מבהייה במגוון העצום של הטיפוסים כולל הבחור שמדבר לעצמו ובחורה מלאת סטייל שהוציאה מחברת וכתבה. רציתי להיות היא.
יום אחד חם ולח הטיוב הפסיק  לעבוד וזה היה מבאס כי דווקא באותו זמן היינו אמורים להגיע למקום אחר אז עלינו על אוטובוס ושם בתוך החום והלחות עמד לידי ג'נטלמן שחור עם חליפת שלושה חלקים ומטפחת וכל הצפיפות והחום לא הזיזו לו.
נסענו פעם נוספת באוטובוס ושם ישבנו בקומה השנייה בשורה הראשונה והרגשנו מלכי העולם.
נן הביא איתו קובייה הונגרית והפך לאטרקציה של התחתית  שמתי לב איך אנשים בוהים בו בהתפעלות מזווית העין.
המבטא שלי די נורא אבל הבנתי בשלב מסוים שלרבים מבני שיחי יש מבטא בולט לא פחות. היו לא מעט נותני שירות דוברי ספרדית והייתי צריכה להזכיר לעצמי שאני בלונדון. היה לי גם קושי מתוך הרגל לחשוב על המילה באנגלית ולא בספרדית.
וחוץ מזה שנות ה80 וה 90 עדיין שולטות במוסיקת הרקע בכל מקום וזה היה קטע לשמוע שירים שלא שמעתי עשרים שנה ויותר.
לונדון הייתה מאד אחרת  וגם אני הייתי אחרת כשחוויתי אותה לראשונה בגיל 17. החו"ל הראשון שלי. היא יותר בינלאומית אם כי לדעתי המציאות הכללית הופכת להיות יותר רב תרבותית. ומשהו ברב תרבותיות הזה נראה לי כל כך רגוע ונורמלי גם אם אולי אני טועה או רואה רק חלק מהתמונה. הגבולות בין תיירים לתושבים הפכו למטושטשים יותר. המטבחים בין לאומיים עם מגוון מתסכל ביותר.
הבטחתי לעצמי שאחזור ללונדון, אולי לבד ואולי עם חברה.

















פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...