אופטימיות

אני מופתעת לגלות מצב בו הלך הרוח הפנימי ומצב הרוח הכללי שלי בפער עצום מהסביבה שלי.

עם כל הקורונה והבחירות ומצב הרוח הכללי השפוף שסביבי יש לי מצב רוח ממש טוב. אולי זה מזג האוויר שיוצר אצלי תחושה נעימה של התרווחות ופתיחות ואנרגיות שמחות ובאופן כללי אופטימיות.

פורים הוא חג מורכב עבורי. אני זוכרת כילדה הרבה מתח סביב התחפושות ועניין השמחה הכפויה שלא תמיד מסונכרנת איתי וגם הלוגיסטיקה של משלוחי המנות. ופה אולי המקום לציין שתמיד יש לי קושי עם מתנות. וכן זה מתקשר לפסקה הראשונה.

אז בואו נדבר על הקושי הזה, יש לי מחשבה מבולגנת וטורדנית ותחושה תמידית של "אני לא מספיק..." יש לי תמונה אידאלית בראש של מה שצריך להיות והיא לא תמיד מתאימה למציאות ויש בזה צד מרצה וציפייה מסוימת שהמתנה שאני נותנת יהיה בה משהו ממני. ובמילים אחרות היא תייצג אותי ותהיה מסונכרנת גם עם הטעם שלי וגם עם הטעם של מקבל המתנה.

במילים אחרות אני בלופ.

בעבודה שלי התחילו בשנה שעברה את מנהג ה"גמד ענק". לא כולם השתתפו בו והשנה היינו רק 13. בחרתי להשתתף במשחק ואח"כ שאלתי את עצמי על מה לעזאזל חשבתי אבל החלטתי לזרום ולהיות סבבה וזה היה ממש נחמד בסופו של דבר חוץ מהעובדה שבמשתתפות היו כאלה שהגזימו. אני בסופו של דבר חושבת שהייתי מספיק מכובדת וממש הייתי מרוצה מהמשלוח שקיבלתי (קופסת שוקולד שווה). וגם מהמתנות שהיו לגמרי במידה ובעיקר מפתקים ממש חמודים כי הגמדה שלי ממש מחבבת אותי וזה היה הכי משמח.

חוץ מזה כדי להוציא את עצמי עוד קצת מאזור הנוחות השתתפתי בקבוצת הפייסבוק של הגמד ענק. זו שנה שלישית וחלק מזה כי רציתי קצת לעשות אווירת פורים לנן. קיבלתי ענקית מהממת מקיבוץ ויצרתי אתה קשר ממייל פיקטיבי ( שפתחתי בעצמי) ולפני ששלחתי את החבילה שלחתי לה קישורים לשירים, הרצאות טד, שירי ילדים לתינוק שלה ועוד והיה לי ממש כיף לתת והיא גם מאד נהנתה מהמיילים שלי.

מנסיון העבר כנראה שזה לא ייצור קשר עמוק אבל תמיד היו לי ענקים ממש נחמדים וגם גמדים שווים.

מהגמד שלי לא שמעתי. אולי ננטשתי (זה קורה לעתים) ורוב הסיכויים שלא (בכל הפעמים הקודמות קיבלתי) והגעתי למסקנה שממש לא אכפת לי כי אני כבר נהנית מאד מהמשחק ומלהיות גמדה.

אז משחקי הנתינה האלה הוסיפו לי אנרגיות טובות ודווקא יש משהו מיוחד בנתינה לאדם שאתה כמעט לא מכיר.

אני רוצה להעביר את האנרגיות האלה גם למשפחה שלי ובאופן כללי להיות יותר נדיבה. אני מרגישה שהנדיבות הזאת לא קשורה למה כמו להשקעת הזמן והמחשבה באדם שמולך. אולי יום אחד אלמד לעשות את זה בצורה שפחות תשגע לי את המוח.

חוץ מזה השנה החלטתי לאפות ולארגן מראש משלוחים לשכנים. בשנים האחרונות בצורה מאד לא ממוסדת התחלתי לקבל וזה היה תמיד משמח ומהלב ובאופן כללי זה היה יוצר אווירה טובה.

גם ככה אני מעריכה שלא אתרוצץ יותר מדי בגלל חרדת הקורונה ואולי משהו בזה דווקא טוב לי.

