יום שבת, 6 באוקטובר 2018

צעדים

אם יש דבר שלמדתי משנות כתיבה בבלוגים זה שיש תקופות בהן כותבים פחות או לא כותבים בכלל גם אם רוצים להתחייב לרצף ולכתיבה אחת לשבוע. למרות שהייתי רוצה. במקרה הזה צוקרברג משך אותי אליו והתחלתי בפרויקט 100 ימים של אושר אבל שם. יש משהו בכתיבה בפייסבוק שאין פה וזה בעיקר קהל ולייקים וצומי. מה לעשות שהבלוג הזה עוד לא שם (מקווה שיהיה). הרגשתי שאני באמת יותר מאושרת בעקבות הפרויקט כי הוא מכריח אותי להתבונן במה שחיובי לאותו יום וגם לעשות דברים שגורמים לי הנאה. חוץ מזה אני מקבלת משובים בעל פה ובתגובות על ההנאה מהפרויקט וזה כיף לגרום הנאה לאנשים.
אחד הדברים שלמדתי לאחרונה זה שמה שלא אעשה לא כולם יאהבו את מה שאני עושה. היה לי מפגש מעולה במועדון הקריאה. שיחה קולחת, פתיחות, תובנות על הספר, הכול היה שם אבל שמעתי מחברה שלא הייתה שהיא שמעה ממישהי שהיה דיון רדוד. הצלחתי לא להיפגע ולהגיד לה שלא כך חוויתי את זה אבל אני לא מתווכחת עם תחושה של אדם אחר. אפילו לא רציתי לדעת מיהי זו שאמרה כך. השיחה הובילה לכך שהיא רצתה להתפצל ולפתוח קבוצה אחרת של המועדון ואני לא רק שזרמתי אלא גם אמרתי שאם יהיה ספר שיעניין אותי אשמח להשתתף. סיימנו את השיחה כידידות. אני שלמה עם הניהול שלי, עשיתי ואני עושה הכי טוב שאני יכולה ואם למישהי לא מתאים והיא רוצה משהו שיתאים לה יותר זה אחלה לגמרי. אני לא אגיד שלא צבט לי כי אני לא מושלמת אבל הצלחתי לנתק את הצביטה הזאת מהשיחה . אבל מה שלא היה שם זה הלקאה עצמית ופה הרגשתי את הדרך שעברתי עם עצמי.
עוד קטע היה עם השכנים שלנו. יש לנו שכנים שמאד אוהבים לחגוג. יש להם גינה ויש להם שם שיעורי סלסה פעמיים בשבוע. הם אמנם מסיימים בשעות מותרות אבל יושבים לדבר אחרי השיעור וחדר השינה שלנו ממש מעל הגינה שלהם. סבלתי בשקט למען יחסי השכנים עד שמשפט אקראי שאמרה לי המטפלת בפרחי בך הכה בי, למה שלא תגידי להם? כתבתי בוואטסאפ לשכן והסברתי לו שאנחנו בימים האחרונים לא ישנים, ושנשמח אם נמצא פתרון שיאפשר להם ליהנות מהגינה ולנו לישון(זה היה אחרי שנן היה עצבני ועייף מאד וטוליו ישן שעתיים בלילה). השכן התנצל והבטיח שיטפל בזה ולילה אח"כ היה שקט. אני כל כך שמחה שלא הלכנו לעצבים ולאיומים ולמשטרה אלא שיחה פשוטה תוך אמון בכך שהם לא רוצים את רעתנו. אני חושבת כמה האמון הזה חסר לפעמים ביחסים בין אנשים וכמה הפתרון יכול להיות פשוט.
אתמול ישנתי טוב והיום פתחתי בהליכה של שעה שהייתה מהנה למרות שהייתי לבד. בדרך כלל אני הולכת עם פרטנרי/ות.
ומתחילים להרגיש את הסתיו.




6 תגובות:

  1. ראיתי את הפרויקט שלך שם, בפייסבוק. אני יודעת ששם יותר מהיר, זמין ונוח, ובגדול בעד שתכתבי איפה שנוח לך.
    התובנות שלך כאן מאוד מנחמות. במיוחד השנייה, עם השכנים. כי בעניין הראשונה אני קצת תוהה מדוע היה חשוב לחברה לספר לך. מצד שני, אולי זה מה שחברות נאמנות צריכות לעשות.
    ואם כבר מדברים על נחמות: השורה האחרונה של הפוסט, מאוד. ובערב כבר ממש אוויר נעים.

