יום שבת, 30 בנובמבר 2019

קשר עם עצמי



יש דברים שמשתפרים בחיים כמו הפילאטיס. אמנם עדיין אפשר להגיד שאני עושה אותו תקופה קצרה יחסית אבל מתחילה להרגיש שהגוף שלי ואני מתקשרים יותר. אני מצליחה לעשות גם תרגילים יותר מאתגרים ומפעילה את הגוף. המורה מאד נחמדה אם כי עדיין לא נותנת לי תשומת לב כמו שהייתי רוצה אבל אני מצליחה לחיות עם זה ולפתח עצמאות מסוימת בנושא. כן יש פיקוח על מה שאני עושה כך שנראה לי שזה בסדר. חוץ מזה נחמד לראות שאני לא חסרת הקואורדינציה היחידה בעולם. אני שמחה שאני מצליחה להתמיד וחלק מזה נובע מהבחירה בחוג קרוב לבית.

נן השתפר משמעותית בלימודים. זה קצת מבאס כי זה אומר שבסוף הפיקוח ההורי מצדנו עובד אבל זה אומר שמשהו עובד נכון ושנן מתחיל לחוות הצלחות ואולי משהו מההבנה של הצורך להשקיע בלימודים יעבור אליו. כך או כך כולנו רואים את זה כתהליך. אתמול התכוננתי אתו לספרות. קראנו יחד סיפורים וקצת הנחיתי אותו למה לשים לב. היה מעניין לראות מה הם לומדים בספרות (סיפור מדכא על ניכור בין אב לבנו של יהושוע קנז וסיפור לא רע של צ'כוב על מפקח משטרה צבוע).

ראינו את Frozen 2 וזה היה מצד אחד נחמד לראות משהו כמשפחה אבל זה היה קצת יותר מדי מוסיקלי (תלונה משונה כשזה נוגע לז'אנר שהסרט משתייך אליו) אבל אסתטיקה נהדרת ועלילה פחות מוצלחת בהשוואה לראשון. רוב האולם היה מתבגרות רעשניות אבל בסרט עצמו נרגעו. נזכרתי כמה אני שמחה שאני לא מורה בתיכון.

בבלאק פריידי עצמו לא קניתי כלום ואני שמחה על כך. סידור הארון הוכיח לי שיש לי הרבה יותר ממספיק בגדים ושכדאי שאעבוד עם מה שיש לי ולא אעמיס יותר. בינתיים זה עובד טוב.

מצאתי את הפנקס בו הייתי כותבת מעין יומן אישי שנעלם לפני שנתיים וזה היה ממש משמח כי זה ממש  מתאים לרצון לתקשר עם עצמי.  היה כיף לקרוא אחורה ולראות שחלק ממה שהיה אישיו אצלי פעם היום כבר פחות. כתבתי קצת עם הקפה של הבוקר.

מאזינה לספר "ימי מעשה" של הדס גלעד שהוא מעין ממואר על התקופה של תחילת האמהות אבל לא רק. זה הרגיש כמו שיחת נפש עם חברה וההאזנה הוסיפה פה צבע לחוויה. ההקראה הייתה של המחברת והיא הייתה ממש טובה. קול קצת רגוע סטייל מדריכת יוגה אבל קשוב.

זה הספר השני שאני מאזינה לו במקום לקרוא. 

חברה לעבודה הביאה לכולנו עציצי רקפות. אחרי סוף השבוע הרקפות שלי נראו כמו אחרי ניסיון התאבדות למרות ששמתי להן קוביות קרח. הוצאתי אותן קצת לאוויר הפתוח בתקווה שיתאוששו.

צמח האוויר שקניתי לבית התייבש והוא סוג של אנדרטה לניסיון לא מוצלח שלי לפתח אצבעות ירוקות. 

חמש זו  השעה הממוצעת בה אני יוצאת מהעבודה אבל היא מספקת לי מראות יפים. כשאני מגיעה הביתה כבר חושך. 





8 תגובות:

  1. אני חייבת לשאול למה שמת קרח על הרקפות המסכנות? :)
    ניחוש שלי הוא שהן לא היו במצב טוב כי הן לא קיבלו מספיק אור. בעקרון, הן צריכות סביבה מוארת אבל שלא בשמש ישירה. אדן החלון, למשל, הוא מקום מעולה

    השבמחק
    תשובות
    1. רקפות אוהבות קרח. יש לי רקפת הרבה שנים (השארתי אותה במשרד כשעזבתי אבל היא עדיין שם חיה ובועטת) וכשמקפידים להשקות אותן עם קרח הן מחזיקות יפה בכל העונות ובכל מזג אוויר :)

      מחק
    2. דווקא רקפות אוהבות קרח וצל. אני שמה בצלחת שלהן מים מהתמי4 כשמתחיל להתייבש וכן קרח וזה עזר להן.

      מחק
  2. ממש שמחה שאת מרגישה טוב עם הפילאטיס ובאמת נכון שכאשר בוחרים חוג קרוב לבית (או קרוב לעבודה, מה שנוח יותר) הסיכוי להתמיד הולך וגובר.
    אל תצטערי שהפיקוח ההורי עובד. זה כנראה חיוני לצורך ה"סטארטר", ואחרי שהוא יתחיל לקבל תוצאות טובות ויבין שזה עושה לו טוב, הוא יתחיל כבר להשקיע ולהתמיד בעצמו.
    טרם ניסיתי להאזין לספר - אבל גם אחי עושה זאת כל הזמן (אחרת לא מצליח לקרוא בכלל) וגם בני התחיל עכשיו.......אז אולי אתן לזה צ'אנס

    השבמחק
    תשובות
    1. זה תהליך עם עליות ומורדות אבל עדיין בינתיים הפיקוח הכי הוכיח את עצמו.
      שווה לנסות את עניין ההאזנה אם כי בשני המקרים היו מקריאות טובות ואני מניחה שלא תמיד זה כך.

      מחק
  3. נשמע מעניין, האזנה לספר. אולי כדאי לנסות גם את זה. ברוח הימים האלה אני קוראת לפעמים בסמרטפון/קינדל, אבל עדיין הכי מעדיפה ספר מנייר, עם עמודים שאפשר לדפדף.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה נכון שפחות אפשר להשתהות על המילים. ומצד שני יש לזה אפקט מרגיע.

      מחק

אם יש לכם מה לומר, פה המקום.

תקציר החודשים הקודמים.

קולטת כמה זמן נעלמתי מהבלוג. שיאים חדשים ולא ברור למה. אז מתקצרת לכם חצי שנה ככה:   1.       הקיץ הזה מופרע לגמרי. הספקתי כבר לטוס ליאש ...