יום שבת, 25 באפריל 2020

יומני קורונה 7



אני מרגישה חנוקה בבית ומצד שני כל יציאה מחוץ לבית גוזלת ממני המון אנרגיה ואני מוטרדת מהירידה התלולה בכושר ובאנרגיות העשייה. בימי עבודה אני משתדלת לעבוד אבל הם לא יוצאים לגמרי רצופים כי אני עובדת כשיש עבודה? מנסה גם לייצר לי עבודה והתחלתי גם לכתוב בבלוג המקצועי שהמנהלת שלי פתחה כדי לייצר לנו עבודה ועדיין קשה לי ליצור יום עבודה עם התחלה וסוף ודווקא זה גוזל ממני אנרגיות.
ומצד שני עובדת . גם טוליו עובד מהבית רוב הזמן ואנחנו מוצאים דרך לעבוד יחד. כמו כן הוא נעשה טריטוריאלי מאד בנוגע למטבח ומצד אחד זה ממש כיף לבקש ממנו משהו שמתחשק לי לאכול ומצד שני קצת מעצבן שזה אומר מבחינתו שאני מנועה מלבשל.
יש בי צורך אמיתי להיות עם עצמי והצורך הזה הולך וגובר ונן מבקש את חברתי בתדירות גוברת והולכת. אני כבר די מחורפנת מהגיבושון המשפחתי הזה למען האמת.
לפני יומיים הלכתי במגבלות ה 500 מטר לקנות לחם מהמאפייה השווה ועל הדרך קניתי מספריים נורמלים מחנות מכשירי הכתיבה שעבדה בצורה מאד חלקית . אני מיודדת עם המוכרת עוד מהזמנים שהייתי קונה לנן צעצועים. היא מנסה כמו רוב החנויות לבנות אתר לקניות ברשת כדי שתוכל להחזיק את העסק. שתינו התעצבנו יחד על פתיחת איקאה.
בחזור השתמשתי במספריים. לקחתי כמה ייחורי גרניום לגינת הבניין. הרגשתי קצת קרימינלית ואולי בימים כתיקונם הייתי מבקשת אבל לא רציתי ליצור אינטראקציה חברתית מוגזמת. בכל מקרה לא התחזרתי מדי.
חוץ מזה התמכרתי לתותים. גיליתי שבתקופה זו הם ממש טעימים.
אני יודעת שהפוסט נשמע קצת חיובי אבל היום הייתי די מדוכדכת וחסרת אנרגיות ומשום מה הרגשתי קצת רצון שתיגמר התקופה וקצת פחד. כנראה שאני צריכה להכניס את עצמי לכושר ובאופן כללי לנסות להיות יותר בריאה כי התקופה הזאת לא טובה לי מבחינה זו.

יום שלישי, 21 באפריל 2020

יום הולדת קורונה


יש אנשים שלא בקטע של לחגוג לעצמם יום הולדת. טוליו הוא כזה ולכן תמיד ציינו את יום הולדתו בקטן בעיקר בשבילי. אני נהיית סוג של מפלצומי ולא יעלה על הדעת שיום הולדתי יעבור בלי חגיגה. מסעדה, טיול ואולי צימר ולפעמים גם חו"ל.
והשנה היה ברור ששום דבר מזה לא הולך לקרות ואני אחגוג יותר בנוסח טוליו. להגברת העולב גיליתי שאני חוזרת לעבודה ביום עצמו (אני בין הבודדים שאושר להם לעבוד ובתקופה זו נדרשת הגעה אחת לשבוע לעבודה ואילוצים מסוימים גרמו לכך שהייתי צריכה להגיע).
החלטתי לקחת את זה בכיף ולקבל את זה.
היה לי יום הולדת נהדר. קיבלתי המון אהבה מכל הכיוונים. טלפונים, הודעות גם מחברים שלא ראיתי שנים.  וההורים החמודים שלי שלחו פרחים וחברה נהדרת אפתה לי עוגה והניחה אותה ליד הדלת. טוליו אפה לי פאי לימון מסובך ממתכון של ג'יימי אוליבר.
חגגנו חגיגה משפחתית קטנה וכיפית כשחזרתי מהעבודה.
הטבע כאילו יישר קו. הגעתי למכללה וראיתי פריחה עזה ומדהימה במקום ריק לגמרי וזה הרחיב לי את הלב.
יצאתי שמחה מאד ועייפה מיום הולדתי. צומי קיבלתי והרבה מזה. גם חגיגיות הייתה וגם עבודה הייתה ולמעשה לאור המציאות זו ברכה ענקית לעבוד (וגם טוליו קיבל אישור לעבוד מהבית אז בכלל התמזלנו).
וחוץ מזה עכשיו יש לי מסכות פנים יפות מבד.







