אני מרגישה שאני מרוויחה מהתקופה הזאת המון דברים שחסרו לי בחיים
הקודמים. אולי כי יש פחות הסחות דעת ויש הסתגלות מסוימת למצב.
היום הצלחתי לעבוד לא מעט מהבית. התחלתי לקבל פניות ממרצים (גם בזכות
זה ששלחתי להם מייל אישי שמבהיר שאני ממשיכה לעבוד). וגם לזמן פגישה בזום לבוסית.
הרבה דברים הבנתי בכלי עד שהבנתי שהוא בגרסה החינמית לא רלוונטי לדברים מסוימים
שאני צריכה כמו הקלטת הדרכות קצרות. קצת הסתבכתי עם זה וקשה לי להיות במקום שמסתבך
טכנולוגית ומפספס משהו פשוט. קשה לי גם לראות את עצמי מדברת בהקלטות. מאמינה שזה
גם עניין של ניסיון והשתפשפות ואולי זה טוב לצאת קצת מהמצב הנוח ולהתקדם למשהו
יותר עדכני ויעיל
חוץ מזה המרפסת פורחת וממש נחמד לי לשבת שם בשמש עם כוס תה. אמנם קשה לי עם הקירות המאד מתקלפים ואני
מפנטזת על לטפל בזה אבל כמובן שייקח זמן אם בכלל. בכל זאת יש חוסר ודאות פיננסית
במצב הנוכחי. אבל כמה טוב שיש אפשרות לשבת בחוץ. לא מובן מאליו.
קוראת במקביל כמה ספרים טובים מאד. אחד הוא מדריך כתיבה שכתבה חברתי
ומורתי לכתיבה בעבר הרחוק רוני גלבפיש.
לקרוא אותה זה ממש נותן הרגשה של להקשיב לה והיא יודעת לספר. הספר מדבר על המסביב
של הכתיבה כלומר החיים של אדם כותב. היא מזכירה הרגלי כתיבה של סופרים שונים וגם
את המסע הפרטי שלה בדרך להיות סופרת וכותבת. היא לא אדם של סימני קריאה ונותנת
המון מקום לכל אדם למצוא את הדרך שלו ואני מאד אוהבת את הגישה הזאת. זה מזמין פוסט
נפרד.
קראתי גם ביומיים את "אם טובה דיה" של בב תומס והוא נהדר. הגיבורה
שלו היא פסיכולוגית והוא עוסק בנושאים מרתקים כמו קשר מטפלת מטופל, הורות, זהות
מקצועית ועוד. מרגישה שממש למדתי ממנו.
התחלתי את "בשורות טובות" הנפלא והכה בריטי ואני ממש נהנית
ממנו. אולי זה הזמן הכי טוב לקרוא אותו.
אחד הדברים הטובים בתקופה הזאת היא שמוצאים זמן לנהל שיחות ארוכות.
הרבה שיחות עם חברות והורים וסבים וגם קבוצות וואטסאפ וזה נחמד בעיקר כי בזמנים
רגילים אין זמן לשיחות ארוכות ונינוחות.
גם כמשפחה אנחנו מצליחים למצוא את הדרך לאזן בין הקרוב לרחוק ולתת
מרחב לכל אחד ומדי פעם להיפגש וליהנות גם ביחד. פריבילגיה של משפחה קטנה.
אני לא יכולה להגיד שכל הימים טובים באותה מידה אבל אני משתדלת מאד למצוא את הדרך הנינוחה לחיות חיים מוגבלים
בבית וליהנות מההיבטים החיוביים.
רק שיהיה טוב.