יום שני, 1 באפריל 2019

חוק חינוך חינם

הנן יוצא לטיול שנתי בן יומיים שכולל לינת שטח. זו הפעם הראשונה שלו מהסיבה הפשוטה שהוא פרש מתנועת הנוער לפני מחנה הקיץ וכנראה שלא בכדי. הפעם בית הספר החליט לכפות את ערכי התנועה בשם הערכים המקודשים של להכיר כל רגב מאדמת ארצנו הקדושה (בפרט בשינה כי אז ההיכרות משמעותית יותר), להכין את הילד לצבא כי הוא כבר בכיתה ז' (אני צינית!) אבל המטרה המשמעותית ביותר היא חיסכון. כן, מה ששמעתם.
הוצאנו כמעט 1000 ₪ על שק שינה שבמקרה הטוב ישמש אותו גם בשנה הבאה, נעלי הליכה שכנראה יהיו קטנות עליו, נעלי מים, מזרן שטח ושאר זוטות וכל זאת כי מה לעשות שאנחנו מוותרים על התענוג של מפגש עם חרקי ארצנו. וזה לא שלא ניסו (והצליחו!) לגייס הורים שיסעו עד לקצה העולם רק כדי להיות שומרי לילה ולחזור בבוקר. כן, כן, עצמאית. די ברור לכם שאותם שומרי לילה חובבי קומזיצים הם לא אנחנו.
קבוצת ההורים געשה ורעשה ולא בגלל סל ההוצאות המנופח להחריד אלא בגלל תקרית כובעי המורל. מסתבר שיש מנהג רווח של רכישת חולצות וכובעים עם כיתובים לצורך הטיול. מסתבר שלא כל הכיתות רכשו כובעי מורל בשל רצון לחסוך בהוצאות (תודה באמת) אבל הכיתה של נן כן רכשה ולכן נאסר עליהם להשתמש באותם כובעי המורל החד פעמיים בטיול בשם ערכי השוויון (יפה שנזכרתם). אתם מתארים לכם כמה שוויוניות תפגשו בטיול הזה.
נקודת האור היחידה היא שמצאתי את נקודת התורפה של טוליו ועכשיו כל שבת אוציא אותנו מהבית לטיולים כדי שהעלות של נעלי השטח של נן תצדיק את עצמה.

***בסוף יצאתי קצת שיפוטית בעניין הכובעים. הילדים ידעו על ההחלטה לא לרכוש כובעים ולא העבירו הלאה את המידע לוועד וכך יצא כל הבזבוז האידיוטי הזה שלא לדבר על אכילת הראשים המטורפת וחסרת הפרופורציה סביב העניין שגם אני בעוונותי הייתי חלק ממנה***


7 תגובות:

  1. אוי כמה אני מזדהה. ממש עושה לי רע כל המסגרות המחייבות הללו, מחייבות את הילדים, מחייבות את ההורים, מחייבות את כולם לאהוב אותם הדברים ולקנות אותן חולצות ונעליים, ובסוף גם להחליט שלא לובשים אותם בשם השיוויון. והשורה האחרונה של הפוסט נהדרת. לגמרי לימונדה.

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, והבעיה היא שלא מספיק מוחים על זה בזמן אמת. החולצות נהיו "מאסט". עיקר המחאה והקיטורים הלכו על זה שכנראה שבסוף אסרו לחבוש את הכובעים המהוללים.כל כך הרבה דברים יותר מוצלחים היה אפשר לעשות עם הכסף.