וחוץ מזה יש לי כלניות במרפסת והפרזיות התחילו לפרוח. ההורים שלי וסבתי הגיעו לבקר אחרי כמה שבועות שלא הסתדר ונן סיפר לי שהתגעגע.

מקווה שמצב הרוח השמח והקליל הזה יישמר.

סיכום סופ"ש

הגעתי למסקנה שכשאני מחוברת לרצונות שלי ויודעת להגדיר אותם לסביבה שלי דברים עובדים בצורה יותר טובה וזורמת.

שוב סופ"ש גשום. השבוע ממש רציתי ללכת לחגיגת הסאקורה בגן הבוטני בירושלים. אני מאד אוהבת את התרבות היפנית (הגם שלא הייתי רוצה לחיות שם) ומאד התחשק לי לחוות את זה. בגן הבוטני יש חלקה קטנה עם עצי דובדבן והשנה הם גם עשו מעין הפנינג קטן והיה גם טקס תה מסורתי שעשו בנות  כת המקויה. יש משפחות שלמות שחיות כמה שנים בארץ ולומדות תנ"ך ותרבות עברית. היו שם נשים וילדים קטנים בתלבושת מסורתית וגם אב המשפחה שדיבר עברית מצוינת והסביר על החגיגות.

היו כמה דברים קומיים כמו ההקפדה על האותנטיות שלא כללה קומקום וכך הטקס נעשה עם כלים מסורתיים וקומקום חשמלי. יש גם את הנוהל המעצבן של ישראלים להסביר לילדיהם הקטנים תוך כדי הסבר שנעשה בעברית ברורה לגמרי. זה לא היה תיווך אלא הדהוד של מה שנאמר. טוליו אמר שזה לדעתו קשור לכך שלילדים קטנים יש קשב רק לקולות של ההורים שלהם כמו שכלבלבים מצייתים רק לאדונים שלהם. אני תוהה עם זה נכון.

כמו כן הורגש הפער בין הסבלנות והנימוס האינסופיים של היפנים לחוסר הסבלנות הישראלי. אפילו על עצמי הרגשתי שהטקס היה ארוך ברמה שכבר היה קשה לי לשאת. ובכל זאת התפעלתי מתשומת הלב לפרטים וההקפדה על כל תנועה ופעולה. יש משהו בטקסיות שמאפשר התבוננות ושקט והם הצליחו לעשות את זה בתוך הרעש היחסי שהקהל שכלל הרבה ילדים קטנים עשה (לגמרי בגבולות הסביר במונחים ישראליים).

יכולנו גם לחוות באופן פעיל את טקס התה אבל מהר מאד הצטופפו הרבה ילדים על המחצלת וזה נראה כמו משהו שקצת מאבד את הפואנטה. מה גם שעמדנו כל הטקס והיינו  מותשים.

מאד שמחתי שהיינו אמיצים דיינו לצאת לטייל בגשם בגן הבוטני. דווקא הגשם סיפק מראות יפהפיים כמו הטיפות שנופלות על האגם הקטן וזולגות מהענפים. אז היה קצת רטוב וקר אבל לא ממש סבלנו.

והכי נחמד היה שנן וטוליו זרמו איתי למרות שבילוי בגן בוטני וטקס תה יפני זה לא הבילוי המועדף עליהם.

חוץ מזה קראתי את "שלוש משאלות" של ליאן מוריארטי וממש נהניתי מכל רגע. היא מהז'אנר הקליל אבל לא טיפשי שאני ממש אוהבת.

וגם ראיתי "חתונה ממבט ראשון" וכמה שרואים את המורכבות בשידוכים ובהיכרות הראשונית מצאתי את עצמי מחייכת חיוך רחב ומתרגשת ומקווה איתם. קצת הפתעתי את עצמי אבל הציניות ממש יורדת ממני.

הבוקר אימצתי את הקטע של מקלחת קרה וגיליתי שזה נתן לי המון אנרגיות להמשך היום. בהמשך גם שפכתי על סביבתי קפה אבל הבריסטה היה נחמד והכין לי עוד אחד ולא התעצבן אפילו דקה.

משחקת "גמד ענק" גם בעבודה וגם בקבוצה הפייסבוקית שלי. את של פייסבוק כבר קיבלתי ענקית שממש מצאה חן בעיני.