יום שלישי, 12 ביוני 2018

האם אני מגדירה את עצמי אופטימית?



שתי המלצריות החמודות בקפה הקבוע שלי שאלו אותי את השאלה הזאת ככה משום מקום. מסתבר שגם לנשים צעירות ויפות יש דאגות וחרדות ואני נזכרתי איפה הייתי כשהייתי בת עשרים פלוס פוסעת על קרקע בלתי יציבה.
אמרתי להם שאופטימיות היא מרכיב מסוים בחיים שלי שלמדתי לאמץ אבל הוא לא המרכיב היחיד. חרדות מהלא ידוע יש, פחד שהחיים יתהפכו בגלל אסון לא צפוי יש, פחד לעשות שינויים יש אבל אולי ההבדל הוא שבגיל ארבעים ושלוש אני כבר יודעת שאני אוכל להתמודד עם זה. אני חושבת שהאופטימיות שלי באה לידי ביטוי בכך שאני מרשה לעצמי גם ליהנות מההווה. לא תמיד, גם לי יש תקופות שהיא נעלמת אבל היא חוזרת ולפעמים יש תחושה נדירה של שלווה וביטחון שגם מה שלא מסתדר עכשיו יסתדר.
שתי המלצריות המקסימות שימחו אותי  בכך שהן פתחו אצלי את ערוץ החשיבה הזה.




אין תגובות:

פרסום תגובה

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...