יום ראשון, 29 במרץ 2020

יומני קורונה 3


אני מרגישה שאני מרוויחה מהתקופה הזאת המון דברים שחסרו לי בחיים הקודמים. אולי כי יש פחות הסחות דעת ויש הסתגלות מסוימת למצב.
היום הצלחתי לעבוד לא מעט מהבית. התחלתי לקבל פניות ממרצים (גם בזכות זה ששלחתי להם מייל אישי שמבהיר שאני ממשיכה לעבוד). וגם לזמן פגישה בזום לבוסית. הרבה דברים הבנתי בכלי עד שהבנתי שהוא בגרסה החינמית לא רלוונטי לדברים מסוימים שאני צריכה כמו הקלטת הדרכות קצרות. קצת הסתבכתי עם זה וקשה לי להיות במקום שמסתבך טכנולוגית ומפספס משהו פשוט. קשה לי גם לראות את עצמי מדברת בהקלטות. מאמינה שזה גם עניין של ניסיון והשתפשפות ואולי זה טוב לצאת קצת מהמצב הנוח ולהתקדם למשהו יותר עדכני ויעיל
חוץ מזה המרפסת פורחת וממש נחמד לי לשבת שם בשמש עם כוס תה.  אמנם קשה לי עם הקירות המאד מתקלפים ואני מפנטזת על לטפל בזה אבל כמובן שייקח זמן אם בכלל. בכל זאת יש חוסר ודאות פיננסית במצב הנוכחי. אבל כמה טוב שיש אפשרות לשבת בחוץ. לא מובן מאליו.
קוראת במקביל כמה ספרים טובים מאד. אחד הוא מדריך כתיבה שכתבה חברתי ומורתי לכתיבה  בעבר הרחוק רוני גלבפיש. לקרוא אותה זה ממש נותן הרגשה של להקשיב לה והיא יודעת לספר. הספר מדבר על המסביב של הכתיבה כלומר החיים של אדם כותב. היא מזכירה הרגלי כתיבה של סופרים שונים וגם את המסע הפרטי שלה בדרך להיות סופרת וכותבת. היא לא אדם של סימני קריאה ונותנת המון מקום לכל אדם למצוא את הדרך שלו ואני מאד אוהבת את הגישה הזאת. זה מזמין פוסט נפרד.
קראתי גם ביומיים את "אם טובה דיה" של בב תומס והוא נהדר. הגיבורה שלו היא פסיכולוגית והוא עוסק בנושאים מרתקים כמו קשר מטפלת מטופל, הורות, זהות מקצועית ועוד. מרגישה שממש למדתי ממנו.
התחלתי את "בשורות טובות" הנפלא והכה בריטי ואני ממש נהנית ממנו. אולי זה הזמן הכי טוב לקרוא אותו.
אחד הדברים הטובים בתקופה הזאת היא שמוצאים זמן לנהל שיחות ארוכות. הרבה שיחות עם חברות והורים וסבים וגם קבוצות וואטסאפ וזה נחמד בעיקר כי בזמנים רגילים אין זמן לשיחות ארוכות ונינוחות.
גם כמשפחה אנחנו מצליחים למצוא את הדרך לאזן בין הקרוב לרחוק ולתת מרחב לכל אחד ומדי פעם להיפגש וליהנות גם ביחד. פריבילגיה של משפחה קטנה.
אני לא יכולה להגיד שכל הימים טובים באותה מידה אבל אני משתדלת  מאד למצוא את הדרך הנינוחה לחיות חיים מוגבלים בבית וליהנות מההיבטים החיוביים.
רק שיהיה טוב.

