יום ראשון, 29 ביולי 2018

התנצלויות

תבינו, בלוג חדש גורם לי להרגיש התפרצות של מרץ ושל רעיונות ופתאום יש לי המון מה להגיד בנושא של הבלוג והמון רעיונות שיפור ויזואליים (והוא לגמרי צריך את זה) בקיצור נולד תינוק קטן וצרחן שמעסיק את אימא יותר מדי זמן. ולכן פוסטשישי המובטח לא פורסם אלא פוסט ראשון.

זה כיף לכתוב בלוג בשמי האמיתי (וגם קצת מפחיד) וזה כיף להרגיש שיש לי המון מה להגיד בנושא שהוא ההתמחות המקצועית שלי.

אבל אבל ושוב אבל, זו לא הפינה הנוחה שלי. פתאום אני עובדת עם טיוטות. פתאום אני מוחקתכותבת ופתאום אני קולטת שצריך לקצץ כי הפוסט ארוך מדי ובדיוק כשאני ב"זון" של הכתיבה ילד רטנן טוען שהקלדה שלי מפריעה לו לישון.

כן, צריכה חדר משלי ורצוי עם מנעול.
אבל עד אז...

פוסט שני בבלוג המושקע ועוד פוסטים ורעיונות לפוסטים מתחממים בקנה ומחכים לשעתם אבל זמן שקט לכל זה אין.

ואף על פי כן נוע תנוע. האח הגדול הביישן שפה והאח הקטן והחשפן.





8 תגובות:

  1. אהבתי את השורה האחרונה: שני בלוגים, שני אחים, אחד ביישן, אחד חשפן.
    ובהחלט, שתנוע :)

    השבמחק
  2. תתחדשי! הפוסט שם מקסים (לא מצאתי איך מגיבים שם... :O )
    גם אני ככה עם פול אוסטר. נראה שהחזקתי איתו מעמד יותר ממך, אבל פתאום הכתה בי ההכרה שהוא בעצם כותב את אותו הספר כל הזמן... ובכל זאת הספרים הראשונים שלו עדיין טובים.
    בהצלחה פה ושם. את מעוררת השראה. אצלי הרשומות בבלוג הולכות ופוחתות :)

    השבמחק
    תשובות
    1. ראיתי שאפשרויות ההגבה בסלונה הן בדרך כלל דרך פייסבוק או רשת חברתית אחרת. זה אכן סוג של חסרון של הפלטפורמה.ותודה על התגובה המקסימה :)

      מחק
  3. ההתעסקות שלך עם הבלוג החדש מובנת ומתקבלת באהבה. מצד שני הפלטפורמה שם...איך לומר? מעצבנת. קצת כמו "קפה דה מארקר" גם "סלונה" רועשת ומקושקשת ואי אפשר להגיב בלי להזדהות לפייסבוק (למרות שאפשר להגיב בלי שזה יופיע בפייסבוק)....בקיצור - לי זה לא נוח.
    האם קיבלת את התגובה שלי שם על הפוסט הקודם?

    השבמחק
    תשובות
    1. שמתי לב שיש הרבה רעש בפלטפורמה הזאת. בחרתי בה כי יש בה מרכיב קהילתי וכי רציתי משהו שמאפשר התחברות לפרסונה הפייסבוקית שלי בלי להסגיר את שאר הבלוגים. בכל מקרה לא יפריע לי אם תגיבי פה על שם.

      מחק
  4. טוב, היום לא הצלחתי להגיב שם בכלל. מצטערת שאני יוצאת קוטרית היום.
    רוצה רק לומר שגם לי יש כמה חורים בהשכלה ולאט לאט ובזהירות אני מגיעה לאותם ספרים שרק שמעתי עליהם אבל מעולם לא קראתי. אחד מהם אגב היה "אל תגע בזמיר" או "להרוג זמיר" וזה רק בזכותה של עדה.............ואהבתי אותו כל כל!

    השבמחק
    תשובות
    1. יש לך על מה להיות קוטרית. מעצבן נורא עניין התגובות שם (וגם להעלות תמונה זה סיוט). את "אל תיגע בזמיר" קראתי לפני שנים. כנראה זה כן היה בתכנית הלימודים ולמרות עובדה זו אהבתי את הספר.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...