יום רביעי, 6 במאי 2020

יומני קורונה 8


הימים האחרונים היו מתישים. הצטרפו עוד דברים (נחמדים) לשגרה כמו הרפלקסולוגית שלי שחזרה לעבוד אז הרווחתי טיפול מפנק (עם מסכה ולפי הכללים) והליכה ארוכה הביתה כולל עצירה לקניית קפה. בקיצור בוקר נחמד אבל זה אמר שהתחלתי לעבוד מאוחר יחסית והייתי צריכה לעשות מעבר ממנוחה לעבודה ושעות העבודה גלשו לשעות  מאוחרות יותר.
יש גם ימים של רצף עבודה משעה מוקדמת והרבה פגישות ואפילו הדרכה וזה מעייף ברמות אחרות ומצד שני גורם לי לשמוח שאני מצדיקה את זה שאישרו לי לעבוד (ועוד בעיקר מהבית) כי זה ממש לא מובן מאליו. קצת חצויה לגבי הגעה לעבודה. מצד אחד כשאני מגיעה אני מצליחה לעשות את כל השעות שלי ומצד שני זה מדכא ומתיש ולא הכרחי מבחינת הבוסית שלי.
הלכתי גם לבדיקות תקופתיות שהיו בסדר סה"כ עם צורך בתגבור תוספים ואולי זה מסביר את התשישות של הימים האחרונים.
התחלתי לנסות להשריש גרניומים במים . עשיתי קציצות טונה שהיו הצלחה ובכלל ארוחות הצהריים עם נן שכוללות גם סלט ממש משמחות אותי וזה יהיה משהו שאתגעגע אליו. חלק מהגרניומים בגינה התאבדו אבל חלק בכל זאת עם סיכוי להתאושש וחלק נראים ממש טוב
היום הגעתי לסופר לאחר חודשיים שלא הייתי בו ולהפתעתי היה מרווח ומסודר ולא היה תור נורא להיכנס אליו. קצת הגזמתי בקניה אבל קניתי שני עציצים של לואיזה ובזיליקום וזה היה נחמד.
הייתי רוצה לקרוא יותר ולעשות פעילות גופנית יותר. אלה דברים שיש לי חסך בהם.
הגשם היה ממש נחמד.
השכנים כרתו כמה עצים וזה אומר שאנחנו מוצבים מול 4 חצרות שונות. זה קטע פחות נעים בגלל הפרטיות.
התחילו לקנן בחניה שלנו סנוניות.
השיער שלי ממש ארך ואני רואה את השינויים בזום כולל שהפרצוף שלי הפך להיות יותר תפוח. השהות בבית והתאווה הסטנדרטית למתוק עושים את שלהם. אני בינתיים לא הולכת להסתפר מתוך סקרנות לדעת איך אראה בהמשך וגם מתוך ידיעה שלזום זה מספיק.
פחות מתחשק לי לקנות בגדים. חשבתי לפנק את עצמי בבגד חדש אבל אז נזכרתי שאני לובשת את אותם 3-4 בגדים כל הזמן ושכרגע בגדים פחות בקטגוריה של "דברים שמשמחים אותי". אפילו חברתי חולת הקניות אמרה שהחליפה את התאווה לבגדים בתאווה לספרים. כרגע אני מגלה כמה הרבה יש לי משתי הקטגוריות אז אני בתחושת שובע נעימה
מתגעגעת להורים ולסבים שלי אבל עדיין מפחדת להיפגש איתם. מקווה שבקרוב המצב יהיה עוד יותר בטוח. למרות שמותר אני מהססת.

.
אחת ממשימותי בעבודה היא להשקות לחברותי לעבודה את הצמחייה. שלחתי לחברה תמונות שמראות שלצמחים שלום.

גרניומים שפילחתי מגינות של בנינים (בעדינות) ועכשיו אני מנסה להשריש אותם.

פרצוף הזום שלי. לפחות רקע נאה.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...