יום שבת, 22 בדצמבר 2018

השבוע שהיה

אחרי שלושה שיעורים ברצף נסעתי לשוק וישבתי במקום קטנטן על גזוז פטל ומשהו בפיתה. 


החורף מזמן לי מראות כאלה. אמנם קר ורטוב אבל לא יכולתי להתאפק.

כמה כיף שהשלכת נמשכת אל תוך החורף.
תקופה לחוצה בעבודה ואני מתחילה להרגיש אותה על הגוף שלי. סוף השבוע מגיע ממש בזמן אם כי הוא מלא במשימות חיים שלנו ומה שיפה שגם של נן. אחרי אסיפת הורים שהראתה לנו כמה מעורבותנו עדיין נדרשת, מה שעצבן אותי מאד.מה שעוד כואב לי זה שאני מרגישה שאני מכלה את כל מאגרי האמפתיה על העבודה ואז למשפחה שלי לא נשאר.
אחד הדברים שאני אוהבת הוא האפשרות לצלם יופי  ברגע שאני רואה אותו. זה עוזר לי לפעמים להירגע ולהיות יותר נוכחת ברגע. מפתיע אותי לגלות את הצילומים האלה ולזכור שגם זה קיים.



4 תגובות:

  1. התמונות נהדרות, מרהיבות ממש.
    השלכת לגמרי ממשיכה לתוך החורף, ומרבדי העלים ש-T נלחם איתם בגינה הם הוכחה חותכת לכך.
    זו בעייה שהאמפתיה המגוייסת לצרכי העבודה מתמסמסת לה בכל הנוגע למשפחה. זו עובדה שלא באמת ניתן להילחם איתה, רק להכיר בה - ולפעמים להכיר בה, זו דווקא השיטה לגייס משאבי אמפתיה סודיים...שלא ידעת שהיו לך. שולחת אנרגיות טובות ומיטיבות.....אם לא יעזור בטח שלא יזיק

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מקווה שאמצא משאבי אמפתיה סודיים. כרגע אני מבוססת בתסכול. ותודה רבה על האנרגיות והמחשבות הטובות. חיבוק.

      מחק
  2. תמונת המרפסות מבעד לענפים המטפטפים נורא יפה. והגזוז נראה מדליק. מאחלת שבוע רגוע.

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...