יום רביעי, 25 במרץ 2020

יומני קורונה 2

אני מרגישה חסרת מנוחה ועם ראש לא שקט ועכשיו גם אחותי ומשפחתה הצטרפו לסטטיסטיקה המחורבנת ונמצאו חיוביים לקורונה. אני בונה על זה שהם צעירים ובריאים ושיעברו את זה בסדר. הם היו בבידוד קודם ולא במגע עם ההורים כך שבעניין זה אני די רגועה
חוץ מזה העבודה מהבית היא סוג של מאבק . קשה לי עם זה שפינת העבודה שלי באיזור חשוף ואני גם ככה מוסחת מאד בקלות. קשה לי עם הרצון לזלול אוכל מנחם בלי הפסקה ואני לא היחידה עם הרצון הזה כך שיש מאחורי טיילת למטבח ואנחנו במצב של כל יומיים סופר שהוא מצב לא אידאלי. היום ניהלנו ישיבת צוות בזום שהייתה משמחת ומדכאת. הרגשתי שאני מתגעגעת מצד אחד ומצד שני היה לי קושי לתרום לשיחה והיה קשה לראות את הפרצופים הכבויים של כולם. המדיום הזה עוד חדש לי. אתמול התנסיתי בו לראשונה עם מועדון הקריאה. אז עשיתי את זה בטלפון וזה היה ממש משמח לכולן שהצלחנו לקיים את המפגש.
הימים שלי מורכבים מהצלחות קטנות וכישלונות קטנים. אחת ההצלחות שלי הייתה חמש דקות של תרגול פילאטיס ע"פ סרטון. זה היה בעיקר בדיקה של האפשרות לעשות את זה. אולי מחר או בהמשך היום אתרגל יותר.
חברה הלכה לחקלאי לקנות חסה. היא אמרה שהייתה התנפלות רצינית (זה היה ממש נחמד עבור החקלאי שסיפר בסרטון בקול שבור שיש לו שדה שלם שאף אחד לא יקטוף והוא מוכר חסה בשקל). קניתי אחת לי ואחת לשכנה שביקשה. אולי אתחיל לנשנש חסה  לפחות חלק מהזמן.
אנחנו אוכלים סלט בארוחת צהריים, אנחנו אוכלים יחד. אתמול ישנתי שנ"ץ וזה עשה לי טוב.
מצאתי דרך להתלבש בנינוחות אבל עדיין להתלבש חלקית כדי לא להיות בפיג'מה ימים שלמים. אני סוף סוף מקבלת את ההזדמנות לגדל שיער לבן כי ישיבת זום לא תגרום לי לטרוח לצבוע את השורשים אבל כן תגרום לי לשים אודם. לא הייתי היחידה ששמה (לא סגורה מה יהיה אחרי הקורונה). קניתי פינצטה טובה כדי לא לאבד צלם אנוש.
משטחת את העקומה של סל הכביסה.  מתחילה לבדוק סרטוני מיינדפולנס וסרטונים קצרים של  כאן 11. מתכתבת עם חברות בוואטסאפ. מדברת כל יום עם ההורים שלי והסבים שלי.
בקיצור יהיה בסדר





יום שני, 23 במרץ 2020

יומני הקורונה



הגעתי כבר לנקודה ששכחתי איזה יום היום.
המדיניות של לקחת כל יום בנפרד מוכיחה את עצמה. היו לי גם כמה ימים שבהם לא מצאתי את עצמי ולא יצאתי מהפיג'מה ובעיקר איבדתי את הריכוז לכל מה שהוא לא רשתות חברתיות. הצד החיובי הוא שפתאום יש זמן לדבר עם משפחה וחברות בלי תחושת הלחץ, הדחיפות והאשמה על הזנחה. היו לי כמה שיחות ממש טובות אפילו ביום המבאס.
אח"כ היה לי יום נוסף בו בחרתי לא לצאת. הצלחתי לעבוד מעט (נושא העבודה מהבית לא קל לי בניגוד למה שחשבתי וזה לא בגלל הפרעות מבחוץ אלא הרצון למצוא משימות שיקחו פרק זמן סביר ולמצוא את הריכוז לעשות אותן. ניסיתי לעשות שיחות זום עם הבוסית ושתינו לא הצלחנו לגרום לסאונד לעבוד. כדי לאתגר את עצמי קבעתי מפגש למועדון הקריאה בזום. היענות גבוהה ולשמחתי חברה אחרת תארח . סוג של השתפשפות בטכנולוגיה שכנראה תהפוך לדומיננטית אם לא כבר.
היום התעוררתי והחלטתי לצאת להליכה לבד (ממה שהבנתי עדיין מותר). שמעתי את שירי האירוויזיון לשנה זו שלא יתקיים וראיתי את הפריחה המשגעת. מדי פעם ראיתי אנשים ילדים וכלבים אבל לא התגודדויות.
כשהגעתי לירקן שמתי מסכה וכפפות וזה היה די מכה. הזעתי בכפפות והן נתפסו לי בארנק אבל שמרתי מרחקים והיגיינה סבירה.
החבר'ה של מד"א הלכו לקנות קפה והסבירו לי איך לשים אפקטיבי את המסכה כי כמובן שלא שמתי אותה טוב.
חוץ מזה היום בפרץ מרץ סידרתי את ארון הספרים שלי שלא סודר מאז היווסדו. הייתה לי מוטיבציה כי הוא ברקע שלי כשאני מול מחשב ואם אנהל שיחות זום רצוי שזה יהיה ייצוגי. העפתי ים ספרים והצעתי חלק לחברות המועדון. מניחה שאת השאר אשים בספריית הרחוב במכבים. עוד תירוץ לצאת.
כשעברתי על הספרייה מצאתי חלקים מאוסף הסימניות המפואר שלי והמון ברכות יום הולדת שקיבלתי מאמי. בנוסף מצאתי את הכרטיס להופעה של לאונרד כהן שטוליו קנה לי כהפתעה ליום הולדת. זה היה החו"ל הראשון שלי אחרי שילדתי.
ארון הספרים הוא שילוב של ארכיאולוגיה מתקופות שונות בחיי. היו תקופות פול אוסטר והרוקי מורקמי והיו גם קניות אקראיות וספרים שקיבלתי במתנה כולל ספר שירים בוסרי מאד שקיבלתי מהחבר השני שלי עם הקדשה בכתב ידו הלא קריא, ספר שקיבלתי במתנה מקוראת מבוגרת מאד שנפטרה בינתיים, ספר אמנות שקיבלתי במתנה מסבתי ללימודי באוניברסיטה (עם הקדשה) ועוד ועוד.
עכשיו אני מותשת ועדיין יש לי יותר מדי ספרים שלא קראתי. חלקם תופסים נדל"ן יקר על המדף כמו "התופרת" ואולי כדאי שאקרא אותו כדי להעביר הלאה.
בקיצור יום די מוצלח. מקווה שמחר אצליח לעבוד ממש ובעיקר שאקבל פניות מסטודנטים ואצדיק את קיומי.

