יום שבת, 13 בינואר 2018

כתיבה

שריר הכתיבה התנוון אצלי לאחרונה. אני קוראת הרבה וגם פוגשת הרבה אנשים במסגרת העבודה וכמעט לכל אחד יש סיפור ויש בזה משהו כל כך משתק במילים שמקיפות אותי על בסיס יומי עד שהפסקתי לכתוב. למדתי להיות סלחנית להפסקות כתיבה בעיקר מתוך ידיעה שהן בלתי נמנעות.

השבוע מצפים לי כמה דברים נחמדים: יום חופש בו החלטתי ללכת לתערוכה על רונית אלקבץ וגם יום עיון שיכול לעזור לי מקצועית. חבל שהוא כל כך רחוק (עכו) אבל זה גיוון טוב וגם הפוגה מהשגרה השואבת.

ואני כל כך צריכה את זה. עכשיו אנחנו בתקופה שצריך לשבת לנן על הראש בענייני לימודים . הוא מתחיל להבין ולקחת אחריות אבל עדיין אנחנו צריכים להיות מאד נוכחים ברקע. התחלנו עם מורה פרטי וזו הייתה החלטה נבונה. רק חבל שנזכרנו קצת מאוחר מדי ומצפה לו מבחן גדול בשבוע הבא.
מתמטיקה זה נקודת תורפה במשפחה שלנו ואני שמחה שיש בזה משהו הפיך. צריכה לזכור שהוא מאד מוצלח בתחומים אחרים ושאנחנו עושים את מה שנדרש כדי שיעמוד בדרישות.

חוץ מזה קראתי ספר מצויין על כתיבה של אן למוט בשם "ציפור ציפור" והוא קצת החזיר לי את החשק לכתוב כתיבה יצירתית. עשיתי את זה תקופה וזה היה טוב גם אם הייתי תמיד מתוסכלת שלא כתבתי מספיק. 


אין תגובות:

פרסום תגובה

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...