נעלמת, יוצאת מהמסלול וחוזרת

קצת נעלמתי.

בשבועות האחרונים הייתי בשני מפגשים עם אחמד דני רמדאן הסופר הנפלא שכתב את "נדנדת חבלי הכביסה". ספר עוצמתי מאד שעוסק בלהטב"ים בסוריה. הוא גם אוהב אדם ומרתק כשלעצמו וזו הייתה חוויה חזקה שאני מרגישה שאין לי מספיק מילים כדי לכתוב אותה כמו שצריך. זה קורה לפעמים.

חוץ מזה  הצלחתי לחגוג חגיגה קטנה לטוליו ליום הולדתו. רק שלושתנו. גם קניתי לו בקבוק תרמי יפה והוא נהנה ממנו כך שהפעם ממש הצלחתי גם לשמח אותו וגם לא לכפות עליו חגיגות שלא כרצונו.

היה לי מפגש מעולה במועדון הקריאה על "היה היתה" של יעל נאמן. זה ספר שלכל אחת היה מה להגיד עליו. אני הייתי מרוצה מכך שהצלחתי להוביל דיון בקבוצה גדולה יחסית. היה נעים ויעיל וחברתי וקיבלתי הרבה פרגונים על זה. התוצאה היא ששוב יש לי חשק להנחות. נראה מתי זה יימאס עלי ואחפש מתנדבות.

קצת הותשתי ונשארתי קצת במרדף אחרי הזנב של עצמי והרצון להספיק דברים. טוליו עכשיו בחו"ל ונן ואני החלטנו שזה יהיה טוב כמו בפעם הקודמת. יש משהו כיפי בשבירת השגרה ומצד שני לא נשארה הרבה שגרה לשבור. מרגישה שהשבועות האחרונים היו הסטה רצינית מהמסלול.

רציתי גם ללכת להפגנה אבל הבנתי מהר מאד שזה יחסל אותי לגמרי אז הבטחתי לעצמי שלהפגנות הבאות אני אלך.

וחוץ מזה יש הרבה תותים בעץ שבגינת העבודה והם היו ארוחת בוקר מצוינת בשבילי.

שיהיה שבוע טוב.