 
מהליכת הבוקר


הספרייה הייצוגית שלי
 
אחת ההופעות המופלאות בחיי



עדיין יש כלניות


יום רביעי, 18 במרץ 2020

הצטרפתי לסגר הקורונה


אני מרגישה כרגע חלק מניסוי גדול שבודק כמה אנשים מסוגלים לחיות טוב בתנאי חוסר ודאות. אתמול היה יום בו בהתחלה הבנו שעובדים מהבית, אח"כ הבנו שאפשר עוד להגיע וזה מה שכולנו העדפנו כל עוד אפשר ובסוף היום הבנתי שזהו שלא והכול נופל על ימי החופשה שלנו  סיפור דומה אצל בן הזוג ועכשיו שלושתנו בבית.
נן כרגע די מסודר מבחינת שגרה בזכות הלימודים מרחוק. אני קצת נלחצתי מהאין עבודה והבנתי כמה אני משועבדת לשגרה עד ששכחתי להבין מה זה אומר הרבה זמן פנוי (דבר שמרחוק נראה לי נחשק ומקרוב פחות) והחלטתי שאני מארגנת לעצמי שגרה בדומה לאימהות הפייסבוק המשקיעניות.
לא קבעתי שעות אבל עשיתי רשימה למחרת בה כתבתי מה אני מתכננת לעשות.
אז בינתיים השעה 9 ואני הספקתי לסדר את פינת העבודה שלי שאולי תשמש אותי. להיכשל בלהיכנס למייל של העבודה (יש לי אותו מהסלולרי כך שזה לא אסון), להיכשל בלהיכנס למערכת הנוכחות (הבוסית שלי תעבוד יותר קשה). לסדר את המיטות של כולנו (הרגל שלמדתי מסבתי ולא מספיק אימצתי בשגרה הרגילה . לתלות כביסה  ובאופן כללי להרגיש מועילה.
כן כללתי ברשימה גם קריאה, טלפונים, תרגול נשימות פילאטיס, קצת בישול, שנ"צ סדרות ללמוד לעבוד עם zoom  ועוד.
חמותי הטכנופובית הציעה שנעשה את הסדר עם סלולרים פתוחים. כל אחד מביתו. זה אומר שסוף העולם הגיע כי זו יציאה מטורפת מאיזור הנוחות. שאפו.
כל ההורים משני הצדדים והסבים שלי מרגשים אותי בדרך בה הם מתייחסים למצב ושומרים על הומור. זה גורם לי לראות בהם צד אחר שלא הכרתי קודם. הם גם מאד לא רוצים להטריח ואנחנו מנסים לראות איפה אפשר בכל זאת להיות שם בשבילם. זה אתגר גדול בגלל כל המגבלות. לשמחתי זה דבר שמובן מאליו וברור לשנינו שנעשה מה שצריך.
סבתי אמרה לי שלמזלה היא בסגר עם אדם שהיא אוהבת (סבי). אני צריכה לזכור את המשפט הזה גם כשאקטר.
יש לי הרגשה שיהיה לי יותר קשה להתרגל בחזרה לשגרה של פקקים ושעות רבות של עבודה ושהות מחוץ לבית.
אני מרגישה שאוקיינוס הזמן הזה מאפשר לי לעשות דברים ביותר תשומת לב.
הרבה בריאות לכולנו. שנדע לצמוח מהדבר הזה.



