(עוד) משבר כתיבה

 

אני מתגעגעת לכתיבה. פעם כתבתי הרבה וכשאני קוראת את מה שכתבתי אני חושבת שזה היה ממש נחמד בתוך המסגרת הלא מתיימרת הזאת של בלוג ושהצלחתי להגיע להרבה כותבות וכותבים שממש אהבתי והרבה מחיי החברה שלי הם וירטואליים גם היום אם כי פחות.

 

אני כותבת פחות. אולי זה הפייסבוק שעכשיו מזכיר לי דברים שכתבתי פעם (וזה ממש נחמד הזיכרונות האלה. חבל שהבלוג לא מעלה לי פוסטים רנדומליים מהעבר). היה נחמד להיזכר שאני אוהבת שקיעות וברגעים מהאימהות שלי שכל כך השתנתה עם השנים והיא כבר לא טוטלית ומכירה באוטונומיות של הבן שלי והיא כבר פחות ההיבט המרכזי שמגדיר אותי.

 

אבל אין ואקום בטבע ואני שואלת את עצמי מה מגדיר אותי עכשיו? נכון שהרבה ממני מושקע בעבודה ואני מתחילה לצמוח ולהתפתח שם אבל מצד שני אני מרגישה שהעבודה לא יכולה להגדיר אותי בגלל הנזילות הרבה (כמה מהעובדות המסורות והמצטיינות הוצאו לפנסיה מוקדמת ללא סנטימנטים בזמן הקורונה וזה היה שיעור חשוב בשבילי) והצורך בפרופורציות של העבודה מול שאר החיים .

 

אני אוהבת את המפגשים עם אנשים בין אם במרחב הפיזי או הווירטואלי ואפילו יש לי כמה חברות חדשות מהשנה האחרונה וזה קורה גם בעבודה ולמעשה הרבה מהשיחות הטובות שהיו לי בתקופה הקשה היו שם.

 

מפלרטטת עם הרעיון של בולט ג'ורנל. הילדה שבי שאוהבת מדבקות ועטים ומוצרי נייר כבר ממש שם אבל מצד שני זה אמור להיות כלי עזר ולא משהו שלוקח לי את החיים.

 

התחלתי לכתוב במחברת מדי יום אבל הרגשתי שאני חוזרת על עצמי במיוחד כשאני מנסה להיות חיובית. ומצד שני אני לא שלילית אלא פשוט קהת חושים. התרגלתי לזה כדרך לא להרגיש יותר מדי במצבי קיצון רגשיים. אבל זה בא על חשבון התקשורת שלי עם העולם.

 

אז אני כותבת פה שזה אחד מהמקומות שלא מגיעים אליהם הרבה כי בפייסבוק זה איבד שליטה אז הפסקתי להיות יצרנית תוכן שם ואני בעיקר קוראת ומגיבה.

 

התחלתי לחשוב שאני צריכה עזרה כדי לחזור לכתיבה . אולי רעיונות לנושאים שיהיו מעיין סד שיכניס אותי שוב לכתיבה בבלוג.

 

תעזרו לי בזה?