יום שבת, 15 בדצמבר 2018

פוסט חנוכה




כרגיל הכתיבה הוזנחה לטובת דברים אחרים שלא ברור לי מהם. אירועים משפחתיים שהם משמחים בדרכם אבל דורשים המון אנרגיות בעיקר כדי לגייס שיתוף פעולה מבני משפחתי הגרעינית. תוסיפו לזה תחושה של עייפות מחברת בני אדם ורצון עז להיות עם עצמי לבד, מה שמנוגד לחלוטין לרוח החג ולמפגשים שהוא מזמן.
החג קצת שחרר אותי מהעבודה. נתתי לעצמי לגיטימציה לעשות לעצמי יום כיף בתל אביב. הכול טוב ויפה אבל יום כיף עם עצמי בתל אביב כולל הליכות מרובות ובאופן בלתי מפתיע הנעליים שאני חורשת עליהן נקרעו בעיתוי מושלם ברכבת . מזל שהתחנה הייתה בעזריאלי וכך הצטיידתי בנעליים חדשות ויפות שבסופו של דבר עשו לי פצע איום ברגל.
אבל המשימה שנתנה לי את הלגיטימציה לנסוע לבד לתל אביב הושלמה וקניתי שמלה יפה וזולה לבר המצווה של האחיין שלי. גיליתי חנות מגניבה עם מוכרת שעושה לעצמה את הפלייליסטים וכך הכרתי את "ראיתי ציפור רבת יופי" של  נתן זך בביצוע סוזן ופראן (רק עכשיו גיליתי שזה של נתן זך ולא דליה רביקוביץ).


וחוץ מזה אכלתי במעדניה מפונפנת ושתיתי את הקפה השווה בעולם ובעיקר הלכתי המון ונשמתי מלוא הריאות את האוויר התל אביבי שהיה קצת פחות מפויח.
ולמחרת ראיתי את "רפסודיה בוהמית"  שבאופן מוזר שמעתי לא מעט אנשים שקוראים לו "רפסודה בוהמית". החלק הכיפי בסרט היה שהקהל שר את השירים. זו הייתה הקרנת עובדים מיוחדת וגיליתי כמה מהעובדים משתייכים לשנתונים דומים לשנתונים שלי. זה היה סרט די מיופייף למען האמת אבל פה המוסיקה והתיאטרליות של "קווין" והשחקנים עשו את העבודה.
וגם בר מצווה לאחיין שלי . בימים כתיקונם צמד המילים "בר מצווה" מספיק כדי להכניס אותי להתקף חרדה כי זה מתקרב גם אלינו וזה קצת מעמת אותנו עם מה שאנחנו. משפחה קטנה ודי חילונית  ושונאת טקסים שצריכה להרים טקס . היחידה שמוטרדת מזה זו אני כי טוליו ונן היו מוותרים על כל העניין ונוסעים לאנשהו. אה, גם אני שונאת טקסים ומודעת לציפיות מאתנו.
אחותי ובן זוגה דתיים ומשפחה גדולה וסופר מוכשרת עם ילדים שמנגנים בכלי נגינה שונים, אחד מהאחיינים שלי שולט בציור וגרפיקה ברמות מעוררות השתאות והוא בן 17  והם חיים ביישוב והצליחו להרים הפקה של מופע אומנותי של האחים וקטעי הקראה וגם אחיו של גיסי ומשפחתו עשו להם שיר חמוד (אנחנו הפארשים לא הכנו כלום). למעשה אחותי עשתה את הרוב והיא באמת אדם מוכשר ותקתקני ואני מעריצה אותה על זה.
ברור לי שבבר מצווה של נן זה יהיה אחרת. לא ברור לי עוד מה ואיך אבל אני חייבת להוביל את זה איכשהו. מרשה לעצמי עד אפריל להיות משותקת מחרדה ואחר כך נראה לאן זה יוביל.

חנוכה עדיין שם אותי במקום די טוב.יש אווירה חגיגית באוויר. עובדים פחות שעות ואני מאלה שאוהבות סופגניות ולביבות ובדרך להיראות אחת כזאת וגם מזג האוויר מתנהג בהתאם ומפנק בגשם ובאוויר הנקי שאחריו ובעיקר המון ירוק . 


