חמותי כבר
בקטגוריה של חולה סופנית. אתמול היא קראה לנו להיפרד, היום היא כבר מעורפלת הכרה. נפגשנו
עם אחות פליאטיבית שנתנה לנו הרבה מידע חשוב להמשך והיא נשארת זמינה (אני מלאת
התפעלות מנשים שבוחרות במקצוע כל כך קשה ואינטנסיבי רגשית והיא הייתה מצויינת).
אתמול
למעשה נפרדנו ממנה ואפילו הייתה מעין סעודה אחרונה. היא פנטזה בשבוע שעבר על כריך עם
נקניקיה (צמחונית) מהסוג שאכלה בצ'ילה והצלחנו בדרך לא דרך להשיג אבוקדו. והיא
אכלה את הכריך וביקשה גלידה. אכלה גם את הגלידה בתאווה גדולה. כולנו אכלנו איתה ואלה היו רגעי חסד מצחיקים עצובים.
ואז
שקעה.
דובר
על שבועות עכשיו מדברים על ימים. אבל היא הספיקה לסגור קצוות וגם להיפרד מנן ואני
כל כך שמחה שהספקנו. ממש פחדנו שלא נספיק.
ואז
בערב אחי מתקשר להודיע שהוא וזוגתו התארסו. אחי בן 48.
תערובת
מוזרה של חיים ושמחה ועצב ואני בטוחה שעוד הרבה מזה נכון לנו.
שמחה ועצב לעולם יהיו מהולים זה בזה. אלה באמת החיים, כפי שכתבת בכותרת. מזל טוב לאחיך - לא משנה בן כמה הוא, אם עכשיו הם החליטו שזה הזמן שלהם להתארס, מאחלת להם חיים מאושרים ואוהבים.
השבמחקעצוב עצוב על חמותך, וכל כך טוב שהצליחה להיפרד מכולם וגם לזלול להנאתה את מה שהיא אוהבת. כואב הלב והדמעות חונקות את הגרון בלי שאכיר אותה - רק מהכאב שעולה מהשורות שאת כתבת. מחבקת אותך מרחוק.
מחבקת אותך בחזרה. זה עצוב ובאמת אין הרבה מה להגיד.
מחקלגבי אחי ציינתי את הגיל שלו בעיקר כדי לציין את המסע הארוך שעבר עד לזוגיות וכמה טוב שיש לו זוגיות טובה עכשיו.
אם כבר מגיעים למצב הזה, להיות מסוגל ולהספיק לסגור קצוות ולהיפרד זו בפירוש ברכה. עדיין, כמובן, עצוב מאוד, ועדיין, כמו שכתבת, החיים נמשכים. הגלגל הזה לא מפסיק להסתובב.
השבמחקאלה ימים מאוד קשים, אבל בתערובת שהזכרת דווקא יש נחמה. בדיוק ככה זה, אלה החיים. מעורבבים.
השבמחקחיבוקים.
מזל שהספקתם להיפרד ממנה כמו שצריך וגם לממש את הרצונות שלה ברגעיה האחרונים.
השבמחקנשמע לא קל ואולי זה טוב שיש קצת רגעים של שמחה במצב כזה, קצת לאזן ולהקל
איזה יופי שהצליחה להפרד מכם, ואתם הצלחתם להפרד ממנה. אמיפיראטי כתבה נכון, שמחה ועצב, מוות וחיים לפעמים קיימים על אותו שיח, צמח וכך גם בחיים שלנו. מחד מזל טוב ומאידך הזדהות עם תחושות האבל.
השבמחק