יום שני, 22 ביולי 2019

האישה שנכנסה לי ללב


היה הייתה פעם ספרנית שעל השולחן שלה היו ערימות ספרים חדשים שחיכו לילדים שהיא ידעה שיעריכו את זה. היא הייתה מצליחה לנהל ספריית ילדים מסודרת שתמיד אפשר היה להתמצא בה גם כשהייתה שוקקת ילדים. היא גידלה ילדים ואולי הספיקה גם להשאיל ספרים לילדיהם. היא הייתה בקיאה בספרות ילדים ותמיד קראה ולמדה עוד וזאת למרות שעברית היא לא שפת אמה. היא הייתה ספרנית נשמה שאהבה את המקצוע בכל ליבה והרגישו את זה בכל פעולה שעשתה.

היא גם הייתה אישה אוהבת ומסורה. היא (ניסתה) ללמד אותי לרקוד בערב אחד שקט בחנוכה, היא תמיד הביאה עוגת שוקולד אגוזים אלוהית ביום הולדתה והיא הייתה הראשונה מהעבודה שבאה לבקר את הבן שלי כשנולד.

היא הייתה איתי בשמחות וזכרה גם להתקשר אלי ביום הולדתו שנים אחרי שעזבתי ולקבל עדכונים על חיי ולעתים היינו אפילו מצליחות להיפגש בכנסים. היה לה חיוך זורח והיא תמיד דיברה בשמחה ואהבה על בתה ועל המשפחה שהקימה.

הודות לפייסבוק נשארנו בקשר מסוים  היום ראיתי בפייסבוק שלה שהיא איננה והלב שלי נשבר.

טניה היקרה אני כל כך מקווה שטוב לך במקום בו את נמצאת. משהו ממך נשאר בלב שלי וגם ההבנה שהרבה אנשים משמעותיים בחיי יום אחד לא יהיו. יום אחד גם אני לא אהיה. ואני לא באמת מצליחה להפנים את זה.

4 תגובות:

  1. הספד יפה. גם אני לא ממש תופסת את מהות המות, רגע אחד אדם שהיה חלק מחיינו איננו עוד, לתמיד.

    השבמחק
    תשובות
    1. נראה לי שבאמת זה מעבר לתפיסתנו.במיוחד תחושת הנצחיות הבלתי אפשרית.

      מחק
  2. כמה עצוב, אין פרדיה שלא משאירה בנו חורים כמו מלוח ששלפו ממנו מסמרים.
    מבינה ללבך.

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...