אנשים שגרמו ללב שלי לפעום - כל אחד בנפרד שווה פוסט אבל הם התכנסו לפוסט אחד

חודש מאי שעומד להסתיים היה מאד אינטנסיבי. בפרט שבועיים מסוימים בו. הפוסט הזה מלא באנשים שגרמו ללב שלי לפעום ואני שמחה להגיד שהמפגשים האלה הם מתנה גדולה שנותנת לי עוד כלים לחוות את העולם. המשותף לכולם הוא כישרון גדול לצד נגישות גדולה לאנשים וצניעות טובה ולא מסרסת. 

האירוע הראשון היה אירוע תרבות שהוא גם אירוע זיכרון. חברת טוויטר שלי (ושל רבים אחרים) סוניה ברשילון. מתרגמת מוכשרת, שנונה ומיוחדת (וגם המון דברים אחרים) נפטרה לפני שנה מסרטן. השנה הקימו אירוע מיוחד לזכרה שכלל הרצאות בנושאים שקשורים לתרגום באוניברסיטה העברית. מעבר לחזרה לכור מחצבתי (שני תארים וגם עבדתי שם תקופה משמעותית בחיי וזה גם מקום ההיכרות שלי ושל טוליו) היו הרצאות מרתקות על סוגיות שקשורות לתרגום ומקום המתרגם בתרגום. הועלו שאלות פילוסופיות מעניינות לגבי הסתירה בין הצורך של המתרגם להביא מעצמו את היצירתיות, הידע והיכולות שלו לבין הצורך שהתרגום יהיה שקוף וירגיש כמו מקום. לי עברון שהיא  מתרגמת ומשוררת ואישה נפלאה וגם חברה שלי נתנה הרצאה נהדרת בנושא וזו פעם ראשונה ששמעתי אותה מרצה.

בערב הזה הופיעה גם רונה קינן, חגי , בן זוגה של סוניה מופיע אתה והיא קשורה אישית למשפחה. אני מאד אוהבת את רונה קינן בלי קשר והקול שלה הוא אחד הקולות העמוקים והחודרים. זמרת מעולה.

החלק האישי על סוניה היה מרגש מאד והרגשתי את ההחמצה בכך שהקשר שלי אתה לא יצא מגבולות הטוויטר ושאר הרשתות החברתיות. היו בה הרבה חלקים שהייתי כל כך שמחה להכיר.

אולי זה לקח לחיים לא לדחות הזדמנויות לחברויות בגלל השגרה האפרורית.

כאן ייכנס שיר של רונה קינן. קסיוס. זה השיר ש"הכיר לי" אותה. מאלבום של לחנים וביצועים ליונה וולך. 

הייתי גם באירוע ספרותי במוזיאון בית התפוצות שכלל שיחה של אשכול נבו עם ניקול קראוס. דווקא את "יער אפל" לא כל כך אהבתי אבל השיחה הייתה מעניינת ונגעה במקום של יהודי ארצות הברית ביחס לישראל. אהבתי במיוחד את המחשבה שישראל היא כאילו יקום מקביל בשבילם אם אבותיהם היו מהגרים לישראל במקום לארצות הברית והם נוטים לפלרטט עם רעיון החיים בישראל.

אחר כך הייתה סדנת כתיבה קטנטנה על כתיבה הומוריסטית עם הסופר ליאור אנגלמן שכתב את "לא מפסיקים אהבה באמצע" ספר יפהפה ורגיש. הוא התגלה כאדם נחמד וכיפי.הסדנה הייתה המונית יחסית אבל בכל זאת יצאתי עם משהו כתוב (לא אפוי עד הסוף) ומחברת יפהפיה.

ולקינוח, הופעה של שי צברי. זמר עם גוף גדול שמשמש אצלו כמו תיבת תהודה. הוא עלה לבמה בשיא האנרגיה ולאט לאט הגביר עד הסתובבות בקהל. הוא מהזמרים שמצטיינים בקשר עם קהל ויש לו גם קול מיוחד וסגנונות מגוונים בקיצור, הופעה מעולה.

וכאן ייכנס ביצוע נפלא של שי צברי לשיר של לאונרד כהן. 

כמה ימים אחר כך הייתי  בכנס טלדן שעסק הרבה בנושאי רשתות חברתיות, כתיבה ושיווק עצמי ומרגישה שלקחתי ממנו המון רעיונות. הכתיבה השבועית היא אחד מהם. החשק להשקיע בבלוג חזר וזה לא מעט בזכות הרצאה של יעל כרמי שהיא בלוגרית ומנחת סדנאות כתיבה. זה כיף לגלות שלמרות שאת מנהלת בלוג כבר 12 ומשהו שנים יש לך מה ללמוד

אחד השיאים של אירועי מאי מבחינתי היה מפגש של מועדון הקריאה שלי עם רות עפרוני שכתבה את "שנת השועל". מדובר בספר שהוא ממואר שמתאר שנה בחייה בה היא מחליטה לכתוב. בעלה יוצא לשנת שבתון בארה"ב והספר הוא מסע הכתיבה שלה. נראה שהספר שווה פוסט נפרד בבלוג הקריאה שלי. עפתי עליו ולא הייתי היחידה. וזה כיף לגלות ש"הפתעה" גם הסופרת היא אישה מגניבה להפליא מלאת הומור ומעניינת וההנאה הייתה הדדית.

