יום שבת, 17 בנובמבר 2018

חוזרת לכתוב


קצת נעלמתי לאחרונה ולא מסיבות דרמטיות במיוחד אלא מסוג של תהליך התנוונות שריר הכתיבה שקורה לי לעתים וגם תחושה שהחיים הם לפעמים קצת יותר מדי תובעניים אבל הבלוג הוא סוג של תבלין שעושה את החיי שלי לדבר יותר שמח אז  זו כשלעצמה סיבה מצויינת לחזור לכתיבה.

עייפות החומר זה ביטוי מעולה למשהו שאני מרגישה כבר הרבה זמן. החיים שלי מתנהלים כסוג של שגרה עם שבירות קטנות והנאות קטנות ומשמעותיות ויש בי קצת שלווה וקצת תחושה שחסר לי משהו ולא ברור לי מה.

אם לעשות רשימה יש לי הרבה דברים שעובדים על הספקטרום של סביר עד בסדר גמור בגדול. אני עושה גם דברים שאני אוהבת אפילו מקצועית וזה משהו שאני מוקירה אבל המינון לא בא לפי הזמנה ואז אני מייחלת לעשות דברים קצת פחות טוב ולהיות קצת פחות משמעותית לאנשים. מה שגם שמידת המקצועיות והיכולות שלי לא חופפות בשום צורה את תלוש המשכורת והייתי יכולה גם להיות גרועה לקבל את אותו תלוש (לא באמת הייתי יכולה להיות גרועה כי זה היה מאמלל אותי).
ההורות שלי מתפקדת לא רע במיוחד כשאני זורמת עם הילד שלי ומרשה לו דברים. בענייני הלימודים אני ממש גרועה ומנסה להפריד בין התפקוד הלימודי הגרוע שלו למה שאני מרגישה כלפיו כבן שלי.
בזוגיות אני אוהבת מאד את בן זוגי אבל גם קצת אטומה כלפיו לפעמים והוא כל כך משתדל להיטיב איתי וזה עצוב לי כשאני מפספסת.

אבל לא המצאתי פה שום דבר חדש. מבאס אותי שאנחנו לא יוצאים לטיולי שבת אבל לא מוצאת אנרגיות לארגן משהו כזה. ובסוף אני רוצה להסתגר עם עצמי.

המקום היחיד בו יש סוג של דרמות זה האבא הביולוגי שלי שחיי האהבה שלו והדיווח השבועי זה עסק שנע בין הגרוטסקי למדכא ואני מסתכלת בזה מהצד קצת משועשעת אבל בלי ציפיות, אני שמחה על כך שאני  פחות או יותר יודעת מה קורה איתו אבל בלי ציפיות ממנו ולו אין ציפיות ממני פרט לרבע שעה השבועית בה אני מקשיבה לו. סידור לא רע לשנינו.
הנפש שלי עייפה וצריכה הזנה.
נראה לי שסיכמתי את זה.

ובעונה הזאת יש שקיעות מטורפות. את זו קיבלתי היום מהמרפסת של החמים שלי.



6 תגובות:

  1. כיף שכתבת, ושאת שוב ושוב מספרת שהכתיבה עושה לך משהו טוב.
    ברור שלא כל יום הוא חגיגה ולא כל פעילות מהנה ומרגשת אבל כן נשמע שהרוב טוב בסך הכל. אז נכון שרמת העניין והמקצועיות בעבודה לא באות לידי ביטוי בתלוש המשכורת, ונכון שבזוגיות לא תמיד מתואמים, ונכון שכאשר הילד מתקשה בלימודים לעיתים קשה להכיל את זה ולזכור שזה אותו ילד מדהים שאת כל כך אוהבת וגם מעריכה כאדם בפני עצמו....אבל בסך הכל הרוב טוב. זה מה שאני שומעת ממך. ואולי קצת ירידה באנרגיה, וחוסר יכולת ליזום טיול בשבת.........וגם זה בסדר, אי אפשר להיות מתכננת/מתפעלת בידור ואירועים משפחתית כל הזמן......יש גם תקופות כאלה. את כבר מכירה את העצות שלי ואני אוהבת לתת לגוף את המקום שלו, ולהסכים לפעמים להיות בדאון ולהסכים לעבור דרך התקופה הפחות פעילה כדי לאפשר לזה להתפוגג מעצמו, ולצאת בצד השני במצב נכון יותר. מצד שני אם יש משהו שאת יודעת שאת מסוגלת ורוצה לעשות כדי לשנות את זה - להתאמץ לארגן טיול בשבת, להתאמץ להיות קשובה לטוליו גם כשלא ממש בא לך טבעי, להתאמץ לשבת עם נן על הלימודים למרות שזה כל כך קשה....אם בא לך ואת חושבת שאת מסוגלת, אין לי ספק שתקצרי יופי של פירות. גם זה בסדר וגם זה בסדר. ובכל מקרה שולחת לך חיבוקים וחיזוקים מרחוק

    השבמחק
    תשובות
    1. שולחת חיבוקים בחזרה. כן, בסך הכול טוב וצריך לזכור את זה. אני מאמינה שיגיעו גם הכוחות לעשות דברים מעבר.

      מחק
  2. גם אני שמחה שעדכנת, יש משהו בהמשכיות הזו, שמדלגת מעל המשוכות של ירידה בשריר הכתיבה בתקופות מסוימות ואחר כך עליה מחדש, שהופך את הקשר הבלוגרי למה שהוא: שיתוף בחיים עם קבוצת התייחסות שאפשר לקרוא לה קהילה.
    אשר לתפקוד הלימודי הגרוע של נן, אני בעד לשחרר. הוא הרי ישיג בסוף את מה שהוא רוצה, וכשתהיה לו מטרה אמיתית (הבן שלי הצעיר למשל החליט שהוא רוצה להגיע לשמונה מאתיים ולשם כך השקיע בלימודי ערבית). המחיר של תפקיד השוטרת גדול מדי, ומשאיר משקעים מיותרים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי עניין השוטרת של הלימודים, אני כל כך מסכימה איתך שזה מיותר אבל לא מצליחה עדיין להפנים את זה עד הסוף.

      מחק
  3. ברוכה החוזרת! אהבתי את ראיית הבלוג כסוג של תבלין. אף פעם לא חשבתי על זה כך, אבל יש מצב שזה באמת מה שזה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מרגישה שזה באמת תבלין נהדר לשגרה :)

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...