יום ראשון, 15 במרץ 2020

סוף העולם


אמנם בהתחלה היה בי צד שבנה על המון זמן בבית שיכלול השלמות קריאה וסדרות אבל בסוף ממש שמחתי שהוחלט שנמשיך לעבוד. בסוף השבוע הרגשתי שבבית המתח מחלחל אלי. אולי כי הרגשתי  את כובד האחריות בשמירה על בריאותי ובריאות משפחתי ואת הדאגות.

כשחברתי הציעה לי לעשות טיול בגשם ביער בן שמן לא התלהבתי בלשון המעטה אבל לשמחתי היא הצליחה לשכנע אותי. עשינו טיול בוץ ראינו פריחה מדהימה וגם את נזקי הסופה שהייתה יום קודם שגרמה לי לתחושת סוף העולם.

כמו כן עשינו את הטעות של ללכת לסופר. המון אנשים עם עגלות עמוסות. ומצד שני כולם היו כל כך נחמדים אחד לשני. אישה אחת הצביעה על זוג מחובק ואמרה איזה יופי שהרומנטיקה נשארת.

היום הגענו לעבודה ועשינו ישיבת צוות מאולתרת ומצחיקה במרחקים אחת מהשנייה ומול חלון פתוח. לא הגיעו הרבה אנשים אבל כולם היו נחמדים ואסירי תודה שאנחנו עובדים וגם אמרו לנו לשמור על עצמנו.
אפילו קיבלתי מסכה מקוראת נדיבה (אין להשיג מסכות בשום מקום כיום).

בתקופה בה גם חופש התנועה לא מובן מאליו אני ממש שמחה על זה שאנחנו מצליחים לסחוב גם כך. 








יום חמישי, 12 במרץ 2020

פורים


אני מרגישה שהתקופה הקרובה מובילה לסוג של ואקום שיש בו משהו משחרר. דווקא העובדה שהאפשרויות מצטמצמות וההתכנסות שהמצב מחייב אותנו במידה מסוימת עושה לי טוב ואני ממש מקבלת את זה. מצד שני למזלי המציאות לא שלחה אותי לבידוד. אם כי יש לי תחושה חזקה שזה יגיע בקרוב גם אלינו.

פורים היה אחד הנפלאים. אחד מהימים הוקדש לנן . עשינו יום כיף בתל אביב והפעם לקחתי אותו לשוק הכרמל וזו הייתה חוויה מעולה. הרגשתי כמה זמן לא היינו פנויים לשיחה ארוכה ונורמלית חסרת מטרה. זה היה מרחב טוב והרגשתי את זה בעוצמה.
חוץ מזה הייתה אווירה טובה בבניין שלנו. השנה הצלחתי לתת משלוחים לכל השכנים וזה עשה אווירה נהדרת של נתינה וטוב.

חוץ מזה היה לי ביקור מקסים מהגמדה במשחק הפייסבוק. פגשתי בחורה רגישה וחמודה שגרה ממש קרוב והמשלוח שלה היה מלא בדברים שאני אוהבת כולל שירים, עציץ עם צמח תבלין, חליטות תה מגניבות ועוד. תחושה שהיא ממש מכירה אותי. גם הענקית שלי קיבלה את החבילה ושלחה לי מייל מרגש. עם כל הרצון להצטיין במשחק הזה שלפעמים פוגש מקום קשה שלי זה עדיין משחק מעולה ויצירתי.

המרפסת שלי מלאה בכלניות ופרזיות ועצי כליל החורש פורחים .הפרחים מזכירים לי שזו העונה שאני הכי אוהבת עם כל האלרגיות והקורונה.

