מחשבה על התנהגות דתית בעקבות הקורונה

 

אנחנו כמעט כבר שנה בקורונה ואני מוצאת מקבילות התנהגותיות בין חברות דתיות לקורונה.כמובן שכאן אנחנו מדברים על סמכויות מדעיות ולא סמכויות הלכתיות אבל גם הרבה למידה, ניסוי וטעיה והתבססות על תיאוריות שונות

יש את הגישה המיינסטרימית  שאומרת צריך להתנהג בצורה מסוימת, לשמור על ריחוק חברתי, לעטות מסכות ומי שיכול להתחסן שיתחסן וכמובן לציית להוראות כי יש בהם היגיון. אבל גם כאן כמו ההסתכלות על ההלכה יש פרשנויות שונות למושגים כמו התקהלות, איזה סוג מסיכה. יש מהדרין שלא יצאו מהבית ואם יצאו יעטו שתי מסכות ויש את הרפורמים/מסורתיים שימלאו חלק מההוראות אבל לא בהקפדה יתרה ויש את האפיקורסיים/מכחישי קורונה/אגואיסטים שהחיים הנורמליים שלהם חשובים יותר מאשר שמירה על חייהם של אחרים  שיגידו שהכול קונספירציה ולא ימלאו אחרי שום הנחיה. ויקוממו עליהם רבים שכן הם מעכבים את בוא המשיח שיגאל אותנו מהסיוט הזה.

ברור לי שזו הקבלה קצת מעצבנת ומקוממת אבל חשבתי על זה שאנחנו מתעצבנים על החרדים  שממשיכים כרגיל ומצפצפים על ההנחיות ומתנגדי החיסונים ומסרבים להכיל אותם כי הם מעכבים את בוא המשיח שלנו- הכחדת נגיף הקורונה וחזרה לשגרה נורמלית.

 והכעס הוא כעס דומה במיוחד כשמסתכלים על ציבור שלם ולא ברזולוציות של פרטים, שם אפשר למצוא יותר כבוד והתחשבות. גם הכעס שלנו הוא סוג של זעם קדוש.

כן, גם לי יש את הזעם הקדוש הזה אבל באופן מוזר אני מבינה משהו שלא הבנתי בעבר על התפיסה החרדית שאורח חייהם הוא זה שמחזיק את העולם וכל מי שמפריע להם בזה מעכב את הגאולה. הם בדיוק עושים את אותו הדבר כי הם לא מאמינים במדע.

*הם= החרדים שחושבים שקיום אורח חייהם חשוב יותר משמירה על חייהם של אנשים והם מוכנים להקריב את עצמם ואת סביבתם וגם אותנו על מזבח התפיסה הזאת. יש גם חרדים שחושבים אחרת ולא עליהם אני מדברת.

#שבוע 8

 

כנראה שדילגתי על שבוע, לא משנה...

בשבועיים האחרונים אני עובדת מהבית. רוב הצוות מגיע לעבודה אבל במקרה שלי לא היה צורך. הייתה הרבה עבודה, הרבה פגישות וגם הדרכות לכיתות ובנוסף טוליו הכניס את עצמו לבידוד בגלל מצב גבולי מה שאומר שבנוסף לעבודה הייתי צריכה לדאוג לאוכל ולמפלס הכלים (בדרך כלל זה טוליו) עמדתי במשימה אבל הספה שלנו שוברת גב.בסוף הוא יצא שלילי בבדיקה ובגלל הספק הוא יצא. זה היה עיתוי מתסכל במיוחד בגלל שאביו בשיקום אבל עברנו את זה ויצאנו בשלום.

גיליתי שאמילי בפריז זו סדרה ממש טובה לקיפול כביסה ולפנטז על פריז ובעיקר עזרה לי להימנע מחדשות וחסכה לי להתעצבן כל פעם מחדש ממופעי טמטום בלתי פוסקים.

לנן ולי הייתה שיחה טובה על יעדים בחו"ל והיה נחמד לפנטז שניסע יחד לפריז. אולי יקרה יום אחד אחרי שהעולם יתאפס על עצמו. בינתיים נחמד לי להישאר עם הדימוי הצבעוני והכיפי של פריז בלי הצדדים הפחות נחמדים של הבנה של 20 אחוז מהשפה וצפיפות בלתי נגמרת של תיירים.

בסופ"ש ניצלתי את זה שאני גרה ממש ליד שמורת טבע וטיילתי לבד עם המוסיקה והיה לי מעולה. חוץ מהיובש שעושה שמות בעור שלי מזג האוויר ממש כיפי.

כמו כן הספקתי לקרוא שני ספרים. ספר אחד "ברית עולם" של טיארי ג'ונס הוא ספר למועדון קריאה שהיה כל כך קריא שחיסלתי אותו בכמה שעות על הספה על זוג שחורים בארה"ב. היא נולדה למעמד הביניים והוא ממעמד נמוך מלואיזיאנה שרוצה להתקדם בחיים. הם נחשבים סיפור הצלחה ואז הוא מואשם בפשע שלא ביצע. היופי של הספר שהוא מצליח לעבור מהאישי לחברתי ולתאר מציאות מסוימת בלי להתלהם ולצאת מטיפני. הספר השני היה "בקרוב תתחילו להזיע" מאת שירה רייז משולם ובגללו לא ישנתי הרבה הלילה. הוא היה כתוב כל כך טוב שקצת הפתיע אותי לדעת שזה ספר ביכורים. הגיבורה של הספר היא  טיפוס דעתן בלי מחסומים שטובה בלקרוא אנשים ולייצר מהומות בכל מקום. תל אביבית בנשמתה שעוברת למושב בורגני כדי לנקום את נקמת חברה הטוב שהיה תושב המקום. הספר מצליח להיות קליל ולגעת בנושאים חשובים. אני קצת חוזרת על עצמי אבל לפחות לתקופה זו אלה שני מדדים חשובים ספר קליל אבל לא כזה שארגיש שבזבזתי עליו זמן.

שבירה יפה של מחסום קריאה.

קצת הלחיצה אותי המחשבה שנבלה כחודש כל היום יחד כשהכול מתערבב בית עבודה לימודים אבל עכשיו נראה לי שיש לזה הרבה יתרונות כשבראשם יקיצה טבעית, גמישות ויכולת לראות שקיעות ולקפוץ לירקן לקנות תותים וגם לטייל בטבע.

עוד לא התחסנתי. כולם סביבי מאד לחוצים להתחסן (אני מדברת על הצעירים. רוב המבוגרים במשפחתנו התחסנו) ואני כצעד סמלי הצטרפתי לקבוצת פייסבוק שמעבירה מידע על מקומות עם עודפי חיסונים. בינתיים לא הייתה שום הודעה מהקופה שלי אבל מצד שני אני לא בסכנה ויכולה לחכות.

בטיול שלי היום מצאתי פינה מושלמת עם ספסל גולמי. קצת חבויה מהשביל הראשי. בתכנית להגיע אליה עם ספר ולקרוא קצת. זה אולי מוזר אבל  אף פעם לא ניסיתי לקרוא בטבע.

 

והנה קצת תמונות.

זה ג'וני עציץ הבית. יש לו תספורת לא סימטרית או הגיונית אבל כיף לי שהוא מחייך אלי מהפינה

וזה הספסל המושלם שמצאתי בטיול שלי

הכלניות חזרו