נענית ספונטנית לחברה ללכת להופעה בזאפה של נורית גלרון. פעם ראשונה שלי בהופעה שכוללת ישיבה ליד שולחנות וריקוד בישיבה אבל הייתה שם מישהי שממש נהנתה שם והיה לי כיף להסתכל עליה.
קובעת עם מאמנת בחדר כושר ומיד אחרי שבנתה לי תכנית אימונים עושה את האימון הראשון.
אוכלת אבטיח עם גבינה בולגרית ונענע.
מתחילה ללכת בתכיפות לחדר הכושר כדי ליצור הרגל.
הולכת לאיבוד בתל אביב ומשנה באופן ספונטני את התכניות כך שיום תל אביב הפעם היה היכרות עם איזור שפחות הכרתי דרך הרגליים ובסוף פיתה עם כבד בשרונה מרקט אבל יצאתי מזה מסופקת ועייפה וגם עם צבע עור יפה מרוב החשיפה לשמש.
על הדרך קניתי בשוק הכרמל כיסוי חדש לנייד עם קיווי.
למדתי לבקש קפה קר עם קצף חלב והרבה קרח וזה נפלא גם מבחינת המרקם (יש לי בעיה עם קפה קר שלא במרקם של הפוך ומצאתי את הדרך הלא מכבידה מדי. למזלי הבריסטות זורמים איתי).
קובעת עם אימא שלי לארוחה לסושי, רק שתינו.
קובעת עם חברה לתערוכה של בצלאל.
קופה ראשית חזרה בפרקים ממש כיפיים.
כל זה לא תמיד מצליח ואני עדיין די עצובה/עצבנית על כל מיני דברים שנוגעים למציאות המשפחתית שלי ולענייני גבולות שלא תמיד מוצבים (אולי כי קשה להציב) וכמובן יש הרבה דאגה וצער.
אבל אני מנסה לזכור שהחיים זה לא רק זה.
מקווה שאצליח.
אבטיח, עם או בלי התוספות, הוא נחמת-קיץ מהמעלה הראשונה :)
השבמחקטוב שאת מנסה להתעודד, מאמינה שתצליחי, מאחלת ימים טובים ורגועים.
אני בנדנדה רגשית כרגע שאפילו אבטיח לא מצליח לעזור בה אבל אני מאמינה שנמצא כוחות ונמשיך.
מחקאני כל הזמן מנסה ללמוד ממך וגם ליישם איך לעודד את עצמי כשקשה, איך להתמקד בדברים הטובים, איך להתגבר בתקופות שדומה שפשוט אי אפשר או כמעט אי אפשר להתגבר. את ממש השראה עבורי. ואיזה כיף שגילית שאפשר לשתות "הפוך" קר.
השבמחקאני לא כל כך טובה בזה אבל אני מנסה להסתכל על רגעים קטנים בכל יום ואפילו ביום ממש קשה כמו היום שחווינו אתמול מצאתי כמה רגעי חסד ובעיקר אחדות משפחתית.
מחקוהפוך קר זה החיים.
נשמע לי פנטסטי. הדברים הקטנים, החסדים הקטנים הללו שאנחנו נתקלים בהם במפתיע. אני חושב ש"שמחה" במשמעות אושר היא אשליה, אבל שמחה שהיא תגובה אנושית של חיוך, הרגשה טובה בלב על מבט של ילד, או כיסוי לנייד עם ציור של קיווי - היש נפלא מזה, באמת?!
השבמחקהמילה אושר גדולה וכבדה ומחייבת מדי מעדיפה להימנע ממנה.
מחק