יום שני, 29 ביוני 2020

עדכונים


הרבה זמן לא הייתי פנויה מבחינה נפשית לכתוב או לעשות כל דבר יצרני. טוליו נחשף לחולה קורונה בעבודה ונכנס לבידוד (בינתיים נבדק והוא שלילי ועדיין בבידוד)  והמציאות שנכפתה עלינו הייתה מעצבנת וקשה בהרבה מובנים ועימתה אותי עם חרדות וקשיים להסתגל לשינוי.
בשבוע הראשון עד שנבדק והגיעה התוצאה עבדתי מהבית כדי לא להדביק כי כמובן הייתי משוכנעת שאם הוא נדבק אז גם אנחנו (עברו שלושה ימים מהחשיפה בהם התנהלנו כרגיל כי לא ידענו). הייתי חרדה ושמחתי שהסבים שלי ביטלו את הפגישה איתם ועם נן בגלל העלייה במספרי הנדבקים כי אז בכלל לא הייתי ישנה בלילה.
עברתי לישון בסלון וזה היה קשה מאד. גם הנתק מטוליו ומיעוט התקשורת אתו (אחרי התפרצות רגשית של תסכול הבנתי שפה יש מה לעשות והתחלנו לתקשר בוואטסאפ ולעתים בטלפון. קצת מוזר ועדיין...) בסלון ישנתי על מזרן והגב שלי נתפס.
בנוסף נן לא הבין שהסלון הוא המקום שלי וגם היה לו צורך בהמון תקשורת ומגע ברמה שכבר הייתה קשה לי. היינו שלושתנו בבית ועד שהיו תוצאות לבדיקה לא הרשיתי לו להיפגש עם חברים. זה היה השבוע הראשון של החופש הגדול. אני רציתי שקט ופרטיות ונטפליקס ולא קיבלתי הרבה מזה.
וחוץ מזה היו לי פגישות עבודה לרוב בזום מה שהתיש אותי ומצד שני הסיח את דעתי. אבל אל הצלחתי לקרוא כמעט בכלל ורק עכשיו זה מתחיל לחזור אלי.
בשבוע השני חזרתי לעבודה. גיליתי שיש קו אוטובוס חדש שמגיע עד לעבודה שלי ממש. גיליתי גם שאני מתעוררת באופן טבעי בחמש בבוקר ויש לזה יתרונות כמו הגעה מוקדמת לעבודה (היינו שלושה אנשים באוטובוס). הדרך עם נוף נהדר של יערות , הזדמנות לשמוע מוסיקה ובעיקר הרבה יותר שקט בהשוואה לבית. כמובן גם ממש נחמד להתראות שוב עם הקולגות.
עלתה לי בראש המחשבה שבתקופה זו אני בונה לי חוסן נפשי שישמש אותי בהמשך כי היא דרשה ממני הסתגלות מהירה למצב חדש וכנראה שככה זה הולך להיות. סבירות גבוהה שזו לא פעם אחרונה שמי מאתנו ייחשף.
ואני עושה כמה דברים נחמדים לעצמי כמו לנצל שעות עודפות בעבודה לצאת מוקדם וללכת לחנות האהובה עלי במרכז העיר, לשים מפיץ שמנים עם תערובת השמנים האהובה עלי (זה ממש כיף לישון עם ריחות טובים) וכמובן צופה בדברים כיפיים בנטפליקס.
גיליתי שאני ממש נהנית מהנסיעות באוטובוס בקו החדש. הנופים מזכירים לי את הטבע שכל כך רחוק ממני עכשיו וגם ההתכנסות עם המוסיקה עושה לי טוב.
בסוף השבוע הזהה הכול ייגמר. אחזור להתעמל עם הגוף החורק שלי. אשן עם טוליו במיטה, ואהנה מכך שיש לי פחות מחויבויות. מהפרטיות שחוזרת אלי.
אני חוזרת לעמדה שלי בעבודה וזה קטע קצת מבאס כי זה אומר לעבוד עם מסכה רוב הזמן ולחפש מקום לעשות ממנו את פגישות הזום. העובדת שעבדתי מהמשרד שלה חוזרת וזה דווקא משמח מבחינתי למרות שמאד אהבתי את המשרד. בתחילת החודש רוב הצוות יחזור (חוץ מאלה שהייתי ממונה עליהם שפוטרו למרבה הצער. ) וזה יהיה שינוי נחמד אבל גם קצת מוזר ודורש הסתגלות נוספת. אני שמחה בשבילם כי באמת מדובר פה בתקופה ארוכה שלא עבדו.


כשמגיעים מוקדם מרוויחים את הזכות לקפה לפני העבודה




4 תגובות:

  1. וואו לא פשוט בכלל. שלושת הימים האלה מרגע החשיפה של טוליו לחולה הקורונה ועד שהודיעו לו שהוא צריך להיות בבידוד הם בדיוק הימים שגורמים לכך שתהיינה הרבה יותר הדבקות ממה שצריך. תוהה איך ניתן לקצר את הזמן הזה. כמה זמן לקח עד שטוליו נבדק מרגע שנכנס לבידוד? למנהלת הגן של הנכדה שלי זה לקח 5 ימים!
    את באמת מפתחת חוסן נפשי בתקופה הזאת, וכולנו לומדים שיש גם דרכים אחרות לעשות דברים - וגם אני בטוחה שזה ישרת אותנו בעתיד.
    לבי לבי על הגב שלך שסבל בסלון - אולי בהזדמנות כדאי לרכוש מזרון או ספה נוחים למקרה הצורך (לאו דווקא בידוד, אולי איזה אורח שפתאום יצטרך להישאר ללון).
    כשמישהו בבית בבידוד זה עושה ממש בלגן בכל סדרי הבית. מאחלת שהימים הקרובים יעברו מהר.
    נהדר שיש לך קו אוטובוס חדש וישיר לעבודה. עם נוף נהדר בדרך - זה ממש בונוס. עצוב על כל מי שפוטר, אבל משמח על השאר שחוזרים לעבודה. שיגרת קורונה.........

    השבמחק
    תשובות
    1. הימים האלה מאד בעייתיים ותוסיפי לזה שהוא נבדק חמישה ימים אחרי ורק כי ארגנו להם במרוכז בדיקות. הוא נכנס לבידוד שלושה ימים אחרי.בהחלט יש מחשבות על ספה חדשה. במקרה זה ידעתי שהספה הישנה שוברת את הגב ולכן הלכתי ישר על מזרן. מצד שני קצת נהנית מהאנרכיה הנלווית וטוליו ממש מתחשב.

      מחק
  2. חשבתי עלייך הרבה מאז שנודע לי בטוויטר. הבידודים האלה נראים לי כזה סיוט. ושאבתי קצת נחמה ממה שכתבת על בניית החוסן הנפשי. זה כל כך נכון וכל כך קשה. ממשיכה להחזיק אצבעות שהכול יסתדר במהרה.
    מתגעגעת כבר לפגוש אותך בעבודה. התחלתי לעבוד שם ב-2007, ומאז לא הייתה לי אף פעם תקופה כל כך ארוכה (כמעט ארבעה חודשים!) של היעדרות.

    השבמחק
    תשובות
    1. גם את חסרה לי מאד. לפחות את מקבלת דרכי דרישות שלום מהמכללה. היא מתנהלת כמובן אחרת ודי שוממה ויש מיעוט אינטראקציה בין המחלקות ואווירה של פחד מהדבקות ואולי מעוד דברים.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...