יום רביעי, 6 ביוני 2018

פוסט יום חמישי






השבוע פרגנתי לעצמי יום שוטטות בתל אביב. היה כיף להיות עם עצמי אבל קצת התבאסתי שלא קבעתי מראש עם חברתי החיפאית שאני ממש מתגעגעת אליה. זה התחיל בתספורת ממש מוצלחת אצל ספרית שראיתי עליה ביקורות טובות. נראה שאאמץ אותה. גם ככה אני מסתפרת פעם בכמה חודשים.
קניתי סימניות מעולות ויוקרתיות במקום הטישו וכרטיסי הרכבת. יש לי אוסף מפואר ביותר של סימניות ויום אחד אצלם אותו. קניתי את הסימניה בחנות היפנית היפהפייה ליד כיכר רבין. יש שם המון דברים מיוחדים ומאד קשה לי לא לקנות שם את כל החנות. . אגב אחלה ספר לרכבת. קליל במידה ושנון במידה.


כל העיר לבשה דגלי גאווה וזה היה כיפי וחגיגי לראות. 



ראיתי גם את ההתחלה של דוכני שבוע הספר. לא סגורה שאלך השנה. לאחרונה הגזמתי בקניית הספרים ולמרות שהבטחתי לחבורת שבוע הספר שאגיע זה לא יסתדר עם תקופה מאד עמוסה בעבודה וקולגה בחופשת עיד אל פיטר.

העצים בתל אביב מטורפים ונראים כמו משהו שמישהו חזק במיוחד סרג.

השבוע היה לי בולמוס קריאה: קראתי את "הלב של גברת קליין" שהתחיל מעיק ממש. אישה עסוקה שחוטפת התקף לב ולא קולטת שזה התקף לב. אח"כ משפחתה לא יודעת לתת לה את התמיכה שהיא צריכה אז היא בורחת מהבית וחיה בגפה תקופה ממש ארוכה בלי שמשפחתה תדע. קצת מופרך הייתי אומרת אבל הספר בסוף שיפר את ההרגשה.

טוליו בתקופה סופר עמוסה בעבודה ומביא עבודה הביתה. בהתחלה ממש שנאתי את זה אבל יש בי חלק שהשלים עם זה ואפילו גאה בו שהוא משקיע כל כך הרבה מעצמו. הוא למעשה בונה לו נישה חדשה  בעבודה וזה דורש לא מעט אבל זה מובן. אני שמחה שיש לי את הכוחות להכיל את זה.

נן כבר מרגיש בחופש וקורא מתחת לשולחן בשיעורים ועדיין מעצבן אותי שאין תכניות קונקרטיות לחופש.
גיליתי שיש לי ממש מעט ימי חופש בעבודה וזה גם כן מעצבן אותי וגורם לי לקנא במורות (החלק היחיד בשנה בו אני מקנאה במורות).

הציעו לי להתראיין לתכנית בגלי צה"ל על מצב הספריות והסתבר שאני לא מתאימה כי אני כבר מזמן לא ספרנית בספרייה ציבורית. מה שכן גיליתי שאני כבר  18 שנה במקצוע. זה מטורף לחשוב על זה. אם כי אני שיניתי מספר פעמים תפקידים ויש גיוון רב ועדיין זה ותק ותק.

חגגנו בקטנה יום הולדת לאבא שהוא בעלה של אמי והגבר שגידל אותי. החגיגה הסתכמה בעוגה יפה של רולדין וכרגיל אין לי מושג מה לקנות לו מתנה.


כן, אני יודעת זה רביעי בערב מבחינתי זה כבר חמישי :)



6 תגובות:

  1. אני אוהבת כשאת מספרת שאת נוסעת לתל אביב (עם או בלי חברות) ונהנית ממנה. פיתחתי ממש דחייה מתל אביב בשנים האחרונות והפוסטים שלך גורמים לי לחשוב פעמיים...
    סימניות? איזה יופי. לי יש כאן המון סימניות שקיבלתי מסטימצקי ואמזון, כך שאני משתמשת בהן, ויש גם סימניה אחת שהיא בעצם גומייה שנכרכת סביב הספר ויש לה "אצבע" מגומי שאני יכולה למקם אותה בדיוק על השורה שבה הפסקתי. בה אני משתמשת בעיקר לספרים שאני מקריאה לנכדים. נשמותק במיוחד אוהב להקפיד לשאול "איפה עצרנו?" ולהניח את הסימניה באופן מדויק.
    הוספתי את "חשומה" לרשימה.....והיא (הרשימה) הולכת ומתארכת. גם אני לא יודעת אם אלך לשבוע הספר או אפילו לחנות ספרים....בין היתר כי הורי מביאים איתם (כשיגיעו) קינדל שהם לא משתמשים בו, וחשבתי לנסות לעבור לקריאה אלקטרונית.....נראה אם זה יעבוד.
    התמונה של העץ ריגשה אותי מאד. באמת יש כמה עצים מדהימים כאלה בתל אביב......
    משום מה התיאורים של טוליו מביא עבודה הביתה החזירו אותי לתקופות שבהן אני הבאתי עבודה הביתה....ושהיא רדפה אחרי הביתה. וגם אני בהתחלה הייתי גאה והאמת כל הסביבה שלי היתה גאה בי, שאני כזאת מוצלחת, ושכל כך זקוקים למומחיות שלי....ואז זה התחיל יותר ויותר לשחוק אותי, ולא היתה הפרדה בין העבודה לבין שאר החיים - העבודה תפסה אותי והעמיסה עלי בכל מקום - בערב, בשבת, בחופשות.....מאחלת שזה לא הכיוון של טוליו!
    18 שנה ספרנית? יפה לך! ברור שיש גיוון ותפקידים שונים, אבל זה אחד המקצועות המיוחדים בעיני....
    מתנות לגבר....מה עם חגורה יפה? הוא הולך עם חגורות?

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מניחה שהיחס כלפי תל אביב מושפע מההקשר. אני מגיעה אליה רק לכיף ולכן האסוציאציה שלי חיובית.
      כספרנית אני מרגישה שאני כבר מחפשת האתגר הבא בתפקידים אחרים או במקום אחר. זה מקצוע נפלא אבל התגמול די עלוב ואני מתחילה לפקוח עיניים ולבחון אפשרויות. לגבי חגורות זה תחום שאני ממש גרועה בו. בסוף זה יהיה כנראה עניבה כמו תמיד.

      מחק
  2. עצים כמו סריגה של מישהו ממש חזק :)
    ויש משהו מאוד עוצמתי בותק שלך בעבודה. משהו שכרוך בניסיון, בידע המצטבר, במה שבונה מומחה.

    השבמחק
    תשובות
    1. בשנים האחרונות אני מגלה כמה אני שווה ומשמעותית וחווה את הפער בין זה לבין המשכורת. מתחילה לחשוב לאן להתפתח.

      מחק
  3. תמונת העץ מרתקת. אפשר לראות שם כל מיני דברים - זה כמו להסתכל על עננים.

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...