יום רביעי, 27 ביוני 2018

סוף פרק


אני שונאת פרידות
תמיד יש לי את תחושת האפסות הזאת של האדם מול הסוף וכשיש תחושת אפסות יש גם קלישאות ששוטפות אותנו וגם סוג של תקווה שזה לא באמת סוף רק קצת, בטח שיישמר קשר אבל זה מתרופף עד היעלמות.
ויוני מזמן לי הרבה סופים של תקופות ופרידות. רצה הגורל ושתי סמי בוסיות לשעבר וגם הבוסית הנוכחית שלי פורשות באותו זמן והייתי נוכחת בטקס הפרידה שלהן זה היה צפוי וזה הכניס אותי להמון מתח וגם קצת ציפייה כי התחלות חדשות וזה.
ואז נן שלי מסיים את בית הספר היסודי. דרך שהייתה מורכבת ומסובכת לכולנו ובעיקר לנן למרות שהייתה מלאה כוונות טובות. נן לא רצה להופיע במסיבת הסיום*. אני התעצבנתי ובסוף בלי קשר אלי (זה מה שיפה) הוא הסכים להשתתף בהנחיה. הערכתי מאד את זה שהמחנכת שלו לא כפתה עליו כלום. הייתה הצגה יפה והרבה ברכות והילדים הפתיעו מאד ביכולת המשחק שלהם (כולל ילדים שנראו לי על פניו מופנמים ) ונן היה רהוט ודיבר ברור. בחלק האחרון הוא נכנס בטעות לפני הזמן והתחיל לדבר ואז הוחזר אחורה. טוליו ואני לא נשמנו וחששנו שהוא ייקח את זה קשה אבל הוא התגבר ועלה שוב ועשה את זה יפה (יכלו להעביר את זה אבל המורה חיפשה אותו כדי שיעלה והוא עלה). אח"כ כשהחמאתי לאחד ההורים על המשחק של בנו הוא שם לב רק לכך שנפל בדרך לבמה. אנחנו לא שמנו לב בכלל. עוד שיעור קטן בהורות.
לא הצלחתי להיפרד באופן נורמלי מהצוות החינוכי. דווקא כי זו פרידה סופית. אפילו לא קניתי למחנכת מתנה (אני כל שנה קונה) אולי כי יש לי קושי לשים נקודה בסוף. אבל הודיתי לה בוואטסאפ.
ואחרי שחזרנו נן שכאמור היה טעון מאד כלפי בית הספר אמר לי: "אני חושב שגם אתגעגע לבית הספר" ואפילו למחנכת היו צדדים טובים".
הילד שלי מתבגר. אני מזכירה את זה לעצמי במיוחד השנה וההתבגרות זה לא רק סערת הורמונים אלא גם פרספקטיבה והבנה ואני גאה בו מאד.
כל פרידה היא התחלה חדשה ולכולנו צפויה שנה של התחלה של פרק חדש בחיים שבטח יהיו בו גם קושי וגם סיפוק . מאבקים והשלמות. ואני עצובה ונפרדת אבל גם סקרנית מאד מה צופנת לנו שנה זו.

*משיחה עם אימא שלי הבנתי שגם אני הייתי בול אותו הדבר.ואכן לא זוכרת כלום ממסיבת הסיום של כיתה ח' וכנראה שיש סיבה לכך.




6 תגובות:

  1. את יכולה להיות מאד גאה בנן על הדרך שבה סיים תקופה לא פשוטה בכלל בחייו, ועל הדרך שבה הוא מתבגר לו....תחת אהבתכם והנחייתכם והשגחתכם. כל כך מרכב להיות הורים ואין ספרי הפעלה....כל משפחה והדינמיקה שלה, ואני חושבת בצער על אותו ילד שמעד או נפל על הבמה וזה הדבר היחיד שאבא שלו ראה לנכון לציין...........מזכיר לי את אבא שלי, ששם לב רק למה שלא בסדר, רק מה שחסר, ולא תמיד מצליח להעריך את הטוב ואת היש.
    ילדים כאלה גדלים עם הרגשה שהם לא מספיק. לא מספיק טובים, מוצלחים, מושלמים....ולא משנה מה הם ישיגו בחיים, התחושה הזאת תמיד תלווה אותם. ונשמע לי שאתם נותנים לנן חוויה אחרת. ומאחלת לו ולכם שבית הספר הבא ישכיל לראות את כל הטוב והמיוחד שבו, ויכיל את מה שפחות סטנדרטי ו"מוצלח". כי ילד שמאמינים בו וסומכים עליו, מאמין בעצמו וסומך על עצמו ומגיע למה שהוא רוצה. טוב, חפרתי.
    פרידות, כמו אלה שחווית בעבודה, הן חלק קשה אבל בלתי נפרד מהחיים. אנחנו רוצים מאד לשמור על קשר עם מי שממשיך הלאה מחוץ למסלול שלנו אבל באמת זה לא כל כך מתאפשר, אלא אם מתאמצים ממש. מאחלת לך שתשמרי על קשר רק עם מי שבאמת חשוב לך שיהיה חלק מחייך, גם אם זה רק טלפון או טקסט בשוטף ופגישה לעיתים רחוקות........

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שהאב אמר לבנו גם מילים טובות אבל החרדה שלנו מהכישלון של הילד גורמת לנו לפעמים להתמקד במה שלא עובד וזו אכן טעות שאני מנסה להמנע ממנה. אנחנו לומדים להיות הורים לנער ומקווים שנצליח לאזן בין ההגנה וההשקייה לשחרור וצמיחה. ופרידות מאנשים משמעותיים בחיי זה קשה אבל משהו מהאנשים שאני נפרדת מהם יישאר איתי גם אחר כך.

      מחק
  2. יש כאן פוסט עם שיעור מאוד חשוב בהורות, ובעיקר בלשחרר: הילד יעשה בסוף את הדבר הנכון לו, והנה נן הנחה, ואפילו עשה שגיאה קטנה בתיזמון אבל תיקן בלי עזרתכם בכלל. אולי הדבר הקשה ביותר בהורות, לדעת מתי להתערב ומתי לתת לילד את המרחב לשגות בעצמו, קצת לתעות, לטעות, לחזור לדרך, ותוך כדי כך לגדול.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני רוצה להרגיש את האמון החזק בילד שידע לבחור את מה שנכון וטוב לו. לא תמיד מצליחה בזה אבל מקווה שבעתיד לא אתחרפן מכל אקט של מרדנות וגם אקבל את זה שהוא גם יטעה (וגם אנחנו) כנתון וכמשהו שילמד לעתיד.

      מחק
  3. הפרידות האלה הן מרירות-מתוקות: גם משמחות, וגם מעציבות. אלה החיים. והנה גם נן כבר ער לזה, כשהוא רואה גם את הצדדים הטובים שהיו בבית הספר ובמחנכת. גדיים נעשו תיישים :)

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת שזו אחת הפרידות המשמעותית שחווה עד כה בחייו. וזה משמח שהוא לומד לראות את דהברים ראיית עומק ולא שחור לבן.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...