יום שלישי, 1 בינואר 2019

2019





השנה התחילה עם חוסר חגיגיות וחוסר אנרגיה לא אופייניים. מרגישה כאילו אני לא אמורה להתחיל ככה שנה אבל מצד שני התחלתי כבר את ראש השנה (בתקווה שאז הייתי חגיגית יותר, לא זוכרת).
אני מאחלת לעצמי:
להיות רגועה ולהבין שגם המהמורות הקטנות בחיים והדברים שמציקים עוברים בסופו של דבר ולא כדאי לראות אותם כטרגדיה. ככלל הכול חולף (מתי נהייתי כזאת חכמה?)
להבין שמשימות החיים הן גבעות קטנות שלא נורא אם מפספסים אותן מדי פעם אבל בגדול רוב הדברים הם לא סיפור גדול.
להבין שגם אם נערים צעירים בגיל מסוים לא מתנהלים כמו שאני חושבת שראוי ונכון זה לא אומר שהם לא לוקחים ממני שום ערך חיובי לחיים ולשים לב להצלחות הקטנות של אותם נערים צעירים בגיל מסוים או נער צעיר אחד ומיוחד.
להישאר בהחלטה להגשים חלום אחד השנה (להיפרד מהמשקפיים לשלום) בתקווה שהמציאות תהיה בעדי. בסוף החודש הבדיקה המכרעת.
לזכור להיות בשביל מי שחשוב לי ולא לראות אנשים כמובן מאליו.
לא להתרגש משינויים.
למצוא דרכים לציין דברים ולחגוג אותם ואם לא מצליח אז לקרוא בדיעבד לדברים מסוימים חגיגה.
להבין את זה שאני משמעותית לאנשים ולקבל את זה.


שתהיה  לכולנו שנת 2019 ממש טובה ומלאה הצלחות ושינוים חיוביים.




5 תגובות:

  1. אהבתי את ההערה על הנערים הצעירים.

    שתהיה 2019 טובה!

    השבמחק
    תשובות
    1. את מבינה שבהחלה כתבתי ילד ומחקתי? עובדת על עצמי בעניין.

      מחק
  2. דברים יפים וחשובים רשמת כאן וחלקם לא פשוטים כלל לביצוע.
    להיות רגועה - זה לא פשוט. במיוחד כשאת לא רגועה. מה שאני מנסה תמיד כשאני לא רגועה ורוצה להרגע, זה לעצור כמה פעמים ביום, לשים לב לנשימה שלי, לשים לב לתחושות שונות בגוף - מגרד פה, כואב שם, לוחץ במקום אחר...איפה נעים לי כרגע בגוף, איפה לא נעים...זה נשמע ארוך אבל זה יכול לקחת כמה שניות. כמה שניות של תשומת לב לגוף ולנשימה....ואז ממשיכים במה שעשינו. לא מנסים להדוף את זה, לא מנסים להתעלם, לא מנסים להרגע בכוח או להיות שמח ועליז בכוח....זה עוזר להרגיע....
    וזה נכון שלא כל מהמורה היא טרגדיה - ושוב, כאשר מסכימים לחוש את מלוא הבאסה של כל מהמורה - רק לכמה שניות או דקות - זה מתפוגג מעצמו מהר יותר מאשר אם נלחמים בזה ובאים בטענות אל עצמי (אוף מה אני עושה עניין? - כזה).
    וכן בהחלט נערים צעירים מסוימים אולי נראים ונשמעים כאילו הכל נופל על אזניים ערלות אבל בעצם כל מה שאת אומרת ובעיקר כל מה שאת עושה (דוגמא אישית) נקלט, נספג, מעובד ומופנם. רק לא רואים את זה כרגע. כמו זרע שעדיין לא נבט, שתיל שעדיין לא צמח....אבל הפוטנציאל לגמרי שם.
    אמיצה את לגבי המשקפיים - מאחלת שתעשי את זה ובהצלחה גמורה.
    יש לי הרגשה שאת לא לוקחת אנשים כמובנים מאליהם...
    ושינויים? מי לא מתרגש משינויים? הלב עושה צניחה חופשית קטנה בכל פעם שחל שינוי או מסתמן שינוי באופק. אנחנו לא בנויים לשינויים. אז שוב מה שכתבתי למעלה: להסכים להחוש את הצניחה של הלב לבטן, את הבהלה, לשהות בה כמה שניות בכל פעם שהיא עולה...ולעבור דרכה. לא להילחם בזה, כי זה מעצים את זה. כמו שנותנים לגל לעבור עלייך בים......לעבור דרך, זה פחות נורא ממה שחושבים כשזה עומד לפגוע.
    אני בטוחה שאת משמעותית לאנשים בכל תחומי חייך. את משמעותית לי כאן..........שנת 2019 נהדרת ג'וליאנה

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו, ריגשת אותי ברמות אמפי היקרה. כל כך אוהבת את ההסתכלות החיובית שלך על העולם :)לגבי המשמעותיות אני משתדלת להיות משמעותית בהצלחה משתנה.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...