יום חמישי, 12 ביולי 2018

לקחת את הבאסה בסבבה



השבוע היו לי המון התרוצצויות בעיקר בגלל שן שהתחילה להציק ולהזכיר לי שמזמן לא הלכתי לרופא השיניים שלי. מזל שהרופא מקסים ויודע להרגיע אותי כי עכשיו אבקר אצלו יותר בגלל שתי סתימות שהתפרקו.

גם בתוך הבאסה הזאת אפשר למצוא כמה נקודות חיוביות וירושלמיות כי שמרתי נאמנות לרופא הירושלמי שלי.

הכיסא של הרופא ממש ממש נוח לשנ"צ ובכלל התחשק לי להחליף את המיטה שלי בכיסא רופא שיניים. הפעם זו הייתה רק בדיקה אז לא היה קידוח שיפריע את שנתי (רק חפירות על הנכד המחונן שלו אבל זה רגיל). 

הוא ממוקם ממש במרכז העיר (ירושלים) מה שאומר כריך ב"שרגא" בית קפה שאני זוכרת מימי כסטודנטית בתלפיות ומאז עבר לרחוב ינאי. הבעלים שלו נחמד מאד והכריכים שלהם משובחים.אני לא טבעונית ואיכשהו כמעט תמיד מזמינה כריך טבעוני כי הם פשוט ממש טעימים.

מרי פופינס כנראה השתלטה על נחלת שבעה




משם  לנחלת שבעה שהשתנתה מאז שהייתי נערה משוטטת אבל יש שם פלאים כמו  Jaim'e. חנות שזה מחדל איום ונורא שעוד לא פירגנתי לה. זו חנות מלאה ביופי ופריטים מקוריים שלילך, בעלת החנות מוצאת. החנות כולה מה שהיא אוהבת ויש חפיפה רבה בין מה שהיא אוהבת למה שאני אוהבת. מדבקות ומחברות וספלים של מומינים וכרטיסי ברכה מקוריים וסבונים עם ריח נהדר בקופסאות יפהפיות ותיקים ותכשיטים ואם לסכם אז היא מזכירה לי את הילדה שהייתי וכמה חבל שלילך בערך נולדה כשהייתי ילדה אז עוד לא הייתה החנות. מחדל שלא צילמתי את החנות אף פעם אבל יש לה בלוג.

ואם תראו דוגמאות של דברים שקניתי אצל לילך תבינו שנשארתי ילדה.










 קניתי את נורת'אנגר אבי כמעט בחינם בזכות הטבת חברת מועדון והעובדה שהספר היה במבצע.וזה הג'יין אוסטן הראשון שאני נהנית ממנו.הוא מצחיק אותי ויש בו נקודות כל כך מדויקות על האופי החברתי של בני האדם שלמעשה מרוכזים בעצמם. דבר לא השתנה.



החיים זימנו לי עוד שוטטויות. הנן שלי הוזמן לסבתא של בן של חברים שלנו מה שנראה לי נדיב מאד וגם מחמיא. הכול טוב ויפה אבל זה חיסל לי יום עבודה מה גם שהייתי צריכה לעשות צילום שיניים במקום אחר כי בסניף הקרוב המכונה התקלקלה אבל בסופו של דבר נן ואני הרווחנו ארוחת בוקר כיפית ודשנה. נן הרוויח שיעור ערבית (ושוקולד) מהקולגה המופלאה שלי  ואני הרווחתי רבע יום שוטטות בתל אביב שהיה קשוח במיוחד בגלל לחות בלתי אפשרית  אבל אותה לחות מחורבנת דחפה אותי לתוך חנויות ממש מגניבות. חשבון הבנק פחות התלהב מהעניין. צעיף יפהפה, שלוש חולצות, סדין זוגי (מחנות שמתמחה בשינה, מוטיב חוזר בפוסט הזה ולא בכדי) ושתי סימניות של "הפולניה" לאוסף הסימניות המפואר שלי שיום אחד יזכה לפוסט.



הפסקת חשמל מפתיעה בערב הייתה הזדמנות לאוורר את אוסף הנרות רק שבסוף הבית הריח כמו כנסייה.ישבנו קצת במרפסת (תזכורת לעצמי: לטפל בהזנחה שפושה שם כדי להפוך אותה למקום ראוי לישיבה).מקלחת בחושך גמור בגלל שפחדתי להכניס את הנרות לחדר האמבטיה.בכלל נרות ואש מלחיצים אותי. לדעתי זה משהו בתת המודע הקולקטיבי המשפחתי או אפילו גלגול קודם בהנחה שיש כזה.ועם הלחץ יש לי אוסף נרות שצובר יפה אבק ורק בחנוכה הוא זוכה לעדכנה מסוימת.


הבלגן מסביב מעיד על כך שלא היה זה ערב רומנטי 




 ובסוף כולם ישנו חוץ ממני שחיכתה בדריכות לחשמל שיחזור והרגיעה בוואטסאפ את השכנה שהייתה על סף התמוטטות עצבים. לפחות יצאתי שימושית למשהו.