      מחק
  2. דבר אחד לא הבנתי: הוציאו כבר כספים על כובעי מורל וחולצות ונאסר בהם השימוש? בשם השיוויוניות? ומה עם ילדים שהוריהם לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש שק שינה ונעלי הליכה או נעלי מים? מה עם השיוויוניות עבורם?
    לגבי נושא הטיול בארץ כולל שינה - אולי כיתה ז זה מוקדם מדי, לא יודעת. גם אני וגם ילדיי טיילנו בילדותנו, עם ההורים (וילדיי איתי), עם בית הספר ועם התנועה. זה לא היה משהו חריג או יוצא דופן, זה היה חלק מהחיים, חלק יפה של החיים. לא הצטיידנו בציוד יקר אבל כן היה שק שינה (שהחזיק מעמד שנים רבות, לפחות עשר אם לא יותר), הנעליים לא באמת היו טובות (גם כי לא היה לנו מושג מהן נעלי הליכה טובות, לא יודעת אם היה קיים המבחר שקיים היום) אבל הסתדרנו. מה שמפריע כאן זו כמובן הכפייה על ההוצאות ב"חוק חינוך חינם" לכאורה.......וכבר התפרסמו בתקשורת מקרים על ילדים שלא הועלו לאוטובוס של הטיול כי ההורים לא שילמו .....זה הכי נורא בעיני

    השבמחק
    תשובות
    1. 1צודקת וזה בדיוק העניין שאין באמת שוויוניות.ועניין הכובעים הוא רק עוד סמל לטמטום בו דברים מתנהלים. אגב הועד לא קיבל את ההנחיה ולכן למעשה רכשו את הכובעים. לדעתי במקרה הזה היה טוב אם היו סופגים קצת אי שוויוניות. 2. כבר בכיתה ו' היה טיול כולל שינה והיה בסדר אבל הם ישנו באכסניה, כך שלא היינו צריכים ציוד היקפי 3. אם להיות כנים חלק מהרכישות היו רכישות רשות כמו מזרן שטח (שלא היה יקר), ושק"ש יכולנו לשאול אבל בגלל שהילד שלי קצת מעופף חששתי לקחת את הסיכון ולאבד או להשחית רכוש של מישהו אחר. לגבי נעליים, נעלי הספורט לא מספיק גבוהות וצוין במפורש נעליים גבוהות. חוץ מזה שנעליים זולות נוטות להתפרק מהר (מנסיון) ולכן בחרנו להשקיע יותר. חלק מההנחיות היו גם קשורות לבטיחות ולכן למעשה לא מחינו על ההוצאות. לגבי ילדים שהוריהם לא שולמו ולכן הושפלו ולא הועלו לאוטובוס זה מזעזע ומראה על אובדן אנושיות בסיסית.

      מחק
  3. כמובן מקווה שלא יהיה מקרה כזה בבית הספר של הבן שלי.

    השבמחק
  4. כשהייתי ילד ונער, בישראל הענייה, היה חינוך חינם אמיתי עם כמעט אפס תשלומי הורים על פעילויות העשרה מגוונות ועל פעילות חוץ בית ספרית. זה היה כאשר מנהיגי המדינה שמו את מערכת חינוך הילדים בראש מעייניהם. רק מעט לאחר הביטחון. היה לי די והותר ממערכת החינוך עם ילדיי. איזו הקלה זו הייתה להיפרד מעונשה של זו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנחנו בחצי הדרך. גם אני לא זוכרת כזה טירוף של הוצאות כשאני הייתי תלמידה ומצד שני כל נושא תשלומי בית הספר קצת מחוץ לתודעת הילדים. זה עצוב בעיקר שסדר העדיפויות החינוכי משתנה ואין מספיק דגש על דברים חשובים אלא יותר על נראות ושיווק בית הספר. אני לא חושבת שבתי הספר בזמני היו מעולים. זכורות לי מורות טובות יותר או פחות וכך גם היום. עוד חמש וחצי שנים יהיו לי מסקנות מגובשות יותר.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

עבודה מהמשרד

  פחות או יותר חזרתי לעבוד מהמשרד לשמחתו של נן שמקבל את הבית לעצמו. למעשה גם לי נוח יותר ויעיל יותר ובעיקר התגעגעתי למחשב עם המסך הענק ולכיס...