יום רביעי, 3 ביולי 2019

חזרה לשגרה המלצות ועוד


עוד עדכונים מהחיים ובסוף המלצות (שנכתבו לפני הנסיעה אבל עכשיו משחררת).

תמיד אחרי חזרה מחופשה יש תחושה שהמציאות מתנפלת עליך וכל מה שנדחה ל"אחרי החופשה" לא נעלם בניגוד למה שקיוויתי שיקרה.

היום הראשון של החזרה היה אופורי. התקבלתי בשמחה בעבודה וזה הזכיר לי כמה אני נהנית מהעבודה שלי ומשמעותית שם אז יצאתי ממנו די שמחה.

וביום למחרת אסיפת דיירים שבסופה מצבור פרוייקטים שאני אצטרך להוביל כולל צביעה של איזור החניה שתיעשה במשותף עם השכנים כדי לחסוך כסף ושיפוץ חזית הבניין כי זה שאטמנו את הגג לא הספיק.

אסיפת הדיירים הייתה אצלי בבית ונמשכה הרבה מעבר לרצוי כי יש מספר אנשים שיודעים הכול בכל עניין ואנשים שרוצים לדחוף נושאים אחרים לדיון. בגדול יש שיתוף פעולה ושכנים באמת מקסימים כך שאין לי זכות לקטר.
(אני כבר 5 שנים ועד בית!)

וחוץ מזה עייפות שלא נגמרת ותחושת חוסר מנוחה כללית. איזור התליה בארון התמוטט עלי וזה אומר עוד נושא שחייבים לטפל בו במיידי. 

ענייני בר מצווה לא סגורים, מה שמתחיל להטריד. וזה עוד משהו שאני חייבת אבל לא בא לי להתעסק איתו. 

ובתוך זה גם דברים נחמדים: נסיעה לספרד שבן הזוג תכנן שהיא למעשה בשבילו אבל אני זרמתי עם זה (עוד לא קרה שחזרתי מחופשה לתוך תכנון חופשה נוספת), סרטים כיפים שאני עומדת לגרור חברות ללכת אליהם, וגם עוד כל מיני שוברי שגרה בעבודה.

ועכשיו להמלצות

קולנוע

ראיתי בטיסה את "סיפור אחר" של אבי נשר ומאד אהבתי את ההסתכלות שלו על ההורות ועל המקום הבטוח לכאורה של הורה שיודע הכי טוב מה טוב לילד שלו ולא משנה הגיל ועל תהליכים שהורים עוברים כשהם מגלים שזה לא בהכרח המצב.

ראיתי עם נן את "אלאדין" ואת "צעצוע של סיפור 4". 
אני ממש עפתי על אלאדין שהיה צבעוני ומאד אסתטי והשחקנים יפים. והשירים שהזכירו לי את הסרט הישן הנהדר שראיתי בגיל 19. הג'יני של ויל סמית' מאד שונה מזה של רובין ויליאמס אבל נהדר בדרכו. 
נן שונא מחזות זמר אז הקטע של השירים פחות דיבר אליו אבל הוא נהנה מהאקשן.
(לא אגיד שלא היו בו תופעות של ניכוס תרבותי וראייה סטריאוטיפית משהו על תרבות המזרח אבל הוא היה מהנה אז לא אשבית שמחות).

צעצוע של סיפור היה חביב ומצחיק. אהבתי את הצעצוע החדש שעשוי ממזלג חד פעמי ונמשך לפחי זבל. וגם את הסיום שלו והיו בו קטעים מעוררי מחשבה על הביטחון שצעצוע נותן לילד.יכול להיות שכדאי יהיה לעצור בסרט הזה.


מוסיקה


התאהבתי במחמוד. הזמר האיטלקי של האירוויזיון. זה שיר סוחף שמספר סיפור ויש לו קול מעניין ואני מוצאת את עצמי מאזינה לשירים אחרים שלו. יש גם משהו שמרתק אותי בסיפור של הרב תרבותיות שהוא מייצג כבן לאם מסרדיניה ואב ממוצא מצרי.

ריאיון:

קליפ

גלידה

גיליתי את ה"Mochi" גלידה טבעונית יפנית שטעימה לי. היא אמנם שווה את משקלה בזהב ובאה בשישה כדורים של גלידת קוקוס מצופה בעלי אורז. המרקם שלה כיפי (ניסיתי רק את טעם הקוקוס והתה הירוק).
ואני בכלל לא טבעונית...