    השבמחק
    תשובות
    1. זו חברה שיש לה נטייה לחנך את כל העולם ולומר את דעתה על כל דבר. יש לה גם תכונות שמשאירות אותה חברה שלי אבל את התכונות האלה אני פשוט מקבלת כנתון אישיותי ולכן זה לא משהו שאני מנסה לשנות. כשיש לי אותה במינון יתר.

      מחק
  2. כתבתי תגובה שלמה ואז לחצתי "התנתק" בטעות במקום "פרסם". ובאמת אני שואלת את עצמי למה כפתור ה"התנתק" מופיע בצמוד לתגובה, ואילו "פרסם" מופיעה יותר למטה?????🤔
    בכל מקרה אנסה לשחזר את התגובה שלי 🙃
    אני פחות מתחברת לפייסבוק....משום מה. אבל כיף שמצאת לך שם פלטפורמה מחבקת.
    השיחה עם השכן היתה בהחלט הצעד הנכון, וכמה טוב שאפשר בשיחה נעימה וישירה לפתור דברים בלי להסלים אותם.
    אבל הקטע של מועדון הקריאה דווקא קומם אותי. כל ה"מאחורי הגב" הזה, ההיא אמרה להיא וההיא סיפרה לך....למה ככה? לא יפה. יפה שלא נעלבת ויפה איך שהגבת אבל אולי דווקא להעלות את זה במפגש הבא ולומר - שמעתי ש.... והייתי שמחה לדבר על זה. לא מצא חן בעיני כל ההתנהלות.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מתעבת את הקטעים של המאחורי הגב אבל אני מכירה אותה מספיק לדעת שהיא כיוונה דברים לאג'נדה שלה. חוץ מזה יכול להיות שמישהי באמת חשבה שהדיון רדוד וזכותה לחשוב כך. חלק מהעניין במועדון הוא שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ויכול להיות שחלק לא יתחברו לסגנון ואולי יקטרו על זה. המועדון קיים כמעט 5 שנים ותמיד מגיעות הרבה וגם רוצות להצטרף עוד וזה אומר שאני כנראה עושה משהו טוב. היו מפגשים טובים יותר וטובים פחות אבל חלק מקיום המועדון זה למעט להתעסק בקקה גם אם מנסים לגור אותי לשם.

      מחק
  3. תמיד סיקרנו אותי הפרוייקטים הללו, מאה ימים של אושר. אני זוכרת גם פרוייקטים דומים בישראבלוג. אולי הם באמת מתאימים יותר לפייסבוק, בסגנון רשימה ופחות רשומה. ואשר לשני הקונפליקטים שתיארת: הרחגשתי את הרוח הסתיוית, המנחמת גם בהם. באמת שנמאס מהקיץ, מהחום ומחמימות המוח.

    השבמחק
    תשובות
    1. היו פרויקטים ולמעשה גם השתתפתי בהם. היתרון של פייסבוק זה שהוא מזכיר לי פוסטים ישנים וזה נחמד להיזכר בדברים חיוביים.
      ולגבי הקונפליקטים אני רואה אותם יותר כסיטואציות שאם לא מגיבים אליהם נכון הן יכולות להפוך לקונפליקט. אני מרגישה לפעמים כמו חבלנית שמנטרלת פצצות. חלק מהדרך שלי היא קודם להקשיב ואז לחשוב איך להגיב ואז להגיב כי המטרה כשבאים אליך עם טענה מרגיזה היא לא תמיד ברורה בהתחלה. וכשהבנתי מה היא רוצה הבנתי גם שזה לא בא על חשבוני בשום צורה . בהתחלה שאלתי אותה שאלות קונקרטיות כדי להבין מה מפריע לה ואז עניתי מה אני יכולה לעשות או לא יכולה לעשות. ואז היא כבר הרגישה שנכון יהיה להגיד ישירות מה היא רוצה. ולגבי השכן אני מכירה אותו מספיק כדי לדעת שאם אפנה אליו בגישה חיובית הוא ילך לקראתי וכך היה.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...