יום חמישי, 5 ביולי 2018

סיכום שבוע

יש שלב כזה שצריכים לעבור וזה השלב בו הבן שלך נתקל בתמונות מילדותך. קיבלתי אלבומים שנשארו אצל סבתא רבא שלי ובהם תמונות מכל מני שלבים בחיי. היו לי כמה שלבים שנראיתי ממש מזעזע וגם שנאתי להצטלם. שילוב של אופנת אייטיז מזעזעת ואימא שחשבה שהיא יכולה לספר אותי בבית ועוד שלל טעויות אבל היו לי גם זיכרונות חמודים משם כמו חולצה עם זברה שזכרתי שמאד אהבתי וכמובן סבתא רבא שלי שהייתה מאד נוכחת בחיי.
היה משהו טוב בזה שהבן שלי ראה חלקים אחרים ממני יפים ופחות יפים. הוא ראה את תהליך הפיכתי מטרול לאדם והיו גם תמונות בהן הייתי ממש יפה (ולא ידעתי אז שהייתי כזאת, קלאסי).

ומשום מה כבר לא היה אכפת לי מתמונות הכיעור עם משקפי הזוועות ובגדי הכיעור כי ידעתי שיהיה טוב.

כשאני נמצאת לפני חופש אני תמיד חושבת על הניצול המקסימלי שלו ומצד שני אני לא בטוחה אם אני לא מפספסת את הרעיון של חופש שמאפשר מרחב של זמן לא לעשות כלום. לקחתי לי יומיים חופש שהיו צורך כמעט הישרדותי. את יום החופש הראשון ביליתי עם נן. הלכנו לסרט שהיה די מטופש "הצילו כיווצתי את ההורים" סרט גרמני מדובב ולא עפנו ממנו אבל היינו ביחד.
למחרת נן נסע עם חבריו לתל אביב לבקר בחנות קומיקס. הם אמנם הוסעו לשם ע"י אמו של החבר אבל הסתובבו עצמאית והוא קנה חוברות קומיקס באנגלית מה שהיה חיובי גם מבחינתי. הוא הודה לי על הגמישות והאמון שנתתי בו.
אני לעומת זאת נסעתי לתל אביב . התחלתי את הבוקר עם מאפיה שוודית בדרום העיר בשם FIKA
המשמעות של השם היא הפסקת קפה והמאפה שלקחתי היה מושלם. אחר כך ביקרתי ב"מגדלור" חנות ספרים קסומה וגם טיילתי בנמל ת"א. דווקא לא הרבה קניות אבל הפעם נסעתי יחסית הרבה באוטובוסים בגלל החום והעייפות. היו לי כמה רגעים קסומים וגמרתי לקרוא את "תבשילים חריפים מהמטבח הטטארי" שהוא ספר שמשלב הרבה הומור עם חיים קשים ברוסיה הסובייטית. אני ממש לא יכולתי לעזוב אותו.

אתמול ראיתי את "היום בעוד שנה" תכנית שמקצרת תהליכים ומאפשרת לראות בהילוך מהיר תהליך שעבר אדם שהחליט לשנות משהו דרמטי בחייו ומה באמת קרה. היה שם זוג מרגש ביותר על אשה שבאופן מסתורי איבדה את יכולת הדיבור. לא מצאו סיבה לכך. בתקופה זו היא הכירה את בן זוגה שאהב אותה כמו שהיא והם החליטו יחד שתוך שנה היא משיבה לעצמה את יכולת הדיבור. היא ניסתה כל מיני טיפולים והצליחה לשפר את המצב ולדבר. אמנם בקושי אבל לדבר. האופטימיות האינסופית במצב קשה להחריד, האהבה ללא תנאי והקבלה של ההצלחה החלקית והסבלנות היו נותני השראה וגרמו לי להבין שאני אוכל לעבור את התקופה הקשה שאני נמצאת בה שיש בה הרבה חוסר ודאות ושאלות ושינוים ואני אשה שמטבעה נוטה לתרחישים הגרועים ביותר. זה קורה בעיקר בזירה המקצועית ולא בזירה האישית (למזלי!).

היום הייתי אופטימית יותר והבאתי דובדבנים לעבודה כדי לשפר את מצב הרוח הירוד הכללי וזה היה נחמד.

דברים שעושים לי טוב בתמונות.



החבר החדש שלי מ"המגדלור"





לחלוץ נעליים, לשכב על הדשא ולהסתכל על השמיים.


ללכת לאיבוד במקום ג'יפה וקצת מפחיד בתל אביב ולהתקל שם ביופי.






4 תגובות:

  1. עד עכשיו נן לא ראה תמונות מילדותך? וואו. אני באמת חושבת שיש בזה משהו טוב, לראות את אמא ואבא כשהיו קטנים, חמודים, מכוערים לפעמים, בגדים מצחיקים מתקופות אחרות....
    לפני חופש גדול יש תמיד התלבטות - האם להיות לגמרי בחופש ולהסתכן בשעמום ובתחושת בזבוז זמן או לתכנן את החופש ואז...טוב, זה כיף אבל לא לגמרי חופש. מאמינה שתמצאי את שביל הזהב ביניהם.....
    נן גדל ומוצא את עצמו ואת העצמאות שלו, כיף שאת מאפשרת לו את זה וכיף עוד יותר שהוא מכיר בזה ויודע להודות לך על זה.
    אוהבת את התיאורים שלך משיטוטייך בתל אביב (שכזכור לך, אני פחות אוהבת). הגרפיטי לגמרי מאיר את האזור המכוער הזה, וחוף הים זה היופי האולטימטיבי.
    מאחלת לך להתחבר לעיתים קרובות יותר לאופטימית שבך, אבל לקבל באהבה את ג'וליאנה שרואה דווקא את התרחישים הפסימיים......גם לזו יש מקום וגם לזו........
    ודובדבנים זה כיף גדול. שיהיה שבוע טוב וסופשבוע טוב

    השבמחק
    תשובות
    1. איכשהו לא יצא לנו. זה די מוזר, אני יודעת. מסכימה שזה נותן לו עוד מידע על חלק ממי שאנחנו לפני היותו. ותודה על האיחולים. צריכה הרבה אופטימיות בתקופה זו.

      מחק
  2. אני לא כל כך מאמינה לך שנראית מזעזע בילדותך. יש משהו די אופייני לילדים, שהם לא מודעים לכמה טוב הם נראים ונדמה להם שהכול רע. והם די מגזימים :)

    אני לא יודעת אם הצאלון שצילמת הוא בתל אביב או לא, אבל הוא מקסים.

    השבמחק
    תשובות
    1. היו תמונות בהן נראיתי טוב והיו תמונות עם תספורת איומה ומשקפיים מחרידים או שעשיתי פרצוף. בחלק מהתמונות הייתי חמודה אז נראה שהתמונה מאוזנת בסך הכול. אולי אפנק מדי פעם. ויפה שזיהית את הצאלון בלי הפרחים. זה היה בטיילת רידינג והוא היה מקום המנוחה המושלם בשבילי.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...