יום שני, 30 באפריל 2018


חזרתי מטיול קצרצר במדריד ובאופן מוזר דווקא היותו מצומצם יותר מבדרך כלל וממוקד באיזור אחד סיפק לי את האנרגיה השמחה שכל כך השתוקקתי אליה.
נסענו שלושתנו, היום הראשון אחרי טיסת לילה הוא בדרך כלל יום קצת מבוזבז אבל הפעם היה לנו כוח לקניות אז עשינו קניות כמו שלא עשינו מעולם. בקניות גם הגענו אקראית למיני מוזיאון לתולדות הכדורגל שהיה חינמי וכמובן  שנן התלהב עד כמה שמתבגר מתחיל יכול להתלהב ממשהו. הוא התלהב הרבה מהמכוניות שראה, זה כן. אנחנו פחות אהבנו את זה. יש במדריד הרבה רכבי סמארט וזה משווה לעיר אורבניות מגניבה שאין במודיעין.

אני לעומת זאת התלהבתי מפרויקט המנינס. Las meninas   הוא במקור ציור של ולסקס שצייר נערות חצר. במדריד עשו פרויקט אורבני בו בכל מקום פוגשים מנינות שציירו עליהם. להיט אמיתי שדי עצבן את שותפיי לטיול כי כל שניה הייתי צריכה לעצור לצלם/להצטלם.






עוד דבר שראינו הרבה היה פסל חי של עז עם גלימת פייטים. סיפור לא ברור אבל ראינו המון כאלה ולא הצלחנו לפצח את החידה.בהמשך העליתי את השאלה ומסתבר שיש ביטוי בספרדיתestar como una cabra 
(להיות כמו עז) והמשמעות היא להתחרפן במסיבות. מין עז מסיבות שכזו.
בזכות העז גיליתי פוסט מגניב על אמני הרחוב במדריד.ובלוג חביב בפני עצמו.יש שם גם צילום של העז.

הטיול בסופו של דבר ענה על צרכי כולם. טוליו קנה ספרים וגרביים (יש לו קטע עם גרביים, רק גרביים מסוג מסוים מתאימים לו), נן ביקר עם טוליו בברנבאו בעוד שאני ביקרתי בריינה סופיה ביקור קצת מאכזב. בפעם הקודמת היו תערוכות יותר מוצלחות אבל ראיתי את הגרניקה ואת היפנים סביבה. תמיד יש סביבה יפנים. והיה לי כיף להיות קצת לבד ולגלות שאני מסתדרת מושלם גם בתחנת מטרו מסועפת כמו זו של סול.
היינו רגועים בגלל שזו הפעם הראשונה של נן במדריד והשלישית שלנו אז לא הרגשנו לחץ להספיק דברים. שוטטנו במרכז העיר ונן הצטלם עם אמן רחוב שנקרא ספיידרמן השמן . הוא היה מחופש לספיידרמן ושמן אבל היה מגניב ביותר ועשה עם כולנו פוזות מצחיקות.

ארמון המלך היה סגור. פארק הרטירו הנפלא נפתח מחדש לאחר שנסגר בעקבות תאונה טרגית כמה שבועות קודם  (עץ נפל על ילד, זוועה). הוא היה עמוס בהגזמה ועדיין הוא ענק כך שמצאנו את הפינה שלנו.

אחר כך הלכנו לגן הבוטני הדי קטן (לרווחת הגברים בחבורה) אבל היו בו צבעונים משגעים ולי היה ממש כיף וגם הם לא סבלו מדי. לגן הבוטני יש גם חנות (אהמ אהמ).קניתי ספל משגע.






היה לנו קצת נאחס מסעדות, כל (!) מסעדה שתכננו להגיע אליה נסגרה והיינו צריכים לאלתר. לא שזה כזה נורא, אכלנו טוב, אל דאגה.
(ארוחה מזינה ובריאה)

היו את הרוגע והגמישות וגם צחוקים כשנגן עם קול עורב הסתובב ליד המסעדה שישבנו בה וקישקש בגיטרה. בחיי נחנקנו מצחוק.
יצא שביום הולדתי נסענו לפארק וורנר בשביל הילד. בהתחלה כך התבאסתי שיצא ככה אבל סגרתי עם עצמי שאני עולה לפחות למתקן מפחיד אחד (בשבילי 90 אחוז מהמתקנים מפחידים והאחרים מתאימים לילדים בני 3). בסוף עליתי לקרוסלה אווירית ונן שבהתחלה לא רצה הצטרף והיה כיף לעופף באוויר. בדיעבד הייתי עושה עוד סיבובים וגם הולכת למשהו עוד יותר מפחיד. יש משהו אדיר בהרגשה הזאת.