6 תגובות:

  1. אתחיל מבר המצווה. אם לא בראש של נן, של טוליו ושלך: אז מי קבע שצריך? המשפחה המורחבת כבודה במקומה מונח, אבל אתם לא מכתיבים להם איך לחיות אז מהן הציפיות האלה שמלחיצות אותך? אנחנו שאלנו את בננו אםצהוא רוצה טקס והוא חשב על זה והחליט שכן,מצאנו לו מורה להפטרה וכל החווייה היתה חיובית מאד. אבל זו לא חובה. אחי לא רצה טקס והורי חילונים והם לקחו אותו לטיול בר מצווה באירופה.....ולא זרקו חשבון לאף אחד.....

    השבמחק
    תשובות
    1. הבעיה היא שאני באה ממשפחה דתית, מהצד של טוליו נן הוא נכד יחיד. המון ציפיות ותחושת מחויבות וגם חשש שנתחרט על כך אם לא נעשה.

      מחק
  2. אני שמחה בכל פוסט שלך, והפעם פעמיים כי טוב :)
    תתחדשי על הנעליים ועל השמלה. אחרי שתשבו ביחד ותחשבו מה חשוב לכם סביב בר המצווה, תגיעו למשהו שיתאים לכם ולא לאף אחד אחר. זוכרת בלוגרית מישרא שסיפרה על שנת בר מצווה שלמה שהם אירגנו לבן, משימות חודשיות, לפעמים עם הסבא סבתא, לפעמים עם המשפחה, לפעמים עם הקהילה. זה היה מעורר קנאה ברמות, אבל דרש משרה מלאה באירגון. כל אחד ומה שמתאים לו, וכמו שאמפי אמרה, מתאים לו, ולאוו דווקא לכל המשפחה.

    השבמחק
    תשובות
    1. זהו שאף אחד מאיתנו לא מסוגל להרים משימות טקסיות.ואני כן מאמינה שיש צורך בטקס מעבר מסוים.וכיף לי שהפוסטים שלי משמחים אותך. :)

      מחק
  3. איזה יופי שפרגנת לעצמך יום כיף בת"א. ובכלל, לקחת יום לבילוי איכותי עם עצמך :-)
    האמת היא שאני תמיד מרגישה מאותגרת בארגון בילוי כזה, כי אני לא מכירה הרבה חנויות ומקומות מומלצים לטייל בהם, ולא יודעת לאן לבחור ללכת... ומצד שני לפעמים אני מבולבלת משפע האפשרויות... בקיצור, צריכה לבקש המלצות מחברות ולעשות ריסרצ' באינטרנט...
    באמת שיר נפלא של סון ופראן, שאני מכירה היטב, והוא שיר אהוב עלי ועל אבי ואחותי הגדולה. יש להן עוד שיר שאנו מאוד אוהבים, "לילות לילך", להלן קישור ליוטיוב:
    https://www.youtube.com/watch?v=q3x63MpPHRw
    אין לי ילדים כך שאין לי ניסיון בהתמודדות עם שאלת בר המצווה וכהנה טקסים מייגעים שמשום מה החברה "מכריחה" לעשות, אבל מה שיפה זה שאנו כבר בעידן חופשי יותר ולא חייבים לעשות בדיוק את מה שמקובל היה לעשות בעבר. בחייאת, החיים גם ככה לא פשוטים, שיעזבו אותנו בשקט... :-) אבל ברור שזה מורכב כי יש כאן לא רק אותך אלא את הבן שלך ואת המשפחה המורחבת שכמיטב המסורת דוחפת את האף לעניינים של הפרט... בחיי, זו אחת מאינספור סיבות שאני מציינת נגד הבאת ילדים לעולם... זה מזמין את העולם להיכנס לך לקישקעס... אבל, אני מניחה שזה בסופו של דבר תלוי רק בנו ובגישה שאנו מחליטות לנקוט מול הסביבה...
    בכל מקרה, שיהיה בהצלחה ושתעשו רק מה שמתאים לכם!

    השבמחק
    תשובות
    1. מאד נהניתי מהתגובה שלך. לגבי תל אביב אני עושה מחקר ברשת ובטיים אאוט לגבי מקומות שאני אוהב וכך בונה לי סוג של מסלול. קצת חוזרת על עצמי, למען האמת. תודה על הקישור ל"לילות לילך" אכן נהדר. לגבי הדילמות החברתיות אני מודה שיש פה גם עניין של ריצוי שיש לי קושי מסוים איתו וגם רצון שזה כן ישקף את מי שאנחנו. ויתור על כל טקס נראה לי כרגע כמו שלילת מרכיב חיוני מהזהות של הילד. נשמע קצת מוגזם אולי אבל לא מצליחה להשתחרר מהספק הזה. לכן חשוב לי שזה טקס שנהיה שלמים איתו וזה בא לפני המקום של המשפחה והחברה.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...