טלוויזיה

גיליתי סידרה אוסטרלית מגניבה שאמנם ג'וליאנה של ראשית ימי הבלוג הייתה מתחברת אליה יותר 
the letdown - האכזבה . היא מספרת בצורה קורעת על קשיי ההסתגלות של אם טרייה.בשבילי היא מהווה הסתכלות אחורה לתקופה קשה שמספקת הרבה רגעים אבסורדיים ומצחיקים ( דוגמא מהסדרה האם שכמעט מתפתה לקנות סמים מסוחר סמים רק כדי לא להזיז את האוטו שחנה בשטח שלו כי אז הילדה תתעורר, בהמשך היא מקבלת ממנו עצות לתנוחת הנקה יעילה).

אשמח להמלצות על ספרים קלילים, סרטים קלילים וטלוויזיה קלילה כי איבדתי את היכולת לעכל דברים כבדים ובא לי אסקפיזם טוב.










4 תגובות:

  1. אכן מפתיע ומאכזב בכל פעם מחדש שדברים שנדחים "לאחרי החופשה" מחכים (בהמוניהם) כשחוזרים. אבל כשחוזרים למקום עבודה שאוהבים ומרגישים אהובים ומוערכים בו, זה עצום! גם שכנים טובים זה נכס שאין להמעיט בערכו.
    מתלה בארון הבגדים קורס? המממ.....כן. מה שלא השתמשת שתי עונות אחרונות - להעיף!
    שולחת לך אנרגיות לטובת ענייני הבר מצווה. לגמרי לא טריוויאלי.
    תכנון חופשה מיד אחרי סיום חופשה? my favorite things מה שנקרא!
    רשמתי לפני לגבי הסרט של אבי נשר. תודה. את "אלאדין" בטוח אראה עם הנכדים, ורוצה גם את "מלך האריות" המחודש. ממש מחכה לזה. את "צעצוע של סיפור" ראיתי רק את הראשון, היה נחמד. בכלל, סרטי האנימציה של הילדים עשויים כל כך טוב, יש בהם רבדים גם למבוגרים, יש בהם מסרים חברתיים וחינוכיים........מאד אוהבת לצפות (ותמיד יש עם מי - פעם היו ילדים, אחר כך אחייניות, ועכשיו נכדים).
    לא ראיתי את האירוויזיון אבל אחפש שירים של המחמוד הזה, אם את אוהבת - יש בזה משהו בטוח.
    גלידה יפנית (ביפן) היא נהדרת בעיקר כי היא פחות מתוקה. עכשיו ש-T מכין גלידות על בסיס קבוע (וקובע את החומרים ואת כמות הסוכר בעצמו) אנחנו כבר לא אוכלים גלידה כמעט בשום מקום מחוץ לבית.
    רשמתי לפני את the letdown...תודה.
    אם את אוהבת סדרות בלש קלילות יש את STRIKE האנגלית.
    יש גם את "killing eve" שהיא אמנם אנגלית אבל עם sandra o ששיחקה את קריסטינה באנטומיה של גריי. קורע.
    בספרים הקליל האחרון שקראתי היה של ליעד שוהם (שכתב גם את "עיר מקלט"): יום הדין.
    בסרטים - אם עדיין לא ראית (הוא כבר לא חדש) סרט ארגנטינאי בשם "סיפורים פרועים" קורע.

    השבמחק
  2. גלידה ביתית זה הדבר. פעם הייתי מכינה ולצערי מאז שעברתי למשרה מלאה אני מוצאת את עצמי משמעותית פחות זמן במטבח. אולי אחזור לזה.
    קטע כמה שהטעם שלנו בסדרות דומה. מאד אהבתי את סטרייק (הבנתי שצפויה עוד עונה) ואת killing Eve ורשמתי לי את "סיפורים פרועים".
    וכן, העפתי כמה וכמה דברים.
    תודה על האנרגיות לבר המצווה.

    השבמחק
  3. חזרה מחופשה אכן קשה, וכמו שאמרו פעם 'אין אדם הזקוק לחופשה יותר מזה שחזר ממנה זה עתה'. אז לתכנן את החופשה הבאה זה בהחלט תרופה למכה. אני מוצאת את עצמי 'מורחת' את המטלות של השבוע, כל דבר לוקח פי כמה. זה הפיקוס מחדש, הכיוונון הזה.
    בהצלחה עם ענייני הבר מצווה. זו אולי הפעם היחידה שבה את מארגנת אירוע 'שלך', לא של ההורים שלך (חתונה שלך), או ביחד עם הצד השני (חתונה של הילד שלך. גם זה יבוא). ועדיין כמובן יש את כל הלחצים והרצונות והפשרות שכולנו עושים מעצם היותנו חלק ממרקם חברתי, ומן העובדה שזה טקס מעבר שכל מהותו היא המעמד של הילד (ושל ההורים) בקהילה המורחבת.

    השבמחק
  4. אז ישר להמלצות: סרט נחמד "אדוני", סדרה שאני משתדלת לראות בלופ (12 עונות), המפץ הגדול
    וספר אחד "נער האופנים" של אלי אמיר
    שבת ברוכה

    השבמחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...