חוץ מזה ילד שמח זה גם הורים שמחים (וגם להיפך).
אחרי וורנר נסענו לצ'ינצ'ון (יש עיירה כזאת, בי נשבעתי והם עוד עושים צ'ינצ'ון צ'לנג') אבל לא היה זמן לטייל וכלום אז הסתפקנו בנופים הבאמת יפים. וטוליו משכים הקום טייל בה קצת לבדו אז אולי יהיו תמונות. 
הירוק מאד משמח ועושה טוב וכל כך חסר בנוף הישראלי.





ביקרנו גם במוזיאון טבע יפהפה ששכן בבניין עתיק והציג מגוון בעלי חיים בסביבות שונות. היה מרתק אבל גם קצת עצוב כשחושבים על כל הפוחלצים והביזה מארצות דרום אמריקה. למוזיאון יש חלק עתיק שכלל את האוספים של המלך. היה מרהיב אבל גם נתן תחושת אי נוחות מוסרית מסוימת.הידעתם שלמלך היה ארמדילו פרטי




אני התרשמתי מאד מהפרפרים.



הייתה לו גם תערוכה על נשים זוכות נובל ועדה יונת שלנו כיכבה שם.


ונן פגש גם את שאולי מארץ נהדרת בגרסת האדם הקדמון.



והמקור. או כמעט המקור. (מהתערוכה על הומור יהודי בבית התפוצות).



למחרת הקדימו לנו את הטיסה אז הספקנו רק לבקר באאוטלט הקרוב יחסית לשדה התעופה ושם גיליתי שאני עדיין מסוגלת לקנות לא מעט. הייתה לי תחושת שובע מקניות אז איך מסבירים את שתי השמלות ושתי החולצות המשגעות שיצאתי איתן? לא ברור העניין הזה.

המון דברים השתנו במדריד. בביקור הראשון הייתה לנו תחושה שהמדרידאים מאד מעונבים וקורקטיים וקצת סנובים והפעם נתקלנו בהמון מדרידאים נחמדים וקלילים. השיטוט במטרו כבר לא גרם לי לעצבים וחנק (ומאד נהניתי מנגני הרחוב במטרו. יש משהו כמעט מיסטי בללכת במסדרונות הארוכים ולשמוע ברקע מוסיקה עם תהודה נפלאה.
ולשם שינוי טסנו עם איבריה במטוס ממש שווה עם דיילות שכולן היו סביב הגיל שלי ומעלה ונחמדות מאד במיוחד לתינוק שטס אתנו (שהיה מתוק ובכה בגבולות הסביר) שהן פשוט התאהבו בו והחזיקו אותו כל דקה. אני מאד אוהבת כשאנשים שוברים פאסון.
סוף סוף ראיתי את "אישה פנטסטית" שהוא סרט מצויין והגיבורה הראשית מהממת (זה סרט על טרנסג'נדרית שאהובה מת במפתיע ומשפחתה מתנגדת שתגיע להלוויה להיפרד ממנו והיא נלחמת בצורה מעוררת השראה).
וגם קראתי את החיים (הלא כל כך) מושלמים שלי של סופי קינסלה וזה ספר כיפי ברמות. וגם את מסעותי עם חמותי של מאירה ברנע גולדברג. קריאה בחופש היא אחרת מקריאה בשגרה והיה מעולה.

הבעיה עם טיולים שהרעב והרצון לטרוף את העולם נשאר גם אחרי שחוזרים. 






יום שלישי, 10 באפריל 2018

בין חופשים


אני עלולה להתרגל לקטע הזה של חופש רודף חופש. למען האמת חופשת פסח, מוצלחת ככל שתהיה כבר גרמה לי להתגעגע לעבודה ולקצת פעילות. השבוע וקצת האלה היו די והותר בשבילי.

בכל זאת היו הספקים יפים. שני טיולים. אחד עם חברים לכרמל. הרבה ירוק ופריחה וגם הרבה מטיילים אבל נחמדים. הילדים רצו קדימה. הם כבר משתדלים להתנתק מאתנו ככל האפשר וזה מתאים גם לנו כי אפשר לשוחח בצורה נורמלית בלי קטיעות והפרעות.

