אימא בת 15

15 דברים שלמדתי מ 15 שנות הורות.

1.      הזמן לפעמים עף ולפעמים עומד במקום.

2.      כמה שתשחררי יותר מהר את אשליית השליטה שלך כך יהיה יותר טוב.

3.      להיות אימא טובה דיה, לפעמים משקיעה ולפעמים שוקעת והילד יוצא בסדר.

4.      לא להיבהל מכל קושי בהורות או בעיה שקשורה לילד, התנהגותית, פסיכולוגית. כן לטפל וכן להיות קשובה אבל לזכור שזה לא נצחי.

5.      היתרונות של הורות לילד קטן הם המתיקות שלו והתחושה שאת הכול בשבילו והמון רגעים של רוך והתרפקות ובכלל ההסתכלות הרעננה והמתלהבת על כל דבר. היתרונות של הורות לילד גדול היא שאת יכולה לנהל אתו שיחות נפש בוגרות ולגלות שהוא מבין עניין יותר ממה שאת חושבת. חוץ מזה ישנים לילות שלמים והזמן שלך הרבה יותר ברשותך וגם בית הספר לא הופך למעסיק השני שלך.

6.      לחנך זה לא קל ולא כיף ובמיוחד שלא עם כל התפיסות החינוכיות שגדלת עליהם את מסכימה אבל אז את עושה את אותו הדבר כמעט על אוטומט.

7.      מי שאוהב את הילד שלך את בעדו.

8.      אז גם הילד שלך גרוע במתמטיקה עוד כמה שנים זה לא יעניין אף אחד וכרגע זו משוכה שצריך לעבור.

9.      לסמוך על הילד, לסמוך על בן הזוג, לסמוך על עצמך.

10.  לא הייתי מוותרת על חוויית ההורות בשום אופן אבל הורות זה קשה ברמות שאם אנשים היו יודעים מראש אז אוכלוסיית העולם הייתה מצטמצמת פלאים.

11.  להזכיר לעצמך שגם אם הוא התינוק שלך הוא כבר גבר צעיר  ואולי הוא צריך אהבה קצת שונה מאהבה לפעוט.

12.  למקם את עצמך באמצע הציר שבקצותיו מעורבות יתר חונקת או הזנחה.

13.  גם אם בשנים הראשונות איבדתי את עצמי וגיבשתי זהות אימהית חדשה האימהות היא לא כל הזהות שלי.

14.  לראות את הילד שלי כמו שהוא ולהסתכל עליו כמה שיותר בעין טובה שלא מנסה לתקן אותו. כששיחררתי זה עבד הכי טוב.

15.  כמה טוב שחגגתי לו כמה שנים ימי הולדת משפחתיים עם המשפחה המורחבת והסבים. כיום בגלל הקורונה, הגיל ועוד זה לא מתאפשר וזה נורא חסר.

 

על חמותי המנוחה

קראו  לה אתי וזה לא קיצור של אסתר. לאמה שלה קראו אסתר וזה תמיד היה סוג של הטרלה לדתיים שהתפללו עליה – אתי בת אסתר. אתי זה גם שם נורדי לפחות ע"פ מה סיפרה. היא לא נורדית אלא צ'יליאנית עם שורשים ספרדיים בטורקיה וגם אב אשכנזי ממזרח אירופה.

 היא אהבה לשיר, שרה במקהלה, הייתה סופר דומיננטית וחולת ניקיון ודי ניהלה את חמי (עכשיו הוא אבוד נורא והלב נחמץ), היא התעקשה לדבר עם נן ספרדית למרות שלא הבין הכול וכיום אני מבינה את זה כקושי להתגמש ולעבור בין שפות במסווה של אידיאולוגיה שידע ספרדית. הוא בזכותה מבין לא מעט ובמיוחד את מה שהוא לא אמור להבין.

היה לנו קשר טוב וזה לא מובן מאליו כי האופי והטמפרמנט שלנו מאד שונה אבל היה חשוב לה להיות חמות טובה ואני הייתי בשלה מספיק כדי להבין שזה חשוב להיות כלה טובה. היא תמיד ראתה אותי בעין טובה גם כשלא הייתי בסדר וזה המון בהתחשב באופי הביקורתי שלה. היא וטוליו מאד אהבו לנהל שיחות אינטלקטואליות ולדבר על ספרים והיום הוא מבין כמה זה יחסר לו. היא עשתה קציצות טונה מופלאות ובודינרה שזה מין מאפה תירס צ'יליאני.

היא דרום אמריקאית שנגעלה מבשר אבל אהבה מאד דגים ואת הסלמון שעשיתי. היא אהבה לחיות ורצתה לחיות והצליחה לסחוב ארבעה חודשים של סרטן לבלב מתקדם. היא לא הייתה מוכנה לקחת משככים מעבר לאופטלגין עד הימים האחרונים. היא אהבה צבעים חמים וחמניות. הספקנו לחגוג לה יום הולדת במאי ושם אפילו תפסתי אותה בתמונה אחת מחייכת, דבר נדיר מאד. הספקנו לעשות סדר יחד והסדרים שעשינו היו בלדינו בגלל נאמנות שלה למוצאה הספרדי של אמה למרות שהיא חצי וחמי אשכנזי. היא התעקשה להישאר עם שני שמות משפחתה כי היא לא רכוש של אף אחד (וכי בצ'ילה כך נהוג).

היא תמיד סיימה שיחה איתי בתני לנן נשיכה בשמי. היא דיברה איתי ספרדית ועניתי לה בעברית. חמי אמר לי בשבעה את המשפט הזה ולשנינו נשבר הלב.

asi es la vida

 

חמותי כבר בקטגוריה של חולה סופנית. אתמול היא קראה לנו להיפרד, היום היא כבר מעורפלת הכרה. נפגשנו עם אחות פליאטיבית שנתנה לנו הרבה מידע חשוב להמשך והיא נשארת זמינה (אני מלאת התפעלות מנשים שבוחרות במקצוע כל כך קשה ואינטנסיבי רגשית והיא הייתה מצויינת).

 

אתמול למעשה נפרדנו ממנה ואפילו הייתה מעין סעודה אחרונה. היא פנטזה בשבוע שעבר על כריך עם נקניקיה (צמחונית) מהסוג שאכלה בצ'ילה והצלחנו בדרך לא דרך להשיג אבוקדו. והיא אכלה את הכריך וביקשה גלידה. אכלה גם את הגלידה בתאווה גדולה. כולנו אכלנו איתה ואלה היו רגעי חסד מצחיקים עצובים. 

ואז שקעה.

 

דובר על שבועות עכשיו מדברים על ימים. אבל היא הספיקה לסגור קצוות וגם להיפרד מנן ואני כל כך שמחה שהספקנו. ממש פחדנו שלא נספיק.

 

ואז בערב אחי מתקשר להודיע שהוא וזוגתו התארסו. אחי בן 48.

 

תערובת מוזרה של חיים ושמחה ועצב ואני בטוחה שעוד הרבה מזה נכון לנו.