על מחלות כאלה ואחרות וטעימה מחיי עקרת הבית

כן, קצת נעלמתי בשבועות האחרונים. השבוע לפחות הייתה לי סיבה ממש טובה. וירוס נכבד ביקר אותי וזה אומר שהוכרחתי להוריד הילוך וביליתי ארבעה ימים בבית. מתוכם יום אחד הייתי ממש מושבתת וסבלתי נורא מכאבי שרירים ובשאר הימים הייתי בעצימות נמוכה. הסימן הכי מובהק לכך שהייתי חולה היה חוסר תיאבון משונה ביותר. יום שלם התקיימתי על המון תה ואגס אחד.

זה לא היה רע, הייתי צריכה את הזמן בית הזה ומי שהכי הרוויח מכל העניין היה נן שקיבל אימא שקיבלה אותו עם ארוחת צהריים (אני חושדת שקצת נמאס לו בסוף אבל זה היה נחמד לזמנו).בסוף גם ממש רציתי לחזור לעבודה כי נמאס עלי הבית. חייבת לציין שלא התנתקתי לגמרי מהמייל של העבודה ושמחתי שכך כי החזרה הייתה פחות קשה , אם כי לקח לי בוקר ארוך לענות למיילים ולסדר עניינים.

עוד שבועיים טוליו נוסע לחו"ל מטעם העבודה (ושוב במאי) ואני מנסה לאלף את עצמי לזרום בתוך הסיטואציה ולא לתת לחרדות שלי להשתלט כפי שתמיד קורה ואז אני נמאסת על עצמי ועל סביבתי. לפחות את תרומתי לווירוס כבר תרמתי בתקווה שבכך זה יסתכם.

מסקנות מהשהות בבית:

את רוצה להיות מועילה אז את מוצאת את עצמך שוטפת כלים ומבשלת ובכלל לא נוחה רק כדי לא להרגיש חסרת תועלת. זה עצוב אבל איבדתי את היכולת לנוח ממש.

רדיו ברקע זה אחלה דבר כדי לא להרגיש בודדה מדי.

החלטתי  לעשות לנן טיול בר מצווה בלונדון. החו"ל הראשון שלי עם אמי שהיה נפלא ונן חולם על לונדון. המלכוד הוא שאני המארגנת ומתכננת וזה אומר אחריות די כבדה בפרט שפונקתי בטיולים הקודמים כי טוליו תכנן (והם כמובן היו בעיקר לטעמו אבל גם אני נהניתי). לא הצלחתי להסתיר את זה ממנו וכנראה שהוא יהיה שותף פעיל בתכנון. אבל אני צריכה להיות יסודית ולא להזניח.

וחוץ מזה יש לי שני גמד ענק על הראש. הילדה שבי מתה על המשחק הזה ובעיקר על הכנת החבילות אבל אני מודה שבתקופה הנוכחית זה טיפה מורכב יותר.

וחוץ מזה כתבתי שתי ביקורות ספרים בבלוג השני שלי. זה הופך לעבודה ומצד שני אני גאה על כל ביקורת ומרגישה שזה מפתח אצלי את השריר. 

ואי אפשר בלי תמונות...

ליד הספרייה במודיעין מסתובבות שתי הבחורות האלה. מסתבר ששמן יאורית מצרית. נן חשב שהן אווזים. יש להן קול די דומה אבל הן לא.

מה שמגניב זה שזרעתי מזמן זרעים כאלה ואחרים במרפסת ובלי לעשות כלום זה מה שקיבלתי.