יום חמישי, 16 באפריל 2020

יומני קורונה 6


(נראה שלמספור אין כל כך חשיבות אבל לא נורא)
יש משהו מנחם בידיעה שכל העולם סביבי מתנהל בהילוך איטי עוד לא הפנמתי את זה עד הסוף בפרט בכל מה שקשור לעבודה . היום נגמר החופש וחזרתי לעבוד מהבית ולהפתעתי הרגשתי שזה היה מאד אינטנסיבי לי ואחרי ארוחת צהריים יצאתי לסיאסטה המתבקשת אלא שהמציאות לא נתנה לי כי אחד השכנים מתקין פרגולה. אז שכבתי עם שירים ברזילאים ברקע ונחתי ואיכשהו אחה"צ חזרה לי האנרגיה וסיימתי את כל מה שהייתי צריכה לעשות כולל פגישת זום שהייתה אפקטיבית גם בזכות הסטודנטית שבחרה נושא מעניין והייתה ממוקדת ויעילה.
בשבוע הבא עושה הדרכה לכיתה שלמה בזום. התנסות חדשה בשבילי. למעשה שתי הדרכות ביום בשעות שונות.
הספקתי גם לשתול עוד כמה גרניומים כדי שישתלטו על מלבן הגינה של הבניין במקום שפע העשבים השוטים. לפטפט על גינון עם סבתי, לברך לשלום את השכנים שישבו בגינה לאכול ארוחת בוקר. פסטורליה לשמה.
לפני כמה ימים כשעוד לא עבדתי התמכרתי לסדרה בנטפליקס . אמנם סדרה דיסטופית שעוסקת בעולם בו 97 אחוזים חיים בעוני מנוול ומקבלים בגיל 20 את הזכות להתמודד על מקום באי בו יש תנאים מעולים. 3% מתקבלים בריאליטי המטורף של החיים. יש גם מחתרת שרוצה לפגוע בתהליך שמוכר אשליות ומשעבד רעיונית את כל התושבים לקראת הרגע שיתקבלו ויעברו לעולם המתוקן . כמובן האי לא כל כך מושלם כמו שנראה.
חיסלתי 3 עונות.
זו סדרה ברזילאית  עם שחקנים מעולים. כיף לגלות שלא שכחתי את כל הפורטוגזית שהייתה לי.
ברזיל לא מוזכרת בשום צורה אבל הסדרה כל כך ברזילאית במהות שלה ויש שם גם מוסיקה משגעת.
הקטע שאני מקשרת אליו פה הוא התהלוכה שעושים בני העשרים בדרך למבחני הקבלה. הוא קטע סוחף ודווקא הדיסוננסים בו יוצרים משהו אחר.


https://www.youtube.com/watch?v=zVrc1qeth-4&list=RDzVrc1qeth-4&start_radio=1

יום שבת, 11 באפריל 2020

יומני קורונה 5


היום בניתי לנו סדר יום או סוג של תשתית סדר יום. בעיקר כדי לדאוג שדברים מסוימים יכללו ביום כמו פעילות גופנית, זמן משפחה משותף ולמידה. נן ממש שמח על זה. סתם, נראה לכם? הוא קודם כל התנגד והרגיש שמתעללים בו אבל טוליו היה בדעה אחת איתי ואני מקווה שנצליח בזה. אני רוצה להקדיש יותר זמן לקריאה וכתיבה ולציור ומוסיקה. ובעיקר לסיים את היום בתחושה שעשיתי משהו שמקדם אותי.
חוץ מזה היה סדר נחמד וקצרצר (ככה זה כשמעבירים לי את מנדט ניהול הסדר פחות או יותר) הייתי מוותרת על הקריאה בהגדה ומסתפקת בשירים כדי לפנות מקום לשיחה אבל זה לא קרה וחבל שכך. שונאת מצבים שהפרקטיקות הדתיות תופסות מקום של דברים נחוצים יותר כמו קשר ותשומת לב אבל בכל זאת התחשבנו ברצון לעשות דברים לפי המסורת ונראה שלא היו תלונות כי להורים של טוליו היה קשה להמשיך לאורך זמן בוואטסאפ ואבא שלו לא שומע טוב.
לשמחתי שלחתי פרחים להורים משני הצדדים והם ממש שמחו והתרגשו .
בסביבה שלנו ראיתי שהרבה אנשים יצאו לצעידות ואמנם שמרו על מרחק פחות או יותר אבל עדיין נראה לי שהייתה פרשנות חופשית מאד למונח 100 מטר. במגרש החניה הענק והריק אב ובנו שיחקו כדורגל וחלק הקיפו אותו בריצה.
מודה שזה קצת גרם לי להרהורי כפירה  ובעיקר מעצבן שבהנחיה זו אין הרבה היגיון כי כל עוד הסביבה ריקה יחסית אין מגע בין אנשים ואין התקהלות ופעילות גופנית נעשית באוויר הפתוח. עוד יותר מעצבן זה שההנחיות נוגעות לאזרחים בלבד ולא להנהגה שבוחרת לצפצף עליהן ולהשתין מהמקפצה.  אני עדיין חושבת שחשוב להקפיד על ההנחיות כי האינטרס למנוע הדבקה, ולשמור על מערכת הבריאות שלא תקרוס  ולחזור לשגרה כמה שיותר מהר גובר על הכול . זו מציאות קשה שאני יותר ויותר חושבת שתימשך זמן רב. עכשיו אני מרכזת את המאמצים בלשמור עלי ועל משפחתי במצב של שפיות ולמנוע ניוון כללי. לשמחתי טוליו הוא שותף מעולה לזה . הוא אדם מאד פעלתן וחשוב לו להיות מועיל.