יהיה טוב

יום חמישי, 5 במרץ 2020

אופטימיות


אני מופתעת לגלות מצב בו הלך הרוח הפנימי ומצב הרוח הכללי שלי בפער עצום מהסביבה שלי.
עם כל הקורונה והבחירות ומצב הרוח הכללי השפוף שסביבי יש לי מצב רוח ממש טוב. אולי זה מזג האוויר שיוצר אצלי תחושה נעימה של התרווחות ופתיחות ואנרגיות שמחות ובאופן כללי אופטימיות.

פורים הוא חג מורכב עבורי. אני זוכרת כילדה הרבה מתח סביב התחפושות ועניין השמחה הכפויה שלא תמיד מסונכרנת איתי וגם הלוגיסטיקה של משלוחי המנות. ופה אולי המקום לציין שתמיד יש לי קושי עם מתנות. וכן זה מתקשר לפסקה הראשונה.

אז בואו נדבר על הקושי הזה, יש לי מחשבה מבולגנת וטורדנית ותחושה תמידית של "אני לא מספיק..." יש לי תמונה אידאלית בראש של מה שצריך להיות והיא לא תמיד מתאימה למציאות ויש בזה צד מרצה וציפייה מסוימת שהמתנה שאני נותנת יהיה בה משהו ממני. ובמילים אחרות היא תייצג אותי ותהיה מסונכרנת גם עם הטעם שלי וגם עם הטעם של מקבל המתנה.

במילים אחרות אני בלופ.

בעבודה שלי התחילו בשנה שעברה את מנהג ה"גמד ענק". לא כולם השתתפו בו והשנה היינו רק 13. בחרתי להשתתף במשחק ואח"כ שאלתי את עצמי על מה לעזאזל חשבתי אבל החלטתי לזרום ולהיות סבבה וזה היה ממש נחמד בסופו של דבר חוץ מהעובדה שבמשתתפות היו כאלה שהגזימו. אני בסופו של דבר חושבת שהייתי מספיק מכובדת וממש הייתי מרוצה מהמשלוח שקיבלתי (קופסת שוקולד שווה). וגם מהמתנות שהיו לגמרי במידה ובעיקר מפתקים ממש חמודים כי הגמדה שלי ממש מחבבת אותי וזה היה הכי משמח.

חוץ מזה כדי להוציא את עצמי עוד קצת מאזור הנוחות השתתפתי בקבוצת הפייסבוק של הגמד ענק. זו שנה שלישית וחלק מזה כי רציתי קצת לעשות אווירת פורים לנן. קיבלתי ענקית מהממת מקיבוץ ויצרתי אתה קשר ממייל פיקטיבי ( שפתחתי בעצמי) ולפני ששלחתי את החבילה שלחתי לה קישורים לשירים, הרצאות טד, שירי ילדים לתינוק שלה ועוד והיה לי ממש כיף לתת והיא גם מאד נהנתה מהמיילים שלי.
מנסיון העבר כנראה שזה לא ייצור קשר עמוק אבל תמיד היו לי ענקים ממש נחמדים וגם גמדים שווים.
מהגמד שלי לא שמעתי. אולי ננטשתי (זה קורה לעתים) ורוב הסיכויים שלא (בכל הפעמים הקודמות קיבלתי) והגעתי למסקנה שממש לא אכפת לי כי אני כבר נהנית מאד מהמשחק ומלהיות גמדה.

אז משחקי הנתינה האלה הוסיפו לי אנרגיות טובות ודווקא יש משהו מיוחד בנתינה לאדם שאתה כמעט לא מכיר.
אני רוצה להעביר את האנרגיות האלה גם למשפחה שלי ובאופן כללי להיות יותר נדיבה. אני מרגישה שהנדיבות הזאת לא קשורה למה כמו להשקעת הזמן והמחשבה באדם שמולך. אולי יום אחד אלמד לעשות את זה בצורה שפחות תשגע לי את המוח.

חוץ מזה השנה החלטתי לאפות ולארגן מראש משלוחים לשכנים. בשנים האחרונות בצורה מאד לא ממוסדת התחלתי לקבל וזה היה תמיד משמח ומהלב ובאופן כללי זה היה יוצר אווירה טובה.
גם ככה אני מעריכה שלא אתרוצץ יותר מדי בגלל חרדת הקורונה ואולי משהו בזה דווקא טוב לי.

וחוץ מזה יש לי כלניות במרפסת והפרזיות התחילו לפרוח. ההורים שלי וסבתי הגיעו לבקר אחרי כמה שבועות שלא הסתדר ונן סיפר לי שהתגעגע.

מקווה שמצב הרוח השמח והקליל הזה יישמר.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...