יום חמישי, 28 בפברואר 2019

על מחלות כאלה ואחרות וטעימה מחיי עקרת הבית


כן, קצת נעלמתי בשבועות האחרונים. השבוע לפחות הייתה לי סיבה ממש טובה. וירוס נכבד ביקר אותי וזה אומר שהוכרחתי להוריד הילוך וביליתי ארבעה ימים בבית. מתוכם יום אחד הייתי ממש מושבתת וסבלתי נורא מכאבי שרירים ובשאר הימים הייתי בעצימות נמוכה. הסימן הכי מובהק לכך שהייתי חולה היה חוסר תיאבון משונה ביותר. יום שלם התקיימתי על המון תה ואגס אחד.
זה לא היה רע, הייתי צריכה את הזמן בית הזה ומי שהכי הרוויח מכל העניין היה נן שקיבל אימא שקיבלה אותו עם ארוחת צהריים (אני חושדת שקצת נמאס לו בסוף אבל זה היה נחמד לזמנו).בסוף גם ממש רציתי לחזור לעבודה כי נמאס עלי הבית. חייבת לציין שלא התנתקתי לגמרי מהמייל של העבודה ושמחתי שכך כי החזרה הייתה פחות קשה , אם כי לקח לי בוקר ארוך לענות למיילים ולסדר עניינים.
עוד שבועיים טוליו נוסע לחו"ל מטעם העבודה (ושוב במאי) ואני מנסה לאלף את עצמי לזרום בתוך הסיטואציה ולא לתת לחרדות שלי להשתלט כפי שתמיד קורה ואז אני נמאסת על עצמי ועל סביבתי. לפחות את תרומתי לווירוס כבר תרמתי בתקווה שבכך זה יסתכם.
מסקנות מהשהות בבית:
את רוצה להיות מועילה אז את מוצאת את עצמך שוטפת כלים ומבשלת ובכלל לא נוחה רק כדי לא להרגיש חסרת תועלת. זה עצוב אבל איבדתי את היכולת לנוח ממש.
רדיו ברקע זה אחלה דבר כדי לא להרגיש בודדה מדי.
החלטתי  לעשות לנן טיול בר מצווה בלונדון. החו"ל הראשון שלי עם אמי שהיה נפלא ונן חולם על לונדון. המלכוד הוא שאני המארגנת ומתכננת וזה אומר אחריות די כבדה בפרט שפונקתי בטיולים הקודמים כי טוליו תכנן (והם כמובן היו בעיקר לטעמו אבל גם אני נהניתי). לא הצלחתי להסתיר את זה ממנו וכנראה שהוא יהיה שותף פעיל בתכנון. אבל אני צריכה להיות יסודית ולא להזניח.
וחוץ מזה יש לי שני גמד ענק על הראש. הילדה שבי מתה על המשחק הזה ובעיקר על הכנת החבילות אבל אני מודה שבתקופה הנוכחית זה טיפה מורכב יותר.
וחוץ מזה כתבתי שתי ביקורות ספרים בבלוג השני שלי. זה הופך לעבודה ומצד שני אני גאה על כל ביקורת ומרגישה שזה מפתח אצלי את השריר. 

ואי אפשר בלי תמונות...

ליד הספרייה במודיעין מסתובבות שתי הבחורות האלה. מסתבר ששמן יאורית מצרית. נן חשב שהן אווזים. יש להן קול די דומה אבל הן לא.



מה שמגניב זה שזרעתי מזמן זרעים כאלה ואחרים במרפסת ובלי לעשות כלום זה מה שקיבלתי. 







יום שלישי, 12 בפברואר 2019

מנסה לתרגל חיוביות




אולי אחזור לפרויקט האושר. אני מרגישה שלמרות שיש לי הרבה דברים משמחים בחיי אני בתקופה של נטייה לשלילי. אולי זה סוג של חולשת הגוף והנפש וגם הוויתור על חלום הסרת המשקפיים שנבע מהעובדה שאת ההליך המהיר אני לא אוכל לעשות אלא ניתוח השתלת עדשה שהוא יותר מורכב ורחוק ממושלם וגם יקר בהרבה אז המסקנה הייתה להישאר עם משקפיי לרווחת הכלל (נן שמח במיוחד שאני לא הולכת להשתנות לו. הוא לא אהב את הרעיון).


אני מגיעה לעבודה עם אנרגיות נמוכות. הבקרים קשים לי יותר לאחרונה והקור לא טוב לי והרצון העיקרי הוא להתחפר ולאכול פחמימות. יודעת שאני לא ממציאה פה שום דבר חדש. חוץ מזה טוליו יהיה בנסיעת עבודה עוד חודש ואני כרגיל רוטנת על כך הרבה מעבר לרצוי וזה חבל כי בסוף הנסיעות האלה הן הזדמנות פז לשחרר קיבעונות ולעשות דברים קצת אחרת וזה כולה קצת יותר ימים וגם לגיטימציה לבזבז.

(החלטתי כבר על יומיים חופש מהעבודה בשבוע זה, מה שישחרר אותי חלקית מזוועות התחבורה הציבורית ואולי יספק לי זמן איכות עם עצמי).


ובכל זאת כמה דברים משמחים שקורים לי. יומן גרפי של אורית עריף שאני מחכה לו המון זמן ועומד לצאת באפריל וכבר רכשתי אותו ברכישה מוקדמת. אחלה מתנת יום הולדת. כמו כן הגיע הספר "אגדות אמתיות" של תום ביקין אוחיון שהוא ספר שמספר את סיפורם של אישים ונשים משמעותיים בהיסטוריה ונן ממש נהנה מהספר. תמכתי בפרויקט ויש לו גם איורים שווים והספר ממש מוצלח.


חוץ מזה סוף סוף מצאתי זמן לבקר חברה מהעבודה שילדה באוקטובר ויש לה תינוקת מקסימה והיה ממש כיף לשבת אצלה ולקשקש. ומצאתי זמן לארוחת בוקר שווה עם חברה אחרת והיה מעולה. ובעבודה סטודנטית שהייתה מרוצה מהשירות שלי כתבה מכתב למנהלת הספרייה והאוויר אחרי הגשם פשוט מעולה ברמות אחרות ומריחים את פריחת עצי השקד ואת עצי הלימון. ואני מצליחה להתמיד בהליכות עם חברתי ביום הקבוע שלנו גם כשסגרירי וזה ממש כיף.



תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...