חוץ מזה טוליו נשלח מטעם העבודה לסביליה (מספר שבועות לאחר שחזרנו מספרד). הוא חזר היום ובמקום ללכת לישון שטף כלים.  השבוע היה מתיש גם כי בתזמון מושלם חלק מהאירועים חלו בו וגם כי נן זיהה את כל הפרצות בשגרה המוכרת וניצל אותן בענק (עשה בינג' על הסדרה  פלאש עד חצות) אבל בסופו של דבר הצלחתי להשתלט על הכאוס המוחלט ששרר בחלק מהימים. וטוליו חזר (בידיים מלאות מרציפן שאני אוהבת)  לבית די מסודר ולחיבוק ממני ומנן.

היה לטוליו גם יום הולדת אבל הוא אדם שלא אוהב לחגוג אז חגגנו במינימום אצל ההורים שלו כי איא פשר לכפות חגיגות על אדם שלא אוהב לחגוג.קצת באסה אבל שמחה שהוא בחיי.


התמונה הזאת צולמה מזמן במרס כשעוד היה קריר ונעים אבל אם מדברים על קסם אז גם זה קסם.

דברים שלא מספרים לכם לפני שהפכתם להורים למתבגר

1.      ברגע שנולד ילד הלב שלך מוחזק מחוץ לגוף וכל צער של הילד שלך גורם ללב להימעך.

2.       ילדים זה שמחה אבל לפעמים ילדים יכולים להיות קרציות מהגהינום.

3.      אם את וכחנית ובעלך וכחן למה שהילד שלכם יצא אחר?

4.      אתם תגלו שנוסף למקצוע שלכם יש לכם עוד כמה משרות: משרת עוזר תלמיד, משרת, סנגור מול בית הספר כי כמובן שהילד שלכם לא יהיה ילד שהמורות יראו כמה הוא נפלא אלא מה שקוראים ילד מאתגר. (לא כדאי לכם, תנאים חרא ובלי משכורת).

5.      היה נכון זו לא רק סיסמה של הצופים. התקלות רודפות התקלות, כדאי שתמיד תהיה מגירה עם כרטיסי ברכה לכל התקלת יום הולדת ועכשיו גם בת מצווש לילדה לא מוכרת מהשכבה אבל כולם באים (לכן חשוב שיהיה גם מזומן).כנ"ל בגדים נקיים לאותה בת מצווש.

6.      אתם תתנדבו ותתנודבו עד דלא ידע כי כולם מתנדבים ואתם לא תעשו פדיחות.

7.      והכי גרוע תגלו שאתם חיים מחזור חיים חדש דרך הילד שלכם וצופים בו בעיניים כלות עושה את כל אותן טעויות שאתם עשיתם. לכם יש ניסיון אבל זה לא ממש מעניין אותו.

8.      גיל ההתבגרות מתחיל בגיל שנתיים ולא עומד להיגמר בקרוב.

9.      תמיד יהיו הורים עם סיפורים מסמרי שיער יותר משלכם.

01  לקטר על ילדים זו חוויה מקרבת.

11.  אתם תגלו שזה לא נהיה קל יותר להתחבר להורים אחרים אבל זה מחייב מציאות.

12.  אתם הורים טובים דייכם וראויים למדליה אבל משאית המדליות תקועה בפקק.עם זאת הילד לכם ישמח להזכיר לכם שאתם הורים מחורבנים ותמיד יהיה חיוג מהיר למי שלא מחליף את יצחק קדמן באגודה לשלום הילד. כמו גם מסתתרים במגירה שלו טפסי אימוץ.

13.  תגלו שעם השנים פחות יזיז לכם שהוא חושב שאתם הורים מחורבנים.

14.  אתם תפרנסו תעשיה שלמה של אנשים שאמורים לתקן לכם את הילד.

15.   אחת לכמה חודשים בכל זאת יהיה משהו שיגרום לו להגיד לכם שאתם הורים טובים. אולי זה יהיה הורה מחורבן יותר מכם ואולי זה יהיה רגע של הבנה אמיתית שאתם אכן הורים שווים.

16.  תגלו שאתם מתאהבים בתפקיד של להיות הורים  אוהבים אחראיים ומסורים אבל לפעמים תרצו קצת הפסקה מזה (לאכול מול הטלויזיה בסלון . אנרכיה!)

17.  תגלו שעצם זה שנולד לכם ילד דוחק אתכם אט אט מהמקום הזה כצעירים מבטיחים אל המקום של הזקנים האלה שלא מבינים כלום דקה לבית אבות.

18.  תגלו שלתינוק שלכם צומח שפם ולא תבינו מתי ואיך זה קרה.

19.  תגלו שקשה לכם לשכנע את הילד שבית ספר זה חשוב כי אתם בעצמכם לא ממש מאמינים בזה.

20.  אם קצת מזל תראו את הילד שלכם משתקף מעיניים אחרות ותראו שהוא ילד מוצלח ברמות, מגניב, שנון ולא ברור איך הוא יצא ככה