יום שלישי, 10 באפריל 2018

בין חופשים


אני עלולה להתרגל לקטע הזה של חופש רודף חופש. למען האמת חופשת פסח, מוצלחת ככל שתהיה כבר גרמה לי להתגעגע לעבודה ולקצת פעילות. השבוע וקצת האלה היו די והותר בשבילי.

בכל זאת היו הספקים יפים. שני טיולים. אחד עם חברים לכרמל. הרבה ירוק ופריחה וגם הרבה מטיילים אבל נחמדים. הילדים רצו קדימה. הם כבר משתדלים להתנתק מאתנו ככל האפשר וזה מתאים גם לנו כי אפשר לשוחח בצורה נורמלית בלי קטיעות והפרעות.

הטיול השני היה רק של שלושתנו. הוא היה ליער חולדה כלומר ממש קרוב אלינו והמטרה האמיתית שלו הייתה להגיע לשדה פרגים יפהפה שאחת מחברות הפייסבוק שלי התצלמה שם עם משפחתה כמה ימים קודם. לא מצאנו את השדה אבל אז טוליו העלה השערה הגיונית שהשדה נחרש ואכן ראינו שרידי פרגים לשדה המפואר. עדיין טבע עושה לי טוב במיוחד כשהוא עדיין ירוק.

חוץ מטיולים קראתי המון. ברצינות, שברתי שיאי קריאה ובטלה וזה היה מושלם. בין הספקיי: סווינג טיים של זיידי סמית' שהיה ככה ככה. הספר של אליסון פירסון "כמה קשה זה כבר יכול להיות" שכתבתי עליו בבלוג השני ושם הקריאה טלטלה אותי בין חרדה להזדהות וגן של התחלות חדשות  של אבי וקסמן שהיה יפהפה ועשה לי חשק לטפל בעציצים.
וקצת לפני החג קראתי ספר שעוסק במשפחה בלילה הסדר. בתוך הבטן של הדג/טלי כהן צדק וגם עליו כתבתי סקירה.


זרעתי פרגים ועוד צמח מטפס עם פרחים כחולים ששכחתי את שמו וגם ביקשתי מסבתי ייחורי גרניום. המרפסת שלה מופלאה בימים אלה ויש לה אוסף גרניומים מרשים. מתה על חוסר היומרה של הגרניומים.

וכך החופש הסתיים. נפרדנו מהשרקן שנן מכנה אותו "שמעון המסרק" (על שם אוזניו הבולטות ופרוותו הפרועה). ממש נהניתי מנוכחותו. טוליו קצת פחות. ועכשיו נן עצוב בגלל הפרידה.



חוץ מזה מגלה שטוליו מעורב בענייני בית הספר ברמה שהוא מיהר לתפוס את השוקו ברשימת הדברים שצריך להביא למכירות כיתה ו' וגם את השעה הרצויה לאסיפת הורים וזה בלי שאמרתי לו.הוא מעולה.
אז חזרתי לעבודה וכבר בשעות הראשונות היו המון פגישות וזה דווקא היה נחמד ועזר לי לחזור לעניינים. מה גם שגיליתי שהרבה מהעבודה נעשית אצלי בקלות ובצורה אוטומטית וזה גם קצת עצוב כי זה משעמם.
ולכן אני עושה בשבוע הבא הדרכה באנגלית. לאתגר את עצמי וגם כי ביקשו.

ומדריד מחכה לנו מעבר לפינה. למעשה זה טיול מז'אנר הטיולים בשביל נן כי היינו במדריד כמה פעמים אבל לראשונה אבלה חצי יום לבד וזה אומר שאגיע למוזיאון. עוד לא החלטתי איזה. בפראדו הייתי. מתלבטת בין מוזיאון סורויה (בארץ מכנים אותו סורולה אבל זו טעות) שטרם ביקרתי לריינה סופיה שהייתי ואהבתי.
וגם יומולדת. 43. מתחילה להרגיש את סימני הגיל ולמרוח מסיכות פנים בערב.


9 תגובות:

  1. באמת נשמע שהיה חופש מהנה אבל שהגיע הזמן לחזור לעבודה ולשגרה. וגם ככה מחכה סופ"ש ארוך בגלל יום העצמאות בשבוע הבא כך שאין הרבה עבודה ברצף לקטר עליה עדיין 😉
    כנראה פספסתי את העניין שהשרקן היה אצלכם רק למשמורת זמנית.....באמת קשה להיפרד.
    חיית מחמד זה משהו אדיר לבית, לילדים, וגם למבוגרים - אבל זה גם נטל, בכל פעם שחייבים לחזור הביתה להאכיל, או גם להוציא במקרה של כלב, שלא לדבר על נסיעות לחופשה - הצורך להביא בייבי סיטר חיות!
    איזה כיף שאתם טסים למדריד! מתה על העיר הזאת (ייצא לכם להיום שם ביום ראשון בשבוע? הכי כיף ברחובות שם בימי ראשון!). לצערי גם אני לא הייתי שם באף מוזיאון פרט לפראדו - שהיה מעולה וגם היווה בסיס מצוין לראות אחר כך בברצלונה את ה"מטעמים" שפיקאסו עשה על בסיס כמה יצירות שם.
    ושוב תודה על סקירות הספרים, אני רושמת לי כל ספר שאהבת.
    מזכירה לך להוסיף לכאן אופציה להירשם לקבל עדכונים במייל (אם לא ברור לך איך לעשות את זה טכנית תכתבי לי empiarti@gmail.com) ואנסה לשלוח לך הסבר.....

    השבמחק
    תשובות
    1. בגלל עניין הנטל והקושי של בן הזוג עם הלכלוך הנלווה לקחנו לתקופה מוגבלת כסוג של פשרה. מודה שהרגשתי הקלה שהחזרנו אותו בחתיכה אחת. מדריד נהדרת ותודה על התזכורת. סוף סוף טיפלתי בזה :)

      מחק
    2. אחלה, עשיתי מנוי
      יש מצב שאת מטמיעה דיסקוס לשדרג את התגובות?

      מחק
  2. לא הבנתי: מה קרה לשרקן?
    חזרה לעבודה אחרי חופש ארוך תמיד מלחיצה אותי. פתאום ההגנה של 'אין לי שום דבר דחוף למחר' מתפוגגת.
    התמונה היפה מזכירה לי שמאיר שלו, בגינת בר, מתאר איך תמיד יש חרקים בתוך הפרגים, ולכן נדמה שהפרגים זזים כל הזמן. משהו כזה.

    השבמחק
    תשובות
    1. השרקן מראש הגיע לתקופה מוגבלת והוחזר לפינת החי.
      וחגיגת החרקים בפרג ממש הקסימה אותי. יש מקומות בשדה שממש אפשר לשמוע זמזום חרקים ברקע וזה מתחבר לי נהדר.

      מחק
  3. את קוראת בקצב שאני יכולה רק לחלום עליו... ואת קוראת לעומק ואפילו כותבת סקירות, זו יכולת מופלאה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היו לי תקופות שממש התקשיתי להתרכז בקריאה וגם לכתוב על ספרים. כנראה זה בא בגלים, הדחף לכתוב. תודה על הפרגון :) והקצב הזה הוא קצב של חופשה מאווררת מאד מתכניות.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...