יום שני, 2 באפריל 2018

יופי

לפני כשנתיים ומשהו קיבלתי סלולרי שבניגוד לקודמיו התברך במצלמה נורמלית וכך התחלתי לצלם.
התמונות נשארו אצלי בזיכרון של הסלולרי והצטברו להן לאיטן ללא טיפול שיטתי.
התברכתי גם בבן זוג שיטתי שהעניין די הציק לו. עד כה הוא היה אחראי על ארגון התמונות והעלאתן ואחת לכמה זמן הוא הזכיר לי בעדינות את העניין.
חופש פסח הוא הזדמנות מצוינת לעשות דברים מסוג זה שדורשים התעסקות אינסופית ועכשיו אני סוגרת את שעתי הרביעית מול המחשב.
זה לא בלתי מהנה. קצת כמו לקרוא אחורה בבלוג ולהיזכר בצורת ההתבוננות שלי. לחייך מתמונות שצילמתי כך סתם ביום של חול כי משהו ביופי שסביבי תפס אותי. זה קצת מזכיר לי את הילדות שלי בה טיילתי עם סבתי והיא הפנתה את תשומת ליבי לעץ פורח או למבנה מיוחד . היא לימדה אותי הרבה על היכולת לקלוט את היופי גם כשאת בדרך לאנשהו.
כמובן שאני מצלמת הרבה יותר מדי. אבל זה נחמד.
אז הנה כמה תמונות. הן מהשנה שעברה ממש ליד העבודה שלי. התמונה עם ערימות הלבן היא הפריחה של עץ הצפצפה שנראית כמו שלג אביבי. נתקלתי בה לראשונה במקום קסום בספרד ואז גיליתי להפתעתי שיש לי את זה גם מתחת לאף. 
 התמונה עם הפרחים היא שולחן העבודה שלי ובקבוק השתייה הצמוד אלי שבינתיים אבד ונמצא.

י




4 תגובות:

  1. נדמה לי שאני מזהה את המדרגות. ובקבוק השתייה נראה ממש כמו סוג מיוחד של אגרטל. שווה ביותר.
    לייק :)

    השבמחק
  2. בטח שאת מזהה את המדרגות :)
    לצערי השנה אני פחות מוצאת פניות לקטוף כמה פרחים לשולחן אבל התמונה הזאת הזכירה לי כמה זה כיף לעשות את זה.

    השבמחק
  3. יופי של ממש
    גם אני אוהבת להתבונן בתמונות ולהיזכר ברגעים ההם
    רק רוצה להבין: את באופן יזום מעלה את התמונות למחשב? הטלפון שלך לא מגבה אותן אוטומטית לענן כלשהו?

    השבמחק
  4. בקבוק השתיה נראה כמו יצירת אמנות בפני עצמה. מה את מכניסה לתוך המים?

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

התחנה הבאה בחיים

  יש שלבים בחיים שאני מרגישה כמו על רכבת הרים או במקרה הזה דווקא רכבת שמתקדמת בקצב רגיל ועוצרת בכל מיני תחנות אבל בלי שמרגישים   מגיעים לתחנ...