נעלמת, יוצאת מהמסלול וחוזרת

קצת נעלמתי.

בשבועות האחרונים הייתי בשני מפגשים עם אחמד דני רמדאן הסופר הנפלא שכתב את "נדנדת חבלי הכביסה". ספר עוצמתי מאד שעוסק בלהטב"ים בסוריה. הוא גם אוהב אדם ומרתק כשלעצמו וזו הייתה חוויה חזקה שאני מרגישה שאין לי מספיק מילים כדי לכתוב אותה כמו שצריך. זה קורה לפעמים.

חוץ מזה  הצלחתי לחגוג חגיגה קטנה לטוליו ליום הולדתו. רק שלושתנו. גם קניתי לו בקבוק תרמי יפה והוא נהנה ממנו כך שהפעם ממש הצלחתי גם לשמח אותו וגם לא לכפות עליו חגיגות שלא כרצונו.

היה לי מפגש מעולה במועדון הקריאה על "היה היתה" של יעל נאמן. זה ספר שלכל אחת היה מה להגיד עליו. אני הייתי מרוצה מכך שהצלחתי להוביל דיון בקבוצה גדולה יחסית. היה נעים ויעיל וחברתי וקיבלתי הרבה פרגונים על זה. התוצאה היא ששוב יש לי חשק להנחות. נראה מתי זה יימאס עלי ואחפש מתנדבות.

קצת הותשתי ונשארתי קצת במרדף אחרי הזנב של עצמי והרצון להספיק דברים. טוליו עכשיו בחו"ל ונן ואני החלטנו שזה יהיה טוב כמו בפעם הקודמת. יש משהו כיפי בשבירת השגרה ומצד שני לא נשארה הרבה שגרה לשבור. מרגישה שהשבועות האחרונים היו הסטה רצינית מהמסלול.

רציתי גם ללכת להפגנה אבל הבנתי מהר מאד שזה יחסל אותי לגמרי אז הבטחתי לעצמי שלהפגנות הבאות אני אלך.

וחוץ מזה יש הרבה תותים בעץ שבגינת העבודה והם היו ארוחת בוקר מצוינת בשבילי.

שיהיה שבוע טוב.

כמה הרהורים של הזמן האחרון.

אנחנו כל הזמן מתעסקים באוכל וזה מתחיל להתיש אותי. אני מדמיינת את עצמי אוורירית ורוחנית וניזונה מתה צמחים וקצת סלט אבל בפועל מנוהלת ע"י אכילה ומשתגעת כשיש מגוון גדול של אוכל כי חייבת לטעום מהכול ולא יכלה לשאת החמצה.

גם כשאני לבד, אני חייבת את המתוק שלי ואת המלוח שלי ואת הפחמימה שלי ואני לא באמת מצליחה להבין מה זה אומר חייבת.

מאי יוני הם חודשים של טירוף. יש המון אירועים שוברי שגרה. כשהם מספיק רחוקים אני חושבת כמה כיף לצפות להם ובפועל זה התשה רק לחשוב על הגעה מאוחרת הביתה יום אחרי יום. טוליו בקרוב ייסע מטעם העבודה וזה אומר שאיאלץ להוריד הילוך וזה לא בהכרח דבר רע.

השורשים שלי התחילו לבצבץ. בדרך כלל אני ממש ממהרת להסתיר אותם בצבע כדי שלא יראו שאני מזדקנת או אולי כדי להסתיר את הזקנה ממני והפעם השתהיתי ורק כשטוליו ונן שמו לב לזה שלא צבעתי. ניסיתי לדמיין את עצמי נשארת לבנת שיער וחשבתי שזה יכול להיות ממש יפה אבל לא תואם לפרסונה שלי ולגיל האמיתי שלי. השיער שלי לא מסונכרן עם גיל 44 ולא בא לי שיראו אותי כקשישה.

סבתי הפסיקה לצבוע בסביבות גיל 44. אני נולדתי כשהייתה בת 44 וזה מטורף לחשוב שהייתי קיימת כשסבתי הייתה בגילי. אמי צובעת גם כיום בגיל 68 וזה נשמע לי משונה שהשיער שלי יהיה זקן יותר משלה.

וחוץ מזה התחלנו חוג בר מצווה. החוג כולל הורים ודווקא מעניין לי להקשיב למורה שמסתכל על התפילות שהכרתי בצורה אחרת ופתאום מה שהיה האוטומט הדתי שליווה את חיי כדתייה. אני עדיין לא משלה את עצמי שנן חווה את זה באותה צורה אבל הוא לא מתנגד וזה כבר הרבה בשבילי.

המרפסת נקייה וזה הזמן הזה בשנה שהשמיים ממש כחולים והאוויר נעים. ויש לי לואיזה חדשה בעציץ.

קיבלתי מתנה יפהפייה מסטודנטית ואתה פתק מרגש. הרגשתי את המחשבה הרבה שהשקיעה וההרגשה שכנראה שהיא הגיעה אלי ואני הגעתי אליה בזמן הנכון לשתינו . כיף לדעת שאת ממלאה תפקיד בחיי אנשים. 

 וזו דוגמה לשמיים  מהסוג שאני ממש אוהבת.