זו הגינה הלא ייצוגית של הבניין. אחרי שניכשתי עשבים כמיטב יכולתי וקצת גזמתי ללא כלי גינה ראויים מקווה שהגרניומים ישגשגו ויתפסו את מקומם. מתכננת גם לבקר במשתלה כשיתאפשר .

יום רביעי, 8 באפריל 2020

יומני קורונה 4

מזמן לא כתבתי על חוויות הסגר שלי. עבדתי חלק מהזמן מהבית  וזה היה מצד אחד סוג של עוגן קיבלתי סיפוק מעצם זה שהשתלטתי במהירות יחסית על טכנולוגיות. אני גם די מרוצה מבני הבית שהשתדלו מאד לתמוך ולהשאיר סביבה שקטה יחסית. לא מובן מאליו בכלל. טוליו השתלט לחלוטין על ניקיון המטבח והבישולים והאוכל ממש טעים כי הוא מבשל לפי מתכון כלשונו ולא עושה ניסוים.
ואז יצאתי  לחופש ודווקא הידיעה שיש לי אוקיאנוס של זמן ומעט מחויבויות לא הייתה לי טובה (טוליו מרחיק אותי מהמטבח במטאטא ושומר בקנאות על הטריטוריה שלו) . השהות בבית גורמת לי לשים לב להמון דברים שהזנחנו כמו צביעת המרפסת ורטיבויות שונות ומצד שני זה בלי יכולת אמתית לטפל כי אין לנו את הידע ואת המכשור המתאים לצבוע. מתנת יום הולדת מעולה בשבילי תהיה מרפסת משודרגת אבל בינתיים עובדים עם מה שיש.
כרגע אנחנו בלי מנקה בחדר המדרגות. המנקה הייתה דיירת שעזבה ועוד לא מצאנו תחליף ועכשיו להתחיל יחסי עבודה במצב לא יציב לא נראה לי וכך שכן הציע שננקה בתורנות. הוא ובן הזוג שלו ניקו פעמיים ואני הבאה בתור. בינתיים ניקיתי חלקית את המעקים אבל היי, עיסוק.
בשוונג תלשתי בידיים חשופות את העשבים השוטים שהיו בגינה המלבנית ליד הבית ואפילו שתלתי כמה ייחורי גרניום וזרעתי חמניות. סקרנית לדעת מה יצא מזה בסוף אבל הגינון היה תרפיה מעולה בשבילי והיה נחמד לדעת שאני עושה משהו לטובת הכלל.
היום גם הלכתי לשדה במרחק 100 המטרים מהבית וקטפתי קצת פרחי בר לזר, הוספתי לו קצת גרניומים ויצא ממש חגיגי ונחמד. יהיה לנו סדר צנוע בסה"כ אבל יהיה  בו מרק קניידלך וההורים ואחותו של טוליו בוואטסאפ (הזום לא עבד להם) .
עשינו זום עם הצד שלי הורים ואחים ומשפחתה של אחותי וגם טוליו ונן. היה נחמד אם כי גלש קצת למחוזות דוסיים והיו חייבים לעשות לפחות 3  דרשות  על פסח. בצד של טוליו זה לקרוא את ההגדה בספרדית ולדינו וזה מתיש מבחינות אחרות. למעשה סדר עם כמה שירים ובלי ההגדה היה זורם לי הרבה יותר טוב ואולי המצב השנה יציל אותנו מקריאת ההגדה.
מה שהכי מפחיד אותי זה שאשכח לעשות דברים שעשיתי כשהכול יחזור לנורמה. לשנות קצב בחיים זה תמיד קשה. גם להאט.
חג שמח!


פרויקט חדש 10 שבועות של אושר וכתיבה

כל כך נחמד כשפייסבוק מזכיר לי פוסטים של רגעים מאושרים משנים קודמות ואני נזכרת שפשוט היה נחמד לי לאסוף את הרגעים האלה וגם לכתוב עליהם אז החלט...