יום חמישי, 5 במרץ 2020

אופטימיות


אני מופתעת לגלות מצב בו הלך הרוח הפנימי ומצב הרוח הכללי שלי בפער עצום מהסביבה שלי.
עם כל הקורונה והבחירות ומצב הרוח הכללי השפוף שסביבי יש לי מצב רוח ממש טוב. אולי זה מזג האוויר שיוצר אצלי תחושה נעימה של התרווחות ופתיחות ואנרגיות שמחות ובאופן כללי אופטימיות.

פורים הוא חג מורכב עבורי. אני זוכרת כילדה הרבה מתח סביב התחפושות ועניין השמחה הכפויה שלא תמיד מסונכרנת איתי וגם הלוגיסטיקה של משלוחי המנות. ופה אולי המקום לציין שתמיד יש לי קושי עם מתנות. וכן זה מתקשר לפסקה הראשונה.

אז בואו נדבר על הקושי הזה, יש לי מחשבה מבולגנת וטורדנית ותחושה תמידית של "אני לא מספיק..." יש לי תמונה אידאלית בראש של מה שצריך להיות והיא לא תמיד מתאימה למציאות ויש בזה צד מרצה וציפייה מסוימת שהמתנה שאני נותנת יהיה בה משהו ממני. ובמילים אחרות היא תייצג אותי ותהיה מסונכרנת גם עם הטעם שלי וגם עם הטעם של מקבל המתנה.

במילים אחרות אני בלופ.

בעבודה שלי התחילו בשנה שעברה את מנהג ה"גמד ענק". לא כולם השתתפו בו והשנה היינו רק 13. בחרתי להשתתף במשחק ואח"כ שאלתי את עצמי על מה לעזאזל חשבתי אבל החלטתי לזרום ולהיות סבבה וזה היה ממש נחמד בסופו של דבר חוץ מהעובדה שבמשתתפות היו כאלה שהגזימו. אני בסופו של דבר חושבת שהייתי מספיק מכובדת וממש הייתי מרוצה מהמשלוח שקיבלתי (קופסת שוקולד שווה). וגם מהמתנות שהיו לגמרי במידה ובעיקר מפתקים ממש חמודים כי הגמדה שלי ממש מחבבת אותי וזה היה הכי משמח.

חוץ מזה כדי להוציא את עצמי עוד קצת מאזור הנוחות השתתפתי בקבוצת הפייסבוק של הגמד ענק. זו שנה שלישית וחלק מזה כי רציתי קצת לעשות אווירת פורים לנן. קיבלתי ענקית מהממת מקיבוץ ויצרתי אתה קשר ממייל פיקטיבי ( שפתחתי בעצמי) ולפני ששלחתי את החבילה שלחתי לה קישורים לשירים, הרצאות טד, שירי ילדים לתינוק שלה ועוד והיה לי ממש כיף לתת והיא גם מאד נהנתה מהמיילים שלי.
מנסיון העבר כנראה שזה לא ייצור קשר עמוק אבל תמיד היו לי ענקים ממש נחמדים וגם גמדים שווים.
מהגמד שלי לא שמעתי. אולי ננטשתי (זה קורה לעתים) ורוב הסיכויים שלא (בכל הפעמים הקודמות קיבלתי) והגעתי למסקנה שממש לא אכפת לי כי אני כבר נהנית מאד מהמשחק ומלהיות גמדה.

אז משחקי הנתינה האלה הוסיפו לי אנרגיות טובות ודווקא יש משהו מיוחד בנתינה לאדם שאתה כמעט לא מכיר.
אני רוצה להעביר את האנרגיות האלה גם למשפחה שלי ובאופן כללי להיות יותר נדיבה. אני מרגישה שהנדיבות הזאת לא קשורה למה כמו להשקעת הזמן והמחשבה באדם שמולך. אולי יום אחד אלמד לעשות את זה בצורה שפחות תשגע לי את המוח.

חוץ מזה השנה החלטתי לאפות ולארגן מראש משלוחים לשכנים. בשנים האחרונות בצורה מאד לא ממוסדת התחלתי לקבל וזה היה תמיד משמח ומהלב ובאופן כללי זה היה יוצר אווירה טובה.
גם ככה אני מעריכה שלא אתרוצץ יותר מדי בגלל חרדת הקורונה ואולי משהו בזה דווקא טוב לי.

וחוץ מזה יש לי כלניות במרפסת והפרזיות התחילו לפרוח. ההורים שלי וסבתי הגיעו לבקר אחרי כמה שבועות שלא הסתדר ונן סיפר לי שהתגעגע.

מקווה שמצב הרוח השמח והקליל הזה יישמר.

6 תגובות:

  1. אמן, שיישאר לך כך בתוך מהומת האלוהים שמסביב, הלוואי ויכולתי ללמוד ממך קצת ולעשות כמוך, אפילו אם רק בקטנה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני חושבת שיש בי קצת רמה של קלולסיות בנוגע למצב ואני משתדלת בקטנה.

      מחק
  2. האופטימיות שלך והנדיבות המתפרצת העלו לי חיוך על הפנים. המשיכי ככה והדביקי את כל הסביבה שלך.........

    השבמחק
    תשובות
    1. היום קצת ירדו לי האנרגיות אבל אני מקווה שיחזרו :) תרגישי טוב יקרה.

      מחק
  3. איזה כיף לקרוא את הפוסט הזה.
    חג שמח. ♥

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...