הפוסט הבא יכלול מחשבות על הכתיבה בבלוג שעלו בי בעקבות כנס בנושא בלוגים אישיים שעשתה יונית צוק. הפתעת המאה הייתה לגלות בכנס שהיא השתמשה גם בפוסט מהבלוג שלי כדוגמא למשהו. לא זוכרת למה אבל הייתי גאה. וחוץ מזה פגשתי חברה מחוג חברתי אחר וגיליתי שממש לא אכפת לי שידעו על הבלוג. ובכל זאת אני תוהה לאן מועדות פני. אז זה פוסט לא מגובש אבל אני מודיעה עליו פה כתזכורת לעצמי לעשות את זה. אשמח לתובנות שלכם.

בטח שמתם לב שיום העדכון של הבלוג עבר לשישי.











6 תגובות:

  1. כמה מחשבות משל עצמי על בלוגים, כתיבה וקריאה. אני מבינה שיונית צוק עוסקת בבלוגים מסחריים, וגם יש לה בלוג אם אישי, ששוטטתי בו קצת. מודה שלא עשה לי את זה. קצת מצופה סוכר מדי לטעמי, ומסחרי. אפילו הבלוג האישי. אני אוהבת את הכתיבה שלך כי היא חלון אמיתי למי שאת, ואת מעניינת. את לא רוצה למכור לי כלום, מקסימום להמליץ על ספרים שקראת או חנויות שביקרת בהן ועשו לך את זה. בלי אחוזים. הגעתי בכל זאת דרכך לבלוג של המלבישה, ואותה אני כן אוהבת למרות שזה בלוג מסחרי, אז אולי זה בכל זאת אישי ולא לגמרי קטגורי (אישי כן, מסחרי לא). יש כנראה כתיבה שאני מתחברת אליה ויש שלא, וגם זה בסדר. בכל אופן זה חשוב מפעם לפעם לעצור ולחשוב 'יחסי עם הבלוג - לאן'.

    השבמחק
    תשובות
    1. כיף לי שאת אוהבת את הכתיבה שלי. היא משהו שאני נהנית לעשות.דווקא בכנס ראיתי דוגמאות לבלוגים שלאו דווקא נוצרו למטרה מסחרית אבל קיבלו כיוון כזה בשלב מסוים כי כתיבה איכותית יכולה להיות גם מתוגמלת. המחשבות שלי יותר נגעו למידת האנונימיות. אני מרגישה שאולי האנונימיות כבר לא מתאימה לי ומצד שני תוהה אם זה ישפיע על הכתיבה שלי. גם עכשיו אני לא חושפת בבלוג דברים שיהיה איום נורא אם מישהו שמכיר אותי יגלה אבל אני רוצה לעמוד מאחורי הכתיבה שלי בשמי האמיתי.

      מחק
  2. הו, המטריות ביואל משה סלומון (או שהן עברו לרחוב אחר בנחלת שבעה?), אני מתה עליהן.
    משעשע תיאור הפסקת החשמל. גם אני תמיד מאוד נלחצת מהפסקות חשמל.
    ותכתבי-תכתבי פוסט בעניינים בלוגוספריים: נושא שאף פעם לא מפסיק לעניין. חשבתי ללכת פעם לאחד מכנסי-הבלוגרים, אבל תמיד אני מקבלת רגליים קרות ולא הולכת.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא היה כנס של קהילת בלוגרים אלא יותר על נושא הכתיבה כתחביב שאפשר לתחזק ולשכלל. קיבלתי כמה טיפים ממש טובים והיו לי שיחות מעניינות אז היה שווה.כנס של קהילת בלוגרים שאני קוראת זה משהו שונה.

      מחק
    2. כן, כן, לזה התכוונתי: לא לפגישה של קהילת בלוגרים, אלא לכנס שבו דנים בעניינים בלוגוספריים. אני מכירה את הבלוג ואת הפרויקטים של יונית צוק.

      מחק
  3. מרנין את לבי שהצלחת למצוא סבבה בבאסה של כאב השיניים והביקורים אצל הרופא. מישהו אמר לי לא מזמן שכאשר השן מתחילה לכאוב זה אומר שכבר מזמן התחיל שם משהו. ושצריך ללכת לטיפול מונע ולא ללכת רק כשמתחיל לכאוב, שאז זה מאוחר. טוב, אז אמר. זה לא ממש עובד ככה (למרות שאני כן מקפידה על שיננית פעם ב-3-4 חודשים). בכל מקרה מעולם לא היה לי נוח על הכיסא של רופא השיניים, אז כנראה שלך באמת מוצלח!
    איזה יופי המטריות! בכלל, כשאת משוטטת - לא משנה היכן - ומצלמת, דרך העיניים שלך העיר נראית נהדרת!
    הפסקת חשמל במזג אוויר כזה? טוב, אצלכם אין באמת את הלחות שיש באזור שלי, שהופכת גם את הלילות לבלתי נסבלים.
    מצפה מאד לקרוא את מחשבותייך לגבי הבלוג
    אני אישית יודעת שלא אוותר על האנונימיות, חשוב לי להיות מסוגלת לכתוב מה שבא לי על עצמי, על תחושותי ועל הקורות אותי ועל הסובבים אותי, וללא האנונימיות זה פשוט לא אפשרי מבחינתי. חישבי הרבה לפני שתוותרי עליה..........כי הדרך היחידה לחזור מזה הוא לבטל את הבלוג ולהתחיל חדש בכינוי אחר........

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...