תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:

 

1.      הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ברומניה. נסיעה להשתלמות בינלאומית לעובדי מנהל. משהו די חדש ויוצא דופן . הגשתי מועמדות בשביל הקטע , התקבלתי, עבדתי קשה על הבירוקרטיות הבינלאומיות וטסתי עם חברה לעבודה ממחלקה אחרת. זה החזיר אותי קצת לחוויית הטיול הגדול לדרום אמריקה. היה איזון טוב של להיות לבד ולהיות ביחד והיו לי יומיים שהייתי שם רק עם עצמי. יאש היא עיר קטנה יחסית אבל נעימה ויפה. היו לי מפגשים מקצועיים טובים והתיידדתי עם עוד משתתפות ומשתתפים ממקומות שונים בעולם. הרגשתי שאני שולטת באנגלית הרבה מעבר למה שחשבתי בהתחלה ולקראת הסוף התחלתי לחשוב באנגלית. זו הייתה זריקה נהדרת לביטחון העצמי המקצועי . שלי. ברור לי שבהזדמנות הבאה אני מגישה מועמדות ומנסה. שווה מאד.

2.      שיפצנו את המרפסת. כאב ראש לא קטן אבל נגמר.

3.      מתכננים לעבור לדירה אחרת. קצת מערער אותי אבל מבינה רציונלית למה כדאי לעשות את זה בשנים הקרובות. רק בתחילת התהליך.

4.      טסים עוד שבוע לטנריפה לחופשה משפחתית. גם במאי היינו בספרד בחופשונת רגועה וגם באוקטובר.

5.      מתכננת לעשות ניתוח להסרת משקפיים. זה די, או ניתוח או מולטיפוקל כי המשקפיים שלי כבר לא מה שהיו וגם הראייה לא.

6.      אחי וגיסתי מצפים לתינוק ראשון. הם שניהם התחתנו די מבוגרים אז משמח שהצליח להם.

7.      אחרי יאש חזרתי עם קורונה. רוב המשתתפים נדבקו וגיליתי שהעייפות המטורפת שנלוותה לחזרה לעבודה היא לא סתם. לשמחתי מלבד עייפות ושבוע מחרפן בבית זה לא היה סיפור גדול ומזל שלא דפק אף נסיעה. המחיר הוא חזרה לשבועיים ממש אינטנסיביים בעבודה למרות אוגוסט אבל בינתיים מתמודדת יפה.

8.      בעקבות בדיקות לא משהו התחלתי תהליך של ירידה במשקל . תהליך אטי שנמשך כחצי שנה בו ירדתי שבעה קילו. עכשיו פחות מקפידה והמשקל לא משתנה אבל אני שמחה במצב שאני בו כרגע. בגדול זה כלל אכילה מרובה של ירקות ושתיית מים ולהפסיק לאכול ב 18 בערב.

9.      מתמידה ביוגה. ממש נהנית מזה ובמיוחד מההרפיות. מה שנחמד זה שגם חברתי עושה איתי אז אנחנו מקשקשות אחרי.

10.  נן יהיה בן 16.

11.  היה לי יום הולדת 47 וחגגתי אותו עם טוליו ונן בעכו. היה ממש כיף.

קסם בבקבוק

 

אני יושבת מול ע' המטפלת בפרחי בך הנהדרת שלי. היא כמו קוסמת טובה עם שיער ארוך ושחור ועיניים כחולות בוהקות ותמיד יש לי הרגשה שהיא מצליחה לראות עוד רבדים בי. אנחנו יחד כבר כמה שנים (עם הספקות) אנחנו מדברות על מה שאני צריכה בחיים והיא מנסה להתאים לזה תמציות. יש משהו ענג בתהליך הזה ובמחשבה שיש תמציות שיכולות להחליק דברים בחיים שלי וגם המרחב שמאפשר לי לנסח לעצמי ולה מה אני צריכה.

אני צריכה סבלנות לתהליכים, אני צריכה לשחרר ולדעת לסמוך על אנשים וגם על המציאות שדברים יסתדרו בסוף. אני רגילה לדחוף ולעשות הכול בעצמי אבל לא הכול בידי ואם אשחרר ארגיש יותר טוב ואהיה טובה יותר לעצמי ולסביבתי.

אני צריכה לדעת לעשות דברים עם אנשים. יש בי משהו מאד סוליסטי שלא סובל להיות תלוי באנשים אחרים אבל זה כל כך עוזר כשאני מצליחה בזה.

אני צריכה הגנה. האנרגיות של האחרים מחלחלות אלי ברמה לא סבירה ואני עובדת כל הזמן עם אנשים ומקבלת כל הזמן כמויות מהאנרגיות שלהם.

אני צריכה להקשיב לעצמי.

אני צריכה אנרגיות עשיה.

 

כל הקסם הזה בבקבוק קטן  ואני בוחרת להאמין שזה עוזר לי. אני מוקפת בסקפטיים אבל זו הדרך שלי וטוב לי אתה וזה יותר קל וזול מפסיכולוג.

 

שוב השערות הלבנות מתחילות לבצבץ ולהזכיר לי שאהיה בת 47 באפריל. הפעם הן פחות מפריעות לי ואפילו משתלבות בצורה שבינתיים נראית נחמד. אני לא בשלה לשער לבן לגמרי אבל אני מפתחת סובלנות אליהן.

 

כל סימני הילדוניות של נן נעלמים מתווי הפנים שלו. הגבר שבו כבר מתגבש והפנים שלו נעשים ארוכים וחדים ומזוקנים. העיניים שלו והקול הילדותי שהוקלט בזמנו לווייז הם השאריות של מה שהיה פעם. לפעמים אני לא רואה אותו ימים שלמים אבל לפעמים עדיין מתחשק לו להתקשר אלי ולדבר איתי וזה משמח אותי. הוא התחיל לפני שנה ללבוש ג'ינסים במקום הטריינינגים והוא אוהב מאד נעליים ומתחיל להיות לו סגנון לבוש שלו. הוא מגלה באיחור סדרות ומוסיקה שאהבתי והמלצתי לו עליהן אבל לו יש את הקצב שלו ועכשיו הוא כבר לא חושב שסיינפלד זה פח. לפעמים אנחנו צופים בסיינפלד יחד. יכול להיות שבאפריל הוא יטוס לתחרות בחו"ל (נבחרת הרובוטיקה שלו צריכה להגיע לאחד מ 14 המקומות הראשונים בתחרות הארצית בה משתתפות 70 נבחרות כדי שזה יקרה. אם זה לא יקרה יש התכנות שאנחנו נטוס לחו"ל אחרי שנתיים וחצי שלא ואני ממש מתרגשת מזה וגם קצת חוששת בגלל ענייני הקורונה.)