הטיול השני היה רק של שלושתנו. הוא היה ליער חולדה כלומר ממש קרוב אלינו והמטרה האמיתית שלו הייתה להגיע לשדה פרגים יפהפה שאחת מחברות הפייסבוק שלי התצלמה שם עם משפחתה כמה ימים קודם. לא מצאנו את השדה אבל אז טוליו העלה השערה הגיונית שהשדה נחרש ואכן ראינו שרידי פרגים לשדה המפואר. עדיין טבע עושה לי טוב במיוחד כשהוא עדיין ירוק.

חוץ מטיולים קראתי המון. ברצינות, שברתי שיאי קריאה ובטלה וזה היה מושלם. בין הספקיי: סווינג טיים של זיידי סמית' שהיה ככה ככה. הספר של אליסון פירסון "כמה קשה זה כבר יכול להיות" שכתבתי עליו בבלוג השני ושם הקריאה טלטלה אותי בין חרדה להזדהות וגן של התחלות חדשות  של אבי וקסמן שהיה יפהפה ועשה לי חשק לטפל בעציצים.
וקצת לפני החג קראתי ספר שעוסק במשפחה בלילה הסדר. בתוך הבטן של הדג/טלי כהן צדק וגם עליו כתבתי סקירה.


זרעתי פרגים ועוד צמח מטפס עם פרחים כחולים ששכחתי את שמו וגם ביקשתי מסבתי ייחורי גרניום. המרפסת שלה מופלאה בימים אלה ויש לה אוסף גרניומים מרשים. מתה על חוסר היומרה של הגרניומים.

וכך החופש הסתיים. נפרדנו מהשרקן שנן מכנה אותו "שמעון המסרק" (על שם אוזניו הבולטות ופרוותו הפרועה). ממש נהניתי מנוכחותו. טוליו קצת פחות. ועכשיו נן עצוב בגלל הפרידה.



חוץ מזה מגלה שטוליו מעורב בענייני בית הספר ברמה שהוא מיהר לתפוס את השוקו ברשימת הדברים שצריך להביא למכירות כיתה ו' וגם את השעה הרצויה לאסיפת הורים וזה בלי שאמרתי לו.הוא מעולה.
אז חזרתי לעבודה וכבר בשעות הראשונות היו המון פגישות וזה דווקא היה נחמד ועזר לי לחזור לעניינים. מה גם שגיליתי שהרבה מהעבודה נעשית אצלי בקלות ובצורה אוטומטית וזה גם קצת עצוב כי זה משעמם.
ולכן אני עושה בשבוע הבא הדרכה באנגלית. לאתגר את עצמי וגם כי ביקשו.

ומדריד מחכה לנו מעבר לפינה. למעשה זה טיול מז'אנר הטיולים בשביל נן כי היינו במדריד כמה פעמים אבל לראשונה אבלה חצי יום לבד וזה אומר שאגיע למוזיאון. עוד לא החלטתי איזה. בפראדו הייתי. מתלבטת בין מוזיאון סורויה (בארץ מכנים אותו סורולה אבל זו טעות) שטרם ביקרתי לריינה סופיה שהייתי ואהבתי.
וגם יומולדת. 43. מתחילה להרגיש את סימני הגיל ולמרוח מסיכות פנים בערב.


יום שני, 2 באפריל 2018

יופי

לפני כשנתיים ומשהו קיבלתי סלולרי שבניגוד לקודמיו התברך במצלמה נורמלית וכך התחלתי לצלם.
התמונות נשארו אצלי בזיכרון של הסלולרי והצטברו להן לאיטן ללא טיפול שיטתי.
התברכתי גם בבן זוג שיטתי שהעניין די הציק לו. עד כה הוא היה אחראי על ארגון התמונות והעלאתן ואחת לכמה זמן הוא הזכיר לי בעדינות את העניין.
חופש פסח הוא הזדמנות מצוינת לעשות דברים מסוג זה שדורשים התעסקות אינסופית ועכשיו אני סוגרת את שעתי הרביעית מול המחשב.
זה לא בלתי מהנה. קצת כמו לקרוא אחורה בבלוג ולהיזכר בצורת ההתבוננות שלי. לחייך מתמונות שצילמתי כך סתם ביום של חול כי משהו ביופי שסביבי תפס אותי. זה קצת מזכיר לי את הילדות שלי בה טיילתי עם סבתי והיא הפנתה את תשומת ליבי לעץ פורח או למבנה מיוחד . היא לימדה אותי הרבה על היכולת לקלוט את היופי גם כשאת בדרך לאנשהו.
כמובן שאני מצלמת הרבה יותר מדי. אבל זה נחמד.
אז הנה כמה תמונות. הן מהשנה שעברה ממש ליד העבודה שלי. התמונה עם ערימות הלבן היא הפריחה של עץ הצפצפה שנראית כמו שלג אביבי. נתקלתי בה לראשונה במקום קסום בספרד ואז גיליתי להפתעתי שיש לי את זה גם מתחת לאף. 
 התמונה עם הפרחים היא שולחן העבודה שלי ובקבוק השתייה הצמוד אלי שבינתיים אבד ונמצא.

י




פסח

החופש הזה גורם לי לחופש כמו אסיר שממצמץ לאור השמש ביציאתו הראשונה מהכלא. אני קצת המומה ממגוון האפשרויות שיש בו ומהידע שיש לי ימים שלמים בהם אני יכולה, ובכן, לא לעשות כלום.
בכל חופש אני חרדה שמא הוא יתבזבז ויצא שכל החופש היינו בבית. זה בעייתי הצורך הזה לתת דוח חופש על איך ביליתם את החופש ואיפה הייתם והשנה היה לי מספיק אומץ לתכנן שתי פעילויות עוגן ולהשאיר הרבה ימים פנויים.
לגבי ניצול הזמן התחלנו את החופש בטיול בכרמל. תכננו אותו עם חברים (כלומר הנציגות הנשית של כל משפחה תכננה). חשבתי שנבחר במסלול הקצרצר , חברתי בפועל בחרה במסלול הקצר. בפועל עשינו את המסלול הארוך בגלל תכנון לקוי שלנו והתברברות. מצד שני הטעויות בטיול הן שהופכות אותו לחווייתי. השרירים של כולנו זעקו בסוף הטיול ואז הלכנו לאמה של חברתי שגרה בסביבה שפינקה אותנו בארוחה מעולה. זה היה החלק הכי טוב בטיול מבחינת ינאי שכן היא סבתא מגניבה ומפנקת ויש לה גם טרמפולינה בחצר וכשהגיעו לטרמפולינה העייפות של הילדים נעלמה כלא הייתה. הטרמפולינה כללה מלחמת מים וזה גרם לי לברך על שהבאתי בגדים להחלפה.
היום זה אחד מאותם ימים חופשיים ואני מרגישה שרועש לי מאד מסביב. גבר וילד יכולים לעשות המון רעש מסתבר.
לפני ליל הסדר הייתי הר געש. נורא נעלבתי מבן זוגי שלא הוקיר אותי על מאמציי ונידב אותי לבשל חלקים גדולים מהארוחה (דווקא שברתי שיאים והפתעתי את עצמי בכמה הסתדרתי עם זה) אחרי מריבת אוטו שכללה בעיקר צרחות שלי הגענו לסדר. המסר עבר וקיבלתי המון פרגון והוקרה בסדר מבן זוגי ומשפחתו  ובפועל הרגשתי כמה אני אוהבת אותם וכמה שמחתי לשמח אותם.
(כמובן שלאחר כמה ימים העצב והכעס התבררו כהר געש הורמונלי שלפני מחזור וביום רגיל לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה).
הבית שלי מהפיכה. אנחנו מארחים שרקן לתקופת הפסח וזה דווקא די מהנה להאכיל אותו ולהסתכל עליו למרות שמדובר בחיה די פלגמטית ומשעממת אבל לטיפה ודי מתאימה למשפחה.
חוץ מזה עצוב לי ממה שנהיה מהמרפסת שלי(קירות מתקלפים וצמחים מתים) ואני נזכרת שרציתי לעשות המון דברים בחופשה אבל אני לא מוצאת זמן לעשות אותם. לנקות את החלון בחדר השינה שמכאיב לי בעיניים מרוב שהוא מלוכלך, לסדר תמונות, להחליף ארונות וגם לכתוב בבלוגים שמעלים אבק ואת זה